בס״ד לפרשת לך לך התשע״ט

מובא בפרקי אבות שאברהם אבינו התנסה בעשרה ניסיונות ועמד בכולן.

ברם אין תמימות דעים בין הפרשנים והחכמים מהם בדיוק עשרה נסיונות אלו והאם הרעב בארץ הינו אחד מהניסיונות.

לדעת רש״י זהו אכן ניסיון וכך כתב:

רעב בארץ. באותה הארץ לבדה, לנסותו אם יהרהר אחר דבריו של הקב"ה, שאמר לו ללכת אל ארץ כנען, ועכשיו משיאו לצאת ממנה: (רש"י)

אבל לעומתו סובר הרמב״ן שאברהם נכשל וחטא בשוגג בזה שירד מצרימה ועוד חטא בזה שביקש מאשתו לומר שהם אחים, וכך כותב:

ויהי רעב בארץ. הנה אברהם ירד למצרים מפני הרעב לגור שם להחיות נפשו בימי הבצורת והמצרים עשקו אותו חנם לקחת את אשתו והקב"ה נקם נקמתם בנגעים גדולים והוציאו משם במקנה בכסף ובזהב וגם צוה עליו פרעה אנשים לשלחם ורמז אליו כי בניו ירדו מצרים מפני הרעב לגור שם בארץ והמצרים ירעו להם ויקחו מהם הנשים כאשר אמר (שמות א כב) וכל הבת תחיון והקב"ה ינקום נקמתם בנגעים גדולים עד שיוציאם בכסף וזהב וצאן ובקר מקנה כבד מאד והחזיקו בהם לשלחם מן הארץ לא נפל דבר מכל מאורע האב שלא יהיה בבנים. ... ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו כי יש באלהים כח לעזור ולהציל גם יציאתו מן הארץ שנצטווה עליה בתחילה מפני הרעב עון אשר חטא כי האלהים ברעב יפדנו ממות ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה במקום המשפט שמה הרשע והחטא (הרמב"ן)

כנראה הרמב״ן סובר שאין זה אחד מעשרת הניסיונות. שהלא לא עמד בו. לשיטתו אפילו בזמן הרעב אין הצדקה לצאת מהארץ. הרמב״ן עקבי בשיטתו בעניינה וחשיבותה של ארץ ישראל. הוא רואה את כל המצוות כתלויות בארץ ישראל להשגת ייעודם. והוא אף עלה לארץ בחייו במאמצים גדולים.

המלבי״ם חולק עליו וממשיך את הקו של רש״י שאברהם עמד כאן בנסיון ואדרבה זוהי זכותו שעשה השתדלות להשיג את מזונו בדרך הטבע ולא סמך על הנס וכך כותב:

"ויהי רעב בארץ". גם זה היה נסיון כדברי חז"ל, אם יהרהר על דבר ה' שהבטיח לו ואברככה והיה ברכה והנה מארה וזלעפות רעב, ואברהם לא הרהר כי היה קטן בעיניו שישנה ה' את הטבע בעבורו, ולכן לא סמך ג"כ על הנס שיחייהו ברעב, רק בקש הצלה טבעיית. "וירד מצרימה" לא לקבוע דירה רק לגור שם לפי שעה מצד "שכבד הרעב בארץ", ולחזור כשיפסק הרעב, שבזה יחשב שיושב עדיין בארץ כיון שדעתו לחזור: ( עד כאן לשון המלבי״ם)

מובא במדרש רבה (בראשית כה,ג) שעשרה שני רעבון באו לעולם, אחד בימי אדם הראשון...אחד בימי אברהם...ואחד לעתיד לבא - שנאמר (עמוס ה, יא): "לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה'"

מבאר השפת אמת שכל הניסיונות שהשם מביא לנו בחיינו כמו ניסיונותיו של אברהם אבינו כולם הינם הכנה לקבל שפע מתנות וחסדים מאת השם יתברך. הרעב שהשם הביא בימי אברהם נועד לגרום לו לרדת למצרים ולסלול את הדרך לבניו שירדו למצרים ומתוך כל יהיו מוכנים לקבלת התורה. וזהו ענין הרעב העשירי המנוי במדרש שתפקידו לגלות את הפנימיות של כל הרעבון שהשם הביא לעולם וענינו להביא אותנו לשמוע את דברי השם. לא בכדי אמרו לנו חכמינו היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה (נדרים פא). כשהשם שולח לנו חוסר בעולם הגשם, הוא בא לעוררנו לחפש ולזהות את החוסר הפנימי שלנו ומתוך כך להתקדם.

ונראה לי ליישב את המחלוקת (האם ירידת אברהם למצרים היתה חטא או עמידה בניסיון), ע״פ מי השילוח כפי שהביאו תפארת החנוכי לפרשתנו. הוא מצטט את הזהר הקדוש (בראשית פב) אומר שם רבי יצחק למה השם לא ציווה על אברהם אבינו לרדת למצרים? כי אחר כך אברהם הצטער על לקיחת שרה אשתו לבית פרעה, אף שזה היה מאת השם יתברך מה שנסע למצרים.

ומובא בשם משמואל (לך לך שנת תרע״ב) שתפקיד הגלות היה להגביר התשוקה וההתלהבות לעבודת השם, לכן הכתוב (דברים כח) מציין את הגלות תחת אשר לא עבדת את השם אלוהיך בשמחה ובטוב לבב״. ומבאר שם שישנן שתי דרכים להתקדם דרך אחת מתוך התגברות על המניעות ודרך שניה הינה דרכה של ארץ ישראל ששופעים בה תמיד חיים חדשים, והם מעוררים את התשוקה אל השם ללא צורך במניעות. אברהם אבינו בירידתו למצרים אמנם האריך את הדרך לגאולה השלמה מחד, אבל מאידך סלל את הדרך לבניו אחריו להשתוקקות ולשמחה בעבודת השם. וכל חלקנו בגאולה נעשה יותר גדול.

לכן צודק הרמב״ן שהגלות צמחה מירידת אברהם למצרים והאריכה את הדרך, אבל מכיוון שאברהם אבינו עשה זאת לשם שמים ולא ערער אחר הנהגת השם יתברך( כדברי רש״י), אלא אדרבה רצה להשתדל בדרך הטבע ולא להסתמך על הנס כדברי המלבי״ם, לכן נחשב לו לעמידה בנסיון ובסוף יתברר שכל האריכות הזו לטובה ולברכה. בעתיד נוכל לראות שכל הרעבון שהיה בעולם מעולם, כל כולו נועד לחבר אותנו אל השם יתברך.

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם אֲדֹנָי יְ-ה-וִ-ה וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי יְ-ה-וָ-ה. (עמוס ח, יא)

בברכה בעז מלט