בס"ד חנוכה תשע"ח
פתיחה: דאגתו של אהרן ונחמת המנורה
חז"ל מספרים כי בעת חנוכת המשכן, חלשה דעתו של אהרן הכהן כשראה את נשיאי השבטים מקריבים את קורבנותיהם והוא לא היה עמהם. ניחמו הקב"ה דרך משה ואמר לו: "שלך גדולה משלהם, שאתה מעלה ומטיב את הנרות" (רמב"ן על פי המדרש).
המפרשים תמהים על מדרש זה: וכי אהרן, המופקד על כל עבודות הקודש, מקנא בקורבן הנשיאים? ועוד, כיצד מוגדרת המנורה כגדולה יותר בזכות היותה "קיימת לעולם", והרי עם חורבן הבית בטלה גם הדלקת המנורה?
במדרש רבה (במדבר, טו) מבואר כי דאגתו של אהרן לא נבעה מקנאה, אלא מחשש שמא שותפותו בחטא העגל גרמה לשבט לוי לאבד את חלקו בחנוכת המזבח. על כך השיבו הבורא כי חלקו גדול יותר – חלק שמעבר לזמן ולמקום.
א. המנורה כסמל להתחדשות תמידית
ה"אור החיים" הקדוש מבאר את עליונות המנורה דרך מושג ההתחדשות. בכל יום, בעת הטבת הנרות, היו מורידים אותם מהמנורה ומחזירים אותם – ובכך הייתה המנורה נחנכת מחדש בכל יום ויום.
מכאן אנו למדים מסר עמוק: כנגד הנהגת הקב"ה ה"מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית", גם במקדש התקיימה התחדשות יומיומית במנורה. בניגוד לקורבנות הנשיאים שהיו אירוע חד-פעמי לחנוכת המזבח, המנורה מייצגת חנוכה מתמדת שאינה פוסקת.
ב. מרמיזה לנבואה: אור החנוכה
הרמב"ן, בעקבות המדרש, מגלה כי הבטחת ה"נצחיות" של המנורה רומזת לנרות החנוכה של חשמונאי ובניו. אמנם ישנם הבדלים טכניים – המקדש דורש שבעה קנים במנורה וכהנים הדליקו את המנורה כל ימות השנה, ואילו חנוכה שמונה ימים לכל ישראל – אך המהות אחת היא: "זכר עשה לנפלאותיו".
מנורת המקדש העידה ש"שכינה שורה בישראל". חנוכה בא להורות שאפילו כאשר האומה נחלשת ונסחפת אחר תרבויות זרות (כמתירנות והחומריות של יוון), הנקודה הפנימית – "השמן הטהור" – נותרת חתומה בנשמתה.
ג. מעלת הכהונה: סגולה מול בחירה
בכדי להבין מדוע דוקא הכוהנים הושיעו את ישראל, עלינו לעמוד על ייחודה של הכהונה מבין ארבע השררות (מלכות, נבואה, חכמה וכהונה):
- מלכות: דורשת רצון של המלך והסכמה של העם.(בעם ישראל גם הסכמה של בורא העולם)
- נבואה: דורשת הכשרה עצמית וזיכוך המידות.
- חכמה: דורשת שקידה, עמל ותפילה ל"חונן לאדם דעת".
- כהונה: שונה מכולן, שכן האדם נולד אליה. היא אינה תלויה בבחירה או בהישג, אלא בירושה סגולית. כל שעומד לפתחו של הכהן הוא לשמור על המעלה הקיימת בו.
ד. הניצוץ שאינו כבה
כאן מתחברים הקצוות: המנורה מבטאת את השגחת ה' התמידית, והכהונה מבטאת את הסגולה היהודית שאינה תלויה במעשים. לכן, דווקא בימי יוון, כשהבחירה האנושית של רבים מישראל הייתה קלוקלת, התעוררה הסגולה הכהנית.
פך השמן החתום בחותמו של כהן גדול הוא סמל לניצוץ היהודי שמלווה אותנו בכל הדורות, הגזרות והמהמורות. מכוחה של אותה סגולה שאינה פוסקת, קמנו ונתעודד לאורך כל ההיסטוריה.
אנו מסיימים בתפילה, שמתוך אותה נקודה פנימית ובלתי נפסקת, נזכה במהרה להדליק מחדש את המנורה הטהורה בבית שוכן מעונה, בבניין אריאל.


