הזמן המוקדש ללימוד ערך מורחב – התמדה (לימוד תורה)

לֹא-יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל-הַכָּתוּב בּוֹ, כִּי-אָז תַּצְלִיחַ אֶת-דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל.

– ספר יהושע, פרק א', פסוק ח'

למדו מן הפסוק הזה שיהודי חייב ללמוד תורה בכל יום מחייו ואפילו ברגע מותו. אין הבדל במצווה זו בין עני לעשיר ובין בריא לחולה, אלא כל יהודי חייב ללמוד. שני עקרונות קובעים את זמן הלימוד: האחד שלא ישכח את אשר למד, והשני שלא יבטל את שאר זמנו - כך אם יש לו זמן רב פנוי, עליו ללמוד יותר זמן תורה. הלימוד המינימאלי הוא לימוד דבר מועט בבוקר ובערב, אך אם גם את זה אינו יכול, יצא ידי חובתו בקריאת שמע בבוקר ובערב. מי שיש לו מעט זמן, כתבו הפוסקים האחרונים, ילמד בעיקר הלכה ומחשבת ישראל.

[עריכה]

היקף הלימוד אמר רב ספרא משום רבי יהושע בן חנניה מאי דכתיב ושננתם לבנך אל תקרי ושננתם אלא ושלשתם.

לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד. מי ידע כמה חיי? לא צריכא אלא ליומי.

– מסכת קידושין דף ל עמוד א'

מקרא פרשו תורה שבכתב (תנ"ך), משנה היא ההלכה, וגמרא היא פרושי וטעמי ההלכות. נחלקו מה פרוש הגמרא הזו: האם כל יום ויום יחלק לימודו, כמו דעת רש"י, או שמא במשך השבוע ילמד שליש מכל חלק, כמו דעת התוספות. בפועל פסק רבנו תם שבתלמוד הבבלי חלקים אלו קיימים ומעורבים, כך שאפשר ללמוד רק תלמוד ואין צריך לחלק את הזמן. אמנם נראה שמדובר באדם שכבר למד ויודע את המקרא ואת ההלכות. ייתכן שניתן ללמוד מדבריו שגם שאר הספרים שמקרא, הלכה וגמרא בלולים בהם, כדין התלמוד. לעומתו, לדעת הרמב"ם ושולחן ערוך יש לחלק את היום לזמנים שווים כפי הנראה בהתחלה. לדעת הר"ן צריך לחלק את הלימוד בכל יום אך לא דווקא בחלקים שווים. רוב הפוסקים פסקו שיש ללכת בדרכו של הר"ן, וללמוד בכל יום מהתנ"ך הלכות וטעמיהן.

את התורה כולה אין באפשרות אדם להקיף בימי חייו, אך יש חובה להספיק להקיף את היסודות של התורה. היסודות כוללים את לימוד התנ"ך, ההלכות הבסיסיות שצריך ללמוד כדי לקיימן, ובקצרה, את הטעם של ההלכות הללו. עוד כוללים היסודות את לימוד ספרי המחשבה והמוסר הראשוניים, כל אדם מהספר שמתאים לו.

רמת הלימוד המבוקשת היא שידע אדם את שלמד כך שיוכל לענות מיד לשאלות. השוכח את מה שלמד עובר על איסור "רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים". נחלקו ברמת האיסור ויש האומרים שרק מי ששכח בכוונה עובר על איסור זה.