בס״ד לפרשת ויחי התשע״ט

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם: 
בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר :אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל: 

שאלות

מה הענין שקורא להם אחים ומדבר על שניהם יחדיו

במיוחד שהמשך הפסוק מתארם שלילית?

מה להם ולחמס, את מי הם חמסו? למה מתכוון יעקב באומרו "בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר"? מיהו האיש ומיהו השור?

בכלל איזו ברכה קבלו פה?

רבו כאן הדעות על מה מדבר יעקב אבינו: רש״י מוצא קשר בין תיאורם כאן בתור אחים לבין תיאורם כאחי דינה במעשה הנקם שהם עשו בשכם, והתיאור וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא, המתאר את מחשבתם להרוג את יוסף, לכן הוא מביא מחז"ל שהפסוקים רומזים על הריגת אנשי שכם, וזהו אומרו באפם הרגו איש. ועל כוונתם להרוג את יוסף וזה נרמז באומרו ברצונם עקרו שור. ואף מוצא רמזים למעשה זמרי שהיה צאצא של שמעון, ולמעשה קורח שהיה מבני לוי. ומה פרוש כלי חמס? עונה רש"י  כלי חמס. אומנות זו של רציחה חמס הוא בידכם, מברכת עשו היא, זו אומנות שלו היא, ואתם חמסתם אותה הימנו. יעקב בעצם אומר להם: זו לא התנהגות שלנו, מאיפה הבאתם אותה?

אולם לרש"י קשה, הלא הם רק חשבו להרוג את יוסף ולמה אומר עקרו שור כאילו שגם ביצעו את זממם? גם כלל לא ברור שיעקב בכלל ידע מכוונתם להרוג את יוסף, אפילו על מכירת יוסף לעבד לדעת הרמב"ן ועוד פרשנים יעקב לא ידע, ויוסף גם הקפיד לא לפרסם כדי שיעקב לא ידע ויקפיד על בניו.

לכן מפרש הרמב"ן כמו הא"ע את דברי יעקב על מעשה הריגת אנשי שכם וביזתם, שאותו בוודאי שידע יעקב ולא הסכים איתם. לפרושם החמס הינו ממשי, הם חמסו את שלל העיר. הרגו את אנשיה, ועיקור השור, הם מפרשים שמדבר על חומת העיר הנקראת שור. יעקב בא פה להכריז לדורות הבאים: אני לא הייתי בעצתם ולא מסכים עם דרכם. את המילה מכורותיהם הם מסבירים בדומה למגורותיהם, מקום המגורים, החיים שלהם.

אולם לדעת הרמב"ם יעקב אבינו לא הקפיד עליהם על הריגת אנשי שכם, כי אנשי שכם לא שפטו את שכם על מעשהו, ובעצם כיסו עליו והיו "שותפים" לפשע. אלא שטענתו הייתה על שנהגו לא בחכמה והכניסו את המשפחה לסכנה גדולה במעשיהם.

אני לא נוהג לגלוש לאקטואליה במאמרי, אבל אכן גם היום נשמעת המחלוקת הזו בתוכנו, כיצד נכון להתייחס לסביבה התומכת ומעודדת את המחבלים, אבל לא מעורבת במעשה הפיגוע עצמו.

מה הצד החיובי שלהם?

אומר הרמב"ן: "שמעון ולוי אחים" - יאמר בעלי אחוה, כי יחם לבם על אחותם. ילמד עליהם זכות, כי בקנאתם על האחוה עשו מה שעשו, לומר שאין ראוים לעונש גדול...

גם אור החיים והכלי יקר מדגישים את מעלת האחווה שלהם, שנכנסו בעובי הקורה בעבור אחותם. ונראה שהאחווה גם עמדה להם ושמרה עליהם מלהינזק, כשם שהאחווה עמדה להם לחיילי אחאב שלא ימותו בקרב. כוח עצום טמון באחוה.

אור החיים מוסיף ביאור על היותם אחים: ואמר כי שמעון ולוי אחים לשון חום. שטבעם בתגבורת יסוד האש. נראה שכל אחוה שורשה ביסוד האש.

האחוה היא מידה מקסימה, אבל אנו רואים שגם היא יכולה להיות מסוכנת, גם זמרי בן סלוא שהיה צאצא של שמעון, גילה את מידת האחוה, אבל במקום הלא נכון, והסוף היה טרגי. לעומתו בשבט לוי התבטאה מידה זו ברבות הימים בחיבורם למקדש ולעבודת השם.

יעקב אומר להם: אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל. כאן הוא בעצם מציב את תקנתם. המטרה שלהם הינה לאחות את כל ישראל. אם אתה מאמין שהם יכולים לקלקל, תאמין שבמה שיכולים לקלקל בו הם מוכשרים לתקן.

חז"ל אומרים שצאצאיהם היו בעיקר מלמדי התינוקות, דהיינו אנשי החינוך של ישראל. אנשים מיסוד האש מתאימים במיוחד להיות מחנכים. מוכשרים להלהיב ולחמם את הילדים, הם לא זקוקים להתעסק בבעיות משמעת. אגב לכן הזהירו חכמינו את המחנכים שלא יקפידו על תלמידיהם, שאמרו לא הקפדן מלמד, כי זו הסכנה של מי שבאים מתגבורת האש, שיגררו אחר הכעס וההקפדה. והמשימה שלהם לכוון את האש רק כלפי מעלה ולא למטה.

למדנו שיעקב אבינו לא חסך משמעון ולוי את שבטו, אבל גם ראה את מעלתם וכשרונם הגדול. לרכז ביחד הרבה אנשי אש זה מסוכן, אבל לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל זה מבורך להם ולכל בני ישראל.

בברכה בעז מלט