בס"ד לכבוד חנוכה התשע"ח
מובא בחז״ל שחלשה דעתו של אהרן הכהן כשראה את הנשיאים מביאים את קרבנותיהם בחנוכת המשכן, והוא לא מקריב. אמר לו משה שלך גדולה משלהם שאתה מעלה את הנרות ומצוה זו לא תפסק בכל הדורות.
התקשו המפרשים במדרש זה, וכי מה יש לאהרן לקנא בנשיאים? כמעט כל עבודת הקודש נתונה בידיו ומה שחסר לו זה קורבנות הנשיאים?!
ועוד קשה כיצד אומר המדרש שהדלקת הנרות שקיבל אהרן הכהן אינה פוסקת לעולם, ובחורבן הבית גם בטלה עבודה זו?
במדרש רבה (פ' ט"ו) מובא שחלשה דעתו של אהרן לא מקנאה בשאר השבטים אלא מדאגה שמא בגללו (בשל שותפותו בחטא העגל) שבט לוי הפסיד את חלקו בקורבנות הנשיאים, לכן התבשר ששלו גדולה משלהם.
אור החיים הקדוש מבאר שניחמו בהדלקת המנורה במקדש, כי בכל יום הייתה נחנכת המנורה מחדש. כדי להיטיב את הנרות, היו מורידים אותן מהמנורה, ובזה היא בעצם הייתה מתבטלת מתורת מנורה, בהעלאת הנרות חזרה למנורה, היא הייתה נחנכת מחדש.
למדנו מהארה זו של אור החיים שכנגד זה שהקב"ה מחדש עולמו בכל יום תמיד, גם בבהמ"ק הייתה התחדשות יום יומית במנורה.
מובא במגילת סתרים וברמב״ן ועוד פרשנים שרומז הכתוב לנרות החנוכה שהדלקתם תמשיך כל הדורות אף בזמן כיבוי האורות.
אמנם מובן שהמנורה של חנוכה נתקנה כנגד מנורת המקדש, ברם במקדש הדליקו רק הכוהנים, וזה בכל יום ויום תמידים כסדרם, ובמנורת שבעה קנים. לעומת זאת חנוכה רק שמונה ימים בשנה, כולם אותה מדליקים ובמנורת שמונה קנים. אבל אכן זכר עשה לנפלאותיו ובחנוכה אנו מזכירים ונזכרים במנורת המקדש ובנסיו.
המשותף לחנוכה ולמנורת המקדש, שמנורת המקדש באה להורות ששכינה שורה בישראל. וחנוכה בא להורות גם כן שאפילו כשישראל התדלדלו ונסחפו אחר תרבות יון הקלוקלת, תרבות שרוממה את עליצות החיים, המתירנות והחומרנות, האומה בפנימיותה שמרה על שמנה הקדוש. והנה באו המכבים וחשפו את הטבע הקדוש של העם הנדוש. לא במקרה היו אלו מבני אהרן הכהן, הם ירשו מסבם את הדבקות החזקה ביוצרם.
הכהונה הינה אחת מארבעת השררות בישראל. המיוחד בה שאיננה בחירית כלל. להיות מלך- צריך האדם לרצות וגם העם (בעם ישראל צריך גם את הסכמת בורא העולם). להיות נביא- צריך האדם להכשיר עצמו לזה, וגם שהשם אותו ירצה. להיות חכם- צריך לשקוד וללמוד ולהתפלל לחונן לאדם דעת, שיחוננו דעה בינה והשכל, או חכמה בינה ודעת.
שונה מכולם הכהונה, שפשוט נולדים אליה, כל הנצרך מהכוהנים הינו רק להישמר שלא להפסיד את המעלה אותה קיבלו בירושה.
נחבר לכך את המנורה שכפי שלמדנו מבטאת את התחדשות החיים וההשגחה התמידית של הקב"ה היומיומית, ונקבל את נרות החנוכה המלווים אותנו במשך כל השנים.
על פי זה מובן מדוע את התשועה לישראל בימי החנוכה הביאו דוקא הכוהנים. אפילו בתקופה שבה הבחירה של ישראל הייתה קלוקלת, לא זזה מהם מעלתם הסגולית הניכרת ביחוד בבני אהרן הכוהנים.
גם הפך שנמצא חתום בחותמו של הכהן הגדול ביטא נקודה זו. חנוכה מבשר לכל הדורות שהניצוץ היהודי ילווה אותנו בכל המהמורות והצרות, מכוחו קמנו ונתעודד לאחר כל גזרות השמד. ממנו נדליק את המנורה בבית שוכן מעונה, אסיים בתפילה שבמהרה בימינו יבנה.
בברכה בעז מלט