בס״ד לפרשת האזינו התשע״ט
פרשת האזינו הינה הפרשה האחרונה שאנו קוראים מהתורה בשבת. בשירה זו נמצא התמצית של כל התורה כולה. כמבואר בדברי מי השילוח לפרשה:
״צורה דשמעתתא של כל התורה הוא שירת האזינו כדאיתא בגמרא (נדרים לח) שכל התורה נקרא שירה והעיקר הוא שירת האזינו״
ומוסיף מי השילוח ומבאר שהפסוק שלנו הוא התמצית והעיקר של פרשת האזינו וכך מביא:
״וצורתא דשמעתתא של שירת האזינו הוא הפסוק הזה, שמורה שכוונת הקב״ה בבריאת עולם היה רק עבור בני ישראל, שהם חלקו וחבל נחלתו וישראל ימליכו את השם יתברך בכל לב ונפש. ״
בע״ה ננסה לעמוד כפי יכולתנו על ענינו ופירושו של פסוק זה, ראשית הבא ונראה את הקשרו:
בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
כִּי חֵלֶק יְ-הֹ-וָ-ה עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ:
רש״י מבאר את הפסוק שבא לנמק את אמירת הפסוק הקודם לו ולכן מתחיל במילה כי.
ובא לומר שכאשר השם הפיץ את כל האנשים ברחבי העולם, ולא כילה אותם בשל חטאיהם, הטעם לרחמיו היה כי עתידים לצאת מהם עם ישראל, ולכן גם חילק את האנושות לשבעים אומות, ועם ישראל הינו תמצית הטוב של כל האומות, מטעם זה הסנהדרין הייתה של שבעים זקנים. ומוסיף רש״י לבאר ענין יעקב חבל נחלתו :
״והוא השלישי באבות, המשולש בשלוש זכיות, זכות אבי אביו וזכות אביו וזכותו, הרי ג', כחבל הזה שהוא עשוי בג' גדילים, והוא ובניו היו לו לנחלה...״
הכלי יקר מציין כאן עוד בחינה שבה מתגלית התמצית והיא חלוקת השבטים לשנים עשר, כנגד שנים עשר המזלות.
ומבאר אור החיים הקדוש שבחטא אדם הראשון נתערב הרע בטוב והיה מוליד נפשות מעורבות רע בטוב, עד שיצאה לעולם נפש אחת טהורה, נפש יעקב אבינו עליו השלום. וממנו בחר השם יתברך להוציא את עמו המיוחד. ועמו זה הוא תקוותו הגדולה לתיקון הערבוב שנוצר בגין החטא הנ"ל. כל העולם כולו לכל דורותיו מצפה ומייחל לנו שנעשה תפקידנו ונעשה מהעולם גן עדן.
חבל נחלתו- החבל עשוי מחוטים שזורים יחדיו ובזה כוחו, כך עם ישראל כוחו נעוץ בשלושת האבות שהתוו את יסודות האומה בחסד בגבורה וברחמים. גם כוחנו טמון ביכולת התאגדותנו לחטיבה אחת. חבל נחלתו גם מדבר על ארץ ישראל שהיא חבל נחלתו, היא תמצית כל הארצות כשם שהאומה תמצית גווני האומות. חכמנו אף מציינים שבדומה לחבל יש לכל אחד מאתנו מעין חוט הדבוק עם שורשנו העליון והוא המושך את החיות לנפשנו וגופנו , בדומה לחוט השדרה המושך את החיים לכל חלקי הגוף.
נפש החיים רואה בחבל סמל להשפעתנו על כל התנהלות העולמות. כמו החבל שכאשר אתה מנענע אותו בצד אחד הנענוע נמשך לכל אורכו, כך אנחנו בכל בחירה טובה , בכל תפילה, בלימוד התורה ובכל מעשה טוב שלנו אנו מורידים מאת השם יתברך שפע לכל העולם. להיות נזר הבריאה זו זכות גדולה ועמה אחריות גדולה.
אבל זה מלחיץ מאוד!
נכון, לכן בא הפסוק הבא:
יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ:
בהתאם לגודל האחריות והתפקיד אנו גם זוכים לשמירה מיוחדת של הקב״ה.
אַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ וְרָצִיתָ בָּנוּ וְרוֹמַמְתָּנוּ מִכָּל הַלְּשׁונות וְקִדַּשְׁתָּנוּ בְּמִצְותֶיךָ וְקֵרַבְתָּנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ וְשִׁמְךָ הַגָּדול וְהַקָּדוֹשׁ עָלֵינוּ קָרָאתָ:(מתוך תפילת החגים)
בברכה בעז מלט