בס״ד לפרשת וילך התשע״ט
מספרים בצחוק שפעם בשיחה בין ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לבין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, נתניהו נאנח כמה קשה התפקיד שלו להנהיג את מדינת ישראל, טראמפ ענה לו אתה צריך להאנח, כולה 7 מליון תושבים אתה צריך להנהיג, ולי יש 350 מליון איש להנהיג. ענה לו נתניהו לך יש להנהיג 350 מליון תושבים ואילו עלי להנהיג 7 מליון מנהיגים.
אנו פוגשים בפרשתנו את המינוי והעידוד שניתן ליהושע בן נון שנבחר להחליף את משה רבנו בהנהגת האומה. כולנו יכולים ללמוד מכך משהו לחיינו, כי כל אחד מאיתנו מנהיג ברמה כזו ואחרת.
בתחילת הפרשה בפסוק ז, משה אומר מעצמו ליהושע:
וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְ-הֹ-ו-ָה לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם: {ח} וַי-הֹ-וָ-ה הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת:( פסוקים ז,ח)
משה רבנו מחזק את יהושע בתפקידו החדש ואומר לו שהוא יבוא את העם אל הארץ. מה פרוש יבוא את? כיום אין לנו צורה כזו בשפה שלנו, אבל בתורה יש.
בהמשך הפרשה השם פונה אל משה ואומר לו:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-ֹוָ-ה אֶל מֹשֶׁה הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּנּוּ וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד:( פסוק יד)
מה פרוש אומרו ואצונו ?
בהמשך הפרשה נאמר:
וַיְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וַיֹּאמֶר חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִמָּךְ:( פסוק כד)
נחלקו הפרשנים על מי מוסב הפסוק, דהיינו מי הוא המדבר כאן אל יהושע? משה רבנו או הקב״ה. גם מה פרוש התיבה וַיְצַו , לשון מצוה או מינוי להיות הנציב, השליט על האומה? ומדוע כאן נאמר על יהושע : אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ואילו בתחילת הפרשה נאמר : אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם ?
לדעת האבן עזרא משה רבנו הוא האומר ליהושע את הפסוק האחרון, אולם קשה לפרושו כי בהמשך הפסוק אומר וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִמָּךְ, וקשה לפרשו על משה? אבל מביא האבן עזרא דוגמאות רבות מספר דברים שמשה רבנו אומר: ונתתי מטר ארצכם או ונתתי עשב בשדך לבהמתך וכן רבים, בהם ברור שהכוונה להשם יתברך וכן פה.
אולם רש״י ועוד פרשנים מחלקים שאת הפסוק הראשון שהבאנו, אכן אמר אותו משה מעצמו ליהושע והפסוק האחרון נאמר מפי השם. ומבאר רש״י את ההבדל בלשון הכתוב, תבוא או תביא וכך אומר:
משה אמר ליהושע, זקנים שבדור יהיו עמך, הכל לפי דעתן ועצתן, אבל הקב"ה אמר ליהושע כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ אשר נשבעתי להם (לקמן פסוק כג.), תביא על כרחם, הכל תלוי בך, טול מקל והך על קדקדן, דבר אחד לדור ולא שני דברים לדור (סנהדרין ח.): ( עד כאן רש"י)
הלשון תבוא שבו השתמש משה הוא רך, ובו רוצה משה לעודד ולחזק את יהושע שהזקנים ישאו איתו בעול ההנהגה, יהיה לך עם מי להתיעץ. ואילו הקב״ה רצה דוקא לחזק את יהושע שהוא יהיה מנהיג יחידי, אני מעניק לך כוח וסמכות להנהיג ביד רמה.
אור החיים הקדוש גם הולך בדרכו של רש״י ומבאר שמשה אומר ליהושע תבוא כי לא שייך לומר על בשר ודם לשון תביא , רק השם הוא המביא אנשים. אבל הקב״ה אומר ליהושע אתה תביא, אולי כדי להעצים אותו ואולי כי טובת האומה שיהיה לה מנהיג יחידי.
מה פרוש ואצונו?
רש״י אומר ואזרזנו, לשון זרוז. רמב״ן בפרוש ראשון לשון מצוה וזהו שנאמר בפסוק כג, ויצו. ובפרוש שלישי מציע הרמב״ן שהכוונה שהשם ימנה אותו לנגיד ומצוה על ישראל. גם אור החיים מבין שזהו לשון מלכות.
מה אנו יכולים לקחת מכאן?
מחד שהמנהיגים לא יתגאו, שלא נחשוב שאנו מביאים אנשים, מזיזים אותם וכדו׳ שנייחס את כל ההצלחות להשם יתברך ומאידך שנבין שאי אפשר להנהיג בכמה ראשים. כל מערכת צריכה ראש אחד כדי שתוכל להתקדם. על פי זה אפשר גם להבין למה משה אומר תבוא את העם, ואילו השם אומר תביא את בני ישראל, העם צריך הנהגה יותר רכה ובני ישראל צריכים הנהגה יותר תקיפה. והמנהיג צריך שהשם יעניק לו מלכות כדי שיוכל להנהיג, כשם שאם השם לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו, ואם השם לא ישמור עיר שוא שקד שומר. הבה נתפלל שיתן השם למנהיגי האומה ולכולנו לכל אחד בממלכתו את ה"מלכות" המתאימה. את העוצמה והשכל הישר להתנהל נכון. ויחד עם זאת ננהג בענווה ולא נדמיין לעצמנו שאנו באמת המנהיגים שמזיזים אנשים.
בברכה בעז מלט