בס״ד לפרשת עקב התשע״ח
מה היחס למי שעשה המון, השקיע וטרח, אבל עשה רק כמעט הכל ולא סיים, ומצד שני יש מישהו שעשה רק מצוה אחת, רק מעשה טוב אחד, אבל עשה מושלם?
מובא בפרשתנו
כָּל-הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת: לְמַעַן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע יְ-ה-וָ-ה, לַאֲבֹתֵיכֶם.
למה התכוון משה רבינו באומרו כל המצוה, האם כל המצוות, למה קראם בלשון יחיד, מצוה? ועוד מה כ החידוש בדבריו, הלא כבר בפתיחת הפרשה דיבר משה על שכר קיום מצוות השם ואמר:
וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ:
רש״י מבין על פי מדרש תנחומא שמשה בא להזכירנו לעשות את המצוות עד הסוף, להשלימן. וכך כותב:
אם התחלת במצוה גמור אותה, שאינה נקראת המצוה אלא על שם הגומרה...
לעשות דברים מבלי לסיימם זה כמעט כמו לא לעשותם. אף אור החיים הולך בכיוון דומה ומבאר שבא משה רבינו לזרזנו בקיום כל המצוות, וכך כותב:
האיש משה השכיל בלבות בני אדם כי רוח אחד יתעם כקטן כגדול, והוא סולם להמעיט בעבודת ה' ולצאת מדרך החיים, והוא כי בעשות האדם ממצות ה' ב' או ג' מאשר תבואנה ומה גם אם יחזיקו באחת מכל מצות ה' בתמידות ובזריזות יולד בהם הולדה רעה להתעצל בשאר המצות הבאים לידם, ומה גם אם יהיו בידם כמה וכמה מהמצות שתמלא נפשם בקצת מהמצות, ומה מאוד פשה נגע זה ובפרט בלב ההולכים בתורת ה' להבזות המצות הקלות בראותם שהם לומדי תורה ומקיימים רוב המצות וכו', וזה הוא הסובב יסורי האנשים וימעט כבודם וירבה יגונותם וישפל אדם וישח איש,..
ובהמשך דבריו מבאר אור החיים מדוע כללות המצוות נקראות כאן בלשון יחיד, כי באמת כל המצוות הינן כמצוה אחת כוללת. ומשווה הדבר לאיברי האדם, שאם איבר אחד בנו כואב כל גופנו מתיסר. אנו לא רוצים להסתפק בזה ששאר האיברים מתפקדים טוב, אם איבר אחד חולה, כך המצוות נועדו במקשה אחת לתת לכל איברי הנפש שלנו לתפקד מושלם, לכן אל לנו לזלזל בשום מצוה ממצוות השם. ומביא ראיה לכך ממשה עצמו, אפילו שקיים כל מצוות השם, בכיוון שעבר על אחת מצוותיו נענש ולא זכה לבוא ולירש הארץ הטובה.
כל בני האדם בעולם מבקשים בענייני העולם הזה שלוש בקשות מאת השם: בני חיי ומזוני, כולם רוצים את אותו דבר, רוצים חיים בריאים, צאצאים ופרנסה טובה. לזה אמר כאן משה:
לְמַעַן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ . אמנם ככלל דברים אלו תלוים במזל, אבל עם ישראל יכול בקיום המצוות מעל המזל לעלות. הקב״ה נתן לנו אפשרות לשנות את מזלנו לטובה אם נשמור כלל מצוותיו באמונה.
אבל בשונה מרש"י ואור החיים הולך הכלי יקר וכך נאמר :
כל המצוה אשר אנכי מצוך וגו'. התחיל בלשון יחיד וסיים בלשון רבים תשמרון לעשות למען תחיון ורביתם, לפי שצדיק יסוד עולם ואפילו יחיד שעשה מצוה אחת אשרי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות כו', וכן יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולכל העולם כולו, לכך אמר אשר אנכי מצוך ליחיד תשמרון לעשות למען תחיון כי שמירת היחיד דומה כאלו רבים שמרו המצות ויגיע התועלת לכולם ונקט המצוה בלשון יחיד לומר לך שאפילו שמירת מצוה אחת כתקונה גורמת למען תחיון כדעת ר"י בסנהדרין (קיא.) שדרש פסוק ופערה פיה לבלי חק (ישעיה ה.יד) למי שלא שמר אפילו חק אחד הא אם שמר אפילו רק חק אחד ניצול מגיהנם לפי שהמצוה גוררת מצוה כמבואר בפר' שלח לך (טו.לח).
לסיכום:
לדעת אור החיים הקדוש כל המצוות חבורות יחדיו ולכן אם חלילה פגמנו במצוה אחת, חסר משהו בכולן, כדי לזכות לבני, חיי ומזוני מעל לטבע אנו צריכים לקיים כל המצוות כולן! לעומתו אומר הכלי יקר אתה יודע איזה כח עצום יש לכל מצוה ומצוה? מצוה אחת שלך כתיקונה-מכריעה אותך ואת כל העולם לכף זכות! כולם מסכימים שיש קשר בין מצוה אחת וכללות המצוות וכולם מסכימים שיש קשר והשפעה לפעולת היחיד על כלל הציבור, אולם אור החיים סבור שמשה רצה לדרבן אותנו לקיים כל המצוות בלי ויתורים עצמיים ואילו הכלי יקר סבור שמשה רבינו בא כאן לעודדנו שאפילו מצוה אחת כתיקונה שנעשה פועלת גדולות ונצורות עלינו ועל כל ישראל חברינו.
בברכה בעז מלט