בס״ד לפרשת אמור התשע״ט

בפרשתנו מופיעה השבת בפתחה של פרשת המועדות. וכך נאמר:

וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָֹ-ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי יְ-הֹ-וָ-ה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי: שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַי-הֹ-וָ-ה בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם:

התורה חוזרת על מצות השבת במקומות שונים עם דגשים שונים. כאן מופיעה השבת כ ״חלק״ מכלל המועדות, למרות שההבדל רב ביניהם, השבת קבועה וקיימת מששת ימי בראשית, אין לנו סמכות להזיז את יום השבת , לעומת שאר החגים שכולם תלויים בקביעת הזמנים כפי שמסרה השם לעם ישראל.

אכן חלק ממפרשי התורה מסבירים את הציווי על השבת כמאמר לעומתי ביחס למועדות. וכך מסביר אור החיים הקדוש, שבאה התורה להזהיר כאן על השבת כדי שלא יטעו לחשוב שאפשר להזיז את השבת ליום אחר. רש״י הולך בדרך אחרת ומסביר :

מה ענין שבת אצל מועדות? ללמדך שכל המחלל את המועדות, מעלין עליו כאילו חלל את השבתות, וכל המקיים את המועדות, מעלין עליו כאלו קיים את השבתות: (רש"י)

לשיטתו אכן יש בהכללות השבת בפרשת המועדות ללמד על קווי דמיון ביניהם. ללמדנו שעלינו להתייחס במלוא הרצינות ל מועדות כמו לשבתות.

כבר דברתי בעבר על פרשת אמור שהמאפיין בה הוא שלאחר שהשם הנחיל לעמו ישראל קדושה כפי שמובא בפרשה קודמת פרשת קדושים, בפרשת אמור עם ישראל מכוח הקדושה שלו מוכשר לפעול ולקדש את: הכהנים, את הקרבנות שהם מקריבים, ואף לקדש את הזמנים כפי שמובא בפרשת המועדות, ובתוכה גם מובאת הקדושה שעם ישראל חושף בגידולי השדה בעומר ובשתי הלחם. על פי כיוון זה אפשר לפרש מחד שנוכחות השבת כאן מלמדת אותנו שקדושתה שונה משאר המועדות, היא מקבלת את קדושתה משמים ולא מאיתנו, ואותה איננו יכולים לשנות. או לומר בכיוון הפוך שנוכחות פרשת השבת מלמדת אותנו שאפילו קדושה כזו שניתנה לנו משמים, שאמנם קביעות קדושתה לא תלויה בנו, באמת גם היא ״זקוקה״ לנו שנקדש אותה, שנתייחס אליה ככזו, לזה נועד הקידוש של שבת, ולזה נועדה התוספת שבת שאנו מוסיפים לה לפני שהשמש שוקעת ביום השישי. השבת גם מזכירה לנו את ראשית העולם וגם מזכירה לנו שיש תכלית לעולם השבת נותנת לנו קדושה, נותנת לנו טעימה מגן עדן, נותנת לנו תקווה טובה, ואיתה אנו ניגשים לכלל התנהלותנו בחיינו המעשיים.

אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְ-ה-וָ-ה מְקַדִּשְׁכֶם. (שמות לא, י״ג)

בברכה בעז מלט