פרשת בהר פותחת בפסוק "וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר.דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבואו אל הארץ אשר אני נתן לכם ושבתה הארץ שבת לה'"
מדוע אמרה התורה נותן בזמן הווה , למרות שהפסוק עוסק בזמן עתידי,כאשר תבואו אל הארץ ?
אפשר לומר שבאה התורה לחזק את רוחם של ישראל,ולצייר להם בשכלם שירושת הארץ כבר כאן,היא בטוחה,אתם כבר קיבלתם אותה,למרות שעוד לא הגעתם אליה,וזאת כדי לעודדם בימי נדודיהם במדבר.
אבל אם היה רק מבטיח להם שייתן להם הארץ,היה מקום לחשוש שמא יאבדו זכות זאת במשך הזמן, בשל חטא כזה או אחר, כשם שמצאנו ביחס ליעקב אבינו, שהיה ירא שמא איבד את זכותו לקבל את הבטחת ה',"והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבתיך אל האדמה הזאת,,,", לכן אמרה התורה אשר אני נתן, לומר העסקה כבר סגורה, אני מחויב לתת לכם את הארץ.
או נאמר שנותן נאמר בזמן הווה מתמשך,זאת אומרת נותן עכשיו ואמשיך לתת לכם בעתיד.בניגוד למחשבה המקובלת שדבר גשמי אפשר לתת רק פעם אחת (יש אנשים שממחזרים מתנות שוב ושוב),ולאחר מכן הארץ עומדת בפני עצמה וניתק הקשר שלה מהנותן,בא ריבונו של עולם ואמר לנו שארץ זו מיוחדת היא,נתינתה לישראל לא מנתקת אותה מריבונו של עולם,וגם לא אותנו.כי היה מקום לחשוש שדווקא קבלת המתנה מה' תגרום לריחוק ממנו,בבחינת "שמנת עבית כשית,ויטש אלוה עשהו"(דברים לב,טו)(אגב מעניין המעבר בפסוק זה מנוכח לנסתר,לומר שההשמנה עלולה להפוך את ה' לנסתר).כמו שאנו רואים כאן בעולם הזה,אם אדם מקבל מתנה גדולה בבת אחת,את "מתנת חייו",הוא עלול במשך הזמן לשכוח את מיטיבו,ולהפוך לכפוי טובה,אבל אם בכל יום הוא מקבל את מנתו היומית,הוא לא ישכח על פי רוב את מיטיבו.
אומרת לנו התורה עצה טובה לראות בכל יום את הארץ כמתנה חדשה,שאנו מקבלים רק להיום,אבל לגבי מחר עוד לא ברור כלום,מה יהיה.
מבט זה עונה לנו על שאלה אחרת שעולה לנו מן הפרשה,כיצד זה שבתחילה ה' נותן לנו את הארץ ,אבל בהמשכה,ה' אומר "כי לי הארץ".אבל אנו מבינים שריבונו של עולם לא נותן לנו את הארץ,לריבונות גמורה שלנו,אלה "גרים ותושבים אתם עימדי"(ויקרא כה,כג),כל יום אתם מקבלים את הארץ לשבת בה לאותו יום בלבד.
גם ביחס לתורתנו הקדושה,אומרים לנו חז"ל,כל יום יהיו בעיניך כחדשים.כשאנו עולים לתורה בבית הכנסת אנו אומרים,"אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ,ברוך אתה ה' נותן התורה",בזמן הווה,נותן וחוזר ונותן,וכך אנו יכולים כל יום להתחדש בתורה,לקבל מאורה והדרכתה לחיינו המעשיים,ובזה גם אנו עומדים על נקודה חשובה,בקשר של שמיטה להר סיני,בשני הנושאים האלה,תורה וארץ ישראל,ה' נותן וחוזר ונותן לנו את מתנתו בכל יום.
או נאמר שפרוש "אשר אני נותן",שה' לא גמר עדיין לתת לנו את הארץ,עדיין לא קיבלנו את כולה.יש לנו אמנם אחיזה בארץ,אבל גם ה' עדיין מחזיק בה בידיו בחלק ממנה.כוונתי לא רק לבחינה הגשמית,שאין אנו עדיין יושבים בכל מרחבי הארץ המובטחת לנו מאת ריבונו של עולם,אלה במיוחד מבחינה רוחנית,ארץ ישראל עדיין לא חשפה בפנינו את מלוא גודלה הרוחני,היא כביכול לובשת מסכה,מתחזה לארץ ככל הארצות,למרות היותה ארץ ה'.היא טרם גילתה לנו את מעלת הגן עדן שבה.
ענינה של הפרשה לעזור לנו לבנות את היחס הנכון לארץ,לארציות,לרכוש.לסגל לנו הסתכלות של ארעיות על עולם הגשם מחד,וגילוי של רצון ה' מאידך.
הפרשה מלמדת אותנו שדווקא מבט זה,יזכה אותנו באחיזה נצחית בארץ.כמו שאומר הפתגם,אין דבר יותר קבוע מן הזמני.
הפרשה מלמדת אותנו לראות בארץ דרך התקשרות על ריבונו של עולם,לשמוע את דבר ה' מדבר אלינו דרך החיים הארציים.