בס״ד לפרשת תולדות התשע״ח
{כה} וַיֹּאמֶר הַגִּשָׁה לִּי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי וַיַּגֶּשׁ לוֹ וַיֹּאכַל וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ:
{כו} וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק אָבִיו גְּשָׁה נָּא וּשֲׁקָה לִּי בְּנִי:
{כז} וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְ-הֹ-וָ-ה:
יצחק אבינו מבקש מעשיו שיכין לו מטעמים כדי שיברכהו. רבקה שומעת זאת ומבקשת מיעקב שיביא שני גדיי עיזים והיא תכין מטעמים וכל זה כדי שאת הברכה יקבל יעקב ולא עשיו. כשיעקב מביא המטעמים שהכינה אימו, ויצחק אוכל מהם. היינו חושבים שעכשיו יגש לברכה, ולא. יצחק קורא ליעקב שיגש אליו, יצחק מריח אותו ורק אז מברך אותו.
הפעם ברצוני להתעכב על דברי יצחק ליעקב ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו השם.
למה יצחק מבקש להריח את יעקב?
מהו ריח שדה אשר ברכו השם?
למי הוא אומר ראה ריח בני?
על דרך הפשט, יצחק היה החקלאי שבין האבות. וכבר נאמר עליו שהיה יוצא לשוח בשדה. גם שהיתה לו ברכה מיוחדת במינה בגידולי השדה שלו, שהיה קוצר מאה שערים כנגד מה שזרע. והנה יצחק החקלאי מריח את יעקב ונזכר בברכת שדותיו. השדות של יצחק היו אמצעי דרכו חש יצחק את ברכת שמים. השדות היו מקום המפגש שלו עם השכינה הקדושה.
הריח הינו דבר שרק הנשמה נהנית ממנו ולא הנפש הבהמית להבדיל מטעם הפה. ויצחק בהשיגו ריח זה זכה להשראת שכינה ומתוך כך ניגש לברך את יעקב.
חז״ל אמרו שהריח המדובר הינו ריח גן עדן. מאין הכיר יצחק ריח זה? יש אומרים שמהעקידה זכה לחוש ריח זה . ויתכן שממערת המכפלה, שהלא מובא בחז״ל שאברהם אבינו הריח בה ריח גן עדן, ומסתבר שגם יצחק כשקברו בה את שרה אימו זכה להריח ריח נפלא זה.
אומר הספורנו שכאשר אומר יצחק ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו השם, הוא אומר זאת ליעקב בנו, ראה יעקב הריח הזה שאתה מריח עכשיו תדע שהוא ריח שדה שברכו השם. יוצא לפרושו שיצחק רצה ללמד את יעקב לזהות את הריח הנעלה ריח גן עדן. לדעת יונתן בן עוזיאל זהו הריח של הקטורת שעתידה להיות קרבה בבית המקדש. ואפשר שאין כאן מחלוקת, אדם הראשון נשא עמו רושם, ריח מגן עדן. הריח הזה ליווה את אדם וחוה גם לבית העלמין-למערת המכפלה. בסוד הרכבת סימני הקטורת היתה חכמת הפקת ריח גן עדן. בהקטרת הקטורת עם ישראל ביקש להזכיר לקב״ה את גן עדן.
מהו ריח גן עדן?
מבאר הרב חרל״פ (מי מרום מאמר מד)
קודם החטא הקדום היה הטבע של העולם טבע של קדושה. החטא גרם להתערבות זוהמה בטבעיות האדם. ריח גן עדן הוא הריח של טבעיות קדושה.
מאין היה לו ליעקב הריח זה? י״א שהריח בא מהבגד שהלבישה אותו רבקה שהיה בגד שעשיו לקח מנימרוד שהיה בגד של אדם הראשון ובבגד זה נשאר ריח גן עדן. או נאמר שריח זה הגיע מזכות המעשים והאישיות של יעקב אבינו.
אולם הכתוב אומר שיצחק הריח את בגדיו של יעקב, ועוד אומר על ריח בני קרי ריחו של יעקב שהוא ריח שדה שברכו השם?
אומר רבי שמעון בזהר הקדוש, אמנם הבגד הגיע מעשיו שלקחו מנמרוד , אבל באמת לא התאים לו וכל זמן שעשיו לבשו לא הריח ריח גן עדן, רק כשיעקב לבשו- הבגד מצא מין את מינו וריח גן עדן נעור משנתו ונדף.
מובאת דרשה בתלמוד (סנהדרין לז,א) אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו. קרי יצחק אבינו הריח אפילו בזרעו של יעקב אבינו, אותם שנקראים בוגדים, ריח שדה אשר ברכו השם. מבאר הרב חרל״פ זצ״ל (מי מרום תולדות קמ״ו)
״ ברכו בברכות האלו, שיכנס גילוי של קדושה בכל הטבעיים כאכילות וכיוצא, באופן שעצם המציאות של יעקב וזרעו אחריו ועצם פעולותיהם פועלים את הכיוון העליון בכל הודו והדרו כמהלך הטבעי בהויה. ״
זכה עם בני ישראל לטבע של קדושה, כך שאף בוגדים שבחלק הבחירי שלהם אינם נוהגים בדרך הישר, החלק הטבעי שלהם ימשיך להפיק ריח ניחוח.
למה אבותינו עסקו בריח זה ?
יצחק אבינו עסק בדרכי הבאת הגאולה לעולם. הוא ראה בשני בניו את בחינת שני המשיחים וחשב ששניהם יהיו שותפים לתיקון העולם. כשנכנס אליו יעקב בהתחפשו לעשיו רצה יצחק להריח את עשיו ולמצוא בו את הריח של המשיח שעליו נאמר והריחו ביראת השם, וכאשר מצא את הריח המבוקש שמח וברך את יעקב בחושבו שהוא עשיו.
זכה יעקב שממנו תצא נשמת המשיח שיחשוף את ריח הניחוח בעולם.
לעומתו כשעשיו נכנס אל האוהל של יצחק, ראה יצחק גיהינום פרושה מתחת לרגליו. הבין יצחק שאת הגאולה לעולם יביא רק יעקב ולא עשיו. החלוקה שחשב יצחק שתתחלק בין הבנים שלו, עתידה להתחלק בין הבנים של יעקב, ולכן גלגלה ההשגחה שאת לאה אימנו יישא יעקב, ממנה יצמח צמח דוד, ויעלה ממנו ריח ניחוח לה׳.
א וְיָצָא חֹטֶר, מִגֵּזַע יִשָׁי; וְנֵצֶר, מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה. ב וְנָחָה עָלָיו, רוּחַ יְ-ה-וָ-ה--רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת, וְיִרְאַת יְ-ה-וָ-ה. ג וַהֲרִיחוֹ, בְּיִרְאַת יְ-ה-וָ-ה; וְלֹא-לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט, וְלֹא-לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ. ד וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים, וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי-אָרֶץ; וְהִכָּה-אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו, וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע. ה וְהָיָה צֶדֶק, אֵזוֹר מָתְנָיו; וְהָאֱמוּנָה, אֵזוֹר חֲלָצָיו. ו וְגָר זְאֵב עִם-כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם-גְּדִי יִרְבָּץ; וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו, וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם. ז וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה, יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן; וְאַרְיֵה, כַּבָּקָר יֹאכַל-תֶּבֶן. ח וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק, עַל-חֻר פָּתֶן; וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי, גָּמוּל יָדוֹ הָדָה. ט לֹא-יָרֵעוּ וְלֹא-יַשְׁחִיתוּ, בְּכָל-הַר קָדְשִׁי: כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ, דֵּעָה אֶת-יְ-ה-וָ-ה, כַּמַּיִם, לַיָּם מְכַסִּים. {ס} י וְהָיָה, בַּיּוֹם הַהוּא, שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים, אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ; וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ, כָּבוֹד. {ישעיהו יא}
בברכה בעז מלט