ישנם פרשנים העוסקים בברור הקשר בין שמות הפרשות לבין תוכנם. בפרשת נשא אנו גם יכולים לראות קשר זה, ואף את השורש נשא, מתנשא לאורכה של הפרשה. 

הפרשה מתחילה בנשיאת משפחות גרשון ומררי, נשיאתם במובן של ספירת מנינם ואף רשימת המשאות שהם נושאים בנדודי המדבר. 

אחר כך מצוה התורה לשלח מחוץ למחנה את הטמאים, כאן אין לשון נשיאה אבל יש כן שמירה על טהרת המחנה. לאחר מכן בא ציווי על השבת כספי מעילה ותוספת חומש על סכום זה. 

בפרשת אישה סוטה, אנו רואים את דרך הטיפול בבעיות של שלום בית וחשד לבגידה. הדרך בתמצית הינה התקרבות אל המקדש והכהן. מרכז השכינה מסוגל להשיב את השכינה לבתים רעועים. להרים את הנשואים. ואם האשה חטאה, האישה ההיא תשא את עונה( במדבר ה לא)

פרשת נזיר כולה עסקת במי שחשקה נפשם להתנשא ולהתקרב אל השם. הדרכת התורה להם להשיג קדושה דוקא על ידי חיבור לחיים והתרחקות מהמות והיין המשכר. 

פרשת ברכת כהנים מסדרת את תפקיד הכהנים. תפקידם לא להתנתק מהעם אלה לרומם אותו ולברך אותו. הם מברכים את ישראל שישא השם פניו אלינו וישם לנו שלום. 

ומסיימת הפרשה בקורבנות הנשיאים בימי חנוכת המשכן. גם הם בעלי אחריות לנשא את עם ישראל ולרוממו, איש על מחנהו ואיש על דיגלו.

לסיכום פגשנו את שורש נשא בפרשה במובנים:

א.ספירת אנשים תרתי משמע. 

ב.עבודת הסבלות של הלויים במסעות. 

ג.קבלת הדין של החוטאים אצל הסוטה. 

ד.השראת שכינה והארת פנים בברכת כהנים. 

ה.מנהיגי השבטים ההולכים לפני המחנה, הלוא הם הנשיאים. 

ויהי רצון שישא השם פניו אלינו וישם לנו שלום.