בס״ד לפרשת וארא התשע״ח
משה רבינו ואהרן אחיו נשלחים להוציא את בני ישראל ממצרים. בני ישראל לא שומעים אליהם, לא מאמינים שהשם שלחם.
ואז משה נשלח לדבר עם פרעה:
{יא} בֹּא דַבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וִישַׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ:
{יב} וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי יְ-ה-וָֹ-ה לֵאמֹר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם: (פ)
בפשיטות משה אומר לקב״ה אם בני ישראל לא שמעו אלי קל וחומר שפרעה לא ישמע אלי.
הקב״ה עונה לו.
{יג} וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָֹ-ה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: (ס)
קשה להבין כיצד השם עונה כאן למשה על טענתו?
רש״י עונה כאן :
וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָֹ-ה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן -לפי שאמר משה ואני ערל שפתים, צירף לו הקב"ה את אהרן להיות לו לפה ולמליץ: וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל- צוה עליהם להנהיגם בנחת ולסבול אותם (שמו"ר ז, ג.): וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם- צום עליו לחלוק לו כבוד בדבריהם, זה מדרשו. ופשוטו, צום על דבר ישראל ועל שליחותו אל פרעה. (רש"י)
רש״י הביא לנו שני פרושים:
א. אם אתם רוצים שהציבור ילך אחריכם ויקשיב לכם, תנהיגו אותם בנחת. אם אתם רוצים שהמלך יקשיב לכם- תנו לו כבוד. כל כך פשוט וכל כך חכם. אגב זה נכון בכל מעגלי החיים, מי שרוצה שיקשיבו לו בביתו/בכיתתו/בעבודתו שילמד לדבר בנחת.
ב. השם ציווה אותם ללכת ולומר בשליחותו את הדברים המופיעים בפרשה בהמשך.
אלא שקשה להסבר שני כיצד התשובה של השם עונה לטענת משה שרואה שבני ישראל לא הקשיבו לו וממילא גם פרעה לא יקשיב. ולהסבר ראשון ניחא שיש כאן תשובה לטענת משה. כי בתחילת הפרשה השם מצווה את משה ״לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְ-ה-וָֹ-ה וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים:״
אולם בהמשך אנו מוצאים שמשה מדבר לבני ישראל ולא אומר להם. קרי לא דיבר בנחת ולכן לא שמעו אליו.
החילוק שבין אמירה לדיבור, יש מפרשים שאמירה הינה בשפה של משה ודיבור הינו ציטוט של דברי השם. ויש מפרשים שאמירה הינה רכה ודיבור קשה. ויש מפרשים שאמירה משורש אמיר שענינו לרומם את השומעים. לעומת הדיבור משורש דבר שפרושו להכניע ולשלוט על, כמו ״ידבר עמים תחתינו״.
לכן עונה השם למשה, אתה רוצה להנהיג את האומה שישמעו לך? אתה צריך לדבר אל בעם בלשון רכה, בשפה שלהם ולהשתדל לרומם אותם ולא להכניע אותם. ואז כשזו תהיה המגמה שלך- תראה שישמעו לך.
אמנם היה לי קשה אייך רש״י הוציא הסבר זה מהפסוק, כיצד מצא בלשון ויצוום שפרושו להנהיגם בנחת?
שמעתי מידידי משה אוסי נ״י שלשון צו גם מורה על לבקש בשונה מהמקובל להבין היום. או נאמר שהלשון צו גם כולל מובן של חיבור כמו צוותא, צוות וכדו׳ ולכן כשהשם אומר צו, כוונתו שתנסו לחבר את העם ולא רק להוריד פקודות.
בכיוון אחר לגמרי הלכו הספורנו, ואור החיים. וכך כותב הספורנו כאן:
ַיְצַוֵּם. מנה אותם לשרים, כמו ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו וצוך לנגיד וזולתם: אל בני ישראל. על בני ישראל, כמו אל ההרים לא אכל: וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא. ועל פרעה מלך מצרים מנה אותם לשרים בענין הוצאת ישראל ממצרים, באופן שישראל וגם פרעה ישמעו על כרחם למשה ולאהרן הממונים עליהם מאתו יתברך: (ספורנו)
ואף אור החיים הקדוש מפרש בכיוון זה:
ויצום פי' המליכם על בני ישראל ועל פרעה על דרך (ש"א יג) ויצוהו ה' לנגיד ומעתה הנה מוראם על ישראל ועל פרעה ואמר להוציא וגו' פי' לסיבת פרט זה הקנה להם ה' בחינת המלכות על ישראל לבל ימאנו לצאת ועל פרעה לבל יעכב על ידם. ומכאן אתה למד שיש רשות למשה ולאהרן לרדות באיש ישראל הממאן לצאת. ואולי כי לזה נתכוון משה באומרו בני ישראל לא שמעו אלי פי' לא רצו לצאת כי אמרו ינוח לנו בן עמרם במקומנו לזה המליך ה' את האחים למלכים עליהם כנזכר, ומעתה פרחה לה טענת הן בני ישראל וגו' כי מעתה והלאה מורא מלכות עליהם ועל פרעה וידבר משה אליו כדבר אל עבדו וכמו שכן היה, ובזה נתישבו הדברים על נכון: (אור החיים)
לסיכום:
לדעת רש״י העצה למנהיגים הרוצים שהעם ישמעו להם, ולכל אחד בממלכתו- לדבר כל דבריך בנחת. ולהסבר שני עצם המינוי האלוהי שממנה אדם למנהיג גורם שהעולם ישמע לו ווילך אחריו. וכך גם יהיה בע״ה עם מלך המשיח שישלוט על כל העולם מכח מינוי ה'.
בברכה בעז מלט