בס״ד לפרשת חוקת התשע״ח

בפרשתנו מביאה התורה את דרך הטהרה מטומאת המות

{א} וַיְדַבֵּר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: {ב} זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְ-הֹ-וָ-ה לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל: {ג} וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו: {ד} וְלָקַח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ וְהִזָּה אֶל נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד מִדָּמָהּ שֶׁבַע פְּעָמִים: {ה} וְשָׂרַף אֶת הַפָּרָה לְעֵינָיו אֶת עֹרָהּ וְאֶת בְּשָׂרָהּ וְאֶת דָּמָהּ עַל פִּרְשָׁהּ יִשְׂרֹף: {ו} וְלָקַח הַכֹּהֵן עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת וְהִשְׁלִיךְ אֶל תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה:..

{יד} זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים: {טו} וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ אֲשֶׁר אֵין צָמִיד פָּתִיל עָלָיו טָמֵא הוּא: {טז} וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בַּחֲלַל חֶרֶב אוֹ בְמֵת אוֹ בְעֶצֶם אָדָם אוֹ בְקָבֶר יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים: {יז} וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים אֶל כֶּלִי:

תמצית הדין:

לוקחים פרה אדומה תמימה( ללא כל שערות בצבע אחר וללא מומים) שלא עלה עליה עול (לא עבדו איתה מעולם), מחכים שתהיה בת שלוש שנים, ואז היו שוחטים ושורפים את בשרה. את האפר היו שומרים לשנים רבות מאוד. כל טמא מת שבא להטהר, היו מזים עליו מים עם מעט מאפר הפרה האדומה בתנאים מסוימים ובזה היה מטהר מטומאתו. עד כה נעשו במשך ההיסטוריה תשע פרות כאלה, העשירית תעשה בע״ה בידי מלך המשיח.

אינני בא כאן לעסוק בפשטי הנושא ולא בהלכותיו אבל מעט להבין את רמזיו:

הנושא הגנוז כאן הינו דרך ההיגמלות מהחידלון, מהמות, הדבר הכי מדכא שיש בעולם שלנו. הנושא הינו השלמת התיקון של העולם הזה. מאז אותה שעה קלה שבה היינו עם אדם הראשון בגן עדן, ונכשלנו בה בחטא, גורשנו מהגן ונגזרה עלינו גזירת המות. מאז אנו חולמים ומצפים ליום שבו״ בילע המות לנצח ומחה השם א-לוהים דמעה מעל כל פנים... ״ אנו מייחלים לחזור לגן עדן לאכול מעץ החיים ולחיות לעולם.

פרה- אומר מי השילוח רומזת לכוחות הפריון, היא כוח החיים. אדומה ותמימה- רומז על כוחות החיים במלואם בכל כוחם ובכל שמחתם. שלא עלה עליה עול- רומז לכך שאז נזכה לחרות שלמה מכל עול שהוא. בעתיד המיוחל אומרים חז״ל שמצוות בטלות(נדה ס״א) מסביר מי השילוח שאז נבין ונראה שכל הטורח והציוויים שהטיל עלינו השם אינם באמת עול וטורח וכולם נתנו לנו רק באהבתו אלינו. ואז למפרע נבין ונראה שלא היה לנו עול מצוות כלל אף היום. גם יתברר שבמשך כל ימי הגלות הארוכים שבהם היינו תחת עול זרים , לא באמת היינו תחת עולם ושעבודם, הראיה לכך שהם כלו ועברו מן העולם ואנחנו קמנו ונתעודד, ואנו הצלחנו לשמור על זהותנו בכל גלויותינו . בדומה לזה שאחי יוסף גילו למפרע שיוסף לא באמת התעמר בהם.

נושא אחר המתואר בפרשה-סיבובם של ארץ אדום עמון ומואב, שסיבבנו בדרכנו לארץ המובטחת- הדבר מבטא משימה שבזמן משה לא היינו עדין מוכנים לה, ולא השלמנו המשימה- שהיא ירושת כל הארץ המובטחת, ארץ עשרת עממים. אמנם מעמון ומואב לקחנו חלקים דרך כיבושי סיחון שכבש מהם ואנו ממנו. גם דוד המלך קיבל גנים ממואב, מסבתו-רות המואביה שהתגיירה. מלך המשיח לעומתו מחכה על שערה של רומי/אדום. ובהמשך יעלה לשפוט את הר עשיו/אדום, שזה סוג של ירושה. עשרת הפרות מקבילות לעשרת הספירות ולעשרת עממים שאותם צוונו לרשת.

אדום- אומרים חכמינו הינו חלק מעשרת עממים. זהו העם העשירי שעלינו להוריש בזמן מלך המשיח. זוהי המשימה שעד היום לא הושלמה בכל ההיסטוריה. וכנגדה מכוונת הפרה האדומה העשירית, וזהו הכתר העליון. וזה החלום ״והיה השם למלך על כל הארץ״. האדמומיות של אדום מבטאת את כוחות החיים ואת הברזל האופייני לממלכה הרביעית ממלכת אדום. כנגד זה גם מלך המשיח אדמוני עם יפה עיניים. פרה אדומה הינה מצוה מסוג חוק, דהיינו הענין בה לקיים את דבר השם אפילו ששכלנו לא מבין את הענין-זה בדיוק התיקון לחטא עץ הדעת, זו הדרך לעץ החיים.

בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה אֲ-דֹנָי יְ-ה-וִ-ה דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי יְ-ה-וָ-ה דִּבֵּר. ( ישעיה כה,ח)

בברכה בעז מלט