בפרשת מטות אנו פוגשים חלוצים בשתי מערכות שונות: הראשונים היו אלו שנחלצו לצאת למלחמת הנקמה במדין, כל שבט הקציב אלף חלוצים. בסך הכל שנים עשר אלף לוחמים נלחמו בממלכת מדין הענקית, ובדרך נס חזרו כולם בשלום. וכך פותחת הפרשה:
וַיְדַבֵּר יְ-הֹוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃
נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל־עַמֶּיךָ׃
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל־הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל־מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת־יְ-הֹוָה בְּמִדְיָן׃
אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא׃(במדבר ל,א-ד)
השניים אלו בני שבטי עבר הירדן- גד וראובן, שהציעו למשה רבנו שיתן להם את נחלתם בעבר הירדן המזרחי ובתמורה הם יעברו חלוצים לפני המחנה במלחמת כיבוש הגדה המערבית.
וכך הם אומרים:
וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ׃
וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם־הֲבִיאֹנֻם אֶל־מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ׃
לֹא נָשׁוּב אֶל־בָּתֵּינוּ עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ׃(במדבר לב,טז-יח)
1. מה עניינם של החלוצים אז והיום?
2. מדוע משה רבנו ביקש מהעם חלוצים, מדוע הקציב כה מעט אנשים למלחמה בצבא הגדול שבעתיים מאיתנו?
3. למה שינה משה פעמיים: כשהשם ציווה אותו לנקום את נקמת בני ישראל, משה מצווה אותם לנקום את נקמת השם, ופעם שניה משנה משה מדבריהם ואומר לבני גד וראובן,
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה אִם־תַּעֲשׂוּן אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה אִם־תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי יְהֹוָה לַמִּלְחָמָה׃
וְעָבַר לָכֶם כׇּל־חָלוּץ אֶת־הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי יְהֹוָה עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת־אֹיְבָיו מִפָּנָיו׃(במדבר לב,כ-כא)
4. למה קצף משה על אנשי המלחמה, שהחיו את הנשים? ומדוע באמת הם החיו אותן?
בפשיטות משה רבנו רצה מתנדבים. רצה צבא קטן וצדיק. משה רבנו ידע שאם בקרב הלוחמים שלנו יהיו כאלה שגם נכשלו עם בנות מדין, אנו עלולים להפסיד במערכה, כי מאחורי המערכה הגלויה נערכת מערכה רוחנית. הבסיס לניצחון במלחמות מתחיל בזכויות שלנו, בצדקת דרכנו, במעלת הלוחמים. אנו יודעים שהוא אכן צדק, כי הניצחון היה מזהיר, ועם הצלחות לא מתווכחים, אנו רואים שאכן הם ניצחו במלחמה למרות שהיו מעטים ועוד שהלוחמים חזרו ללא כל אבדות מהצד שלנו.
5. מדוע שינה משה וביקש מהם לתת את נקמת השם ממדין ולא נקמת ישראל?
כי משה סבר שהמפלה הגדולה שקרתה לנו בגינם היתה הנפילה שנפלו ישראל בעבודת בעל פעור, שעבדו ע"ז. הוא ראה את עיקר הפגיעה בה'. ועוד שהנצחון במלחמה תלוי בכוונתה. וכך אומר הרמב"ם בהלכות מלכים פרק ז:
וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה, ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם ויזכה לחיי העולם הבא, שנאמר: כי עשה יעשה ה' לאדוני בית נאמן כי מלחמות ה' אדוני נלחם ורעה לא תמצא בך וגו' והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלוהיך.
לאחר המלחמה משה קוצף על שרי החיל על שהם החיו את הנקבות:
וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת הַבָּאִים מִצְּבָא הַמִּלְחָמָה׃
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה הַחִיִּיתֶם כׇּל־נְקֵבָה׃
הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסׇר־מַעַל בַּי-הֹוָה עַל־דְּבַר־פְּעוֹר וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת יְ-הֹוָה׃(במדבר לא,יד-טז)
משה רבנו לא מבין איך הם השאירו בחיים את הנקבות שהן היו אלו שהחטיאו את בני ישראל. הטענה מובנת, אז מה היתה הסברה של פנחס ושריו?
מסביר אור החיים הקדוש, שפנחס סבר שבנות מדין הוכרחו ללכת ולזנות עם ישראל בידי אבותיהם ומנהיגיהם ואין להורגן בשל כך. ואילו משה סבר שאמנם על הזנות אין להענישן אבל הן מעצמן החטיאו את בני ישראל בבעל פעור, וזאת הן לא צוו לעשות.
חלוקה זו שבין משה לפנחס כבר נראית בהתנהלות משה ופנחס בפרשת בלק במעשה זמרי. משה רבנו סבר מלכתחילה שהקלקול העיקרי היה בבעל פעור, חטא של עבודה זרה. ולכן הוא טיפל בתקיפות בחוטאים בבעל פעור אבל לא נגע בזמרי בן סלוא שכל חטאו היה רק בזנות. פנחס לעומתו ראה בקלקול העריות את אבן הנגף ולכן הרג את זמרי, ובזה עצר את המגפה בעם, אבל לא הרג את בנות מדין שזינו עם העם, כי זאת היו מחויבות לעשות. למדנו שהסיבה שמשה שלח חלוצים, כי הוא רצה לוחמים שכל מעינם יהיה לקדש את השם, בזכות זה הם נצחו וחזרו כולם בשלום מהמערכה.
בסיפור בני גד וראובן משה רבנו המשיך לפי הקו שלו ו"שינה" דבר קטן בהצעת בני גד וראובן, אני רוצה שתעברו חלוצים לפני השם למלחמה, ולא לפני בני ישראל כמו שהם הציעו. רצה שתהיה מגמתכם נקיה ללא אינטרס אישי. אמנם קשה לעשות דברים בלי נגיעה אישית, ואם שאר השבטים היו יוצאים חלוצים למלחמה, הנגיעה האישית עלולה היתה לפגוע בהצלחת המלחמה, לכן גלגלה ההשגחה שבני גד וראובן, השבטים שכבר קבלו את נחלתם הם שיעברו חלוצים בכיבוש הגדה המערבית.
למדנו מהפרשה שהמיוחד בחלוצים היה שהם פעלו לשם שמים. ללא נגיעות אישיות ובזה היה סוד ההצלחה שלהם. והנה גם המאפיין את תקופת החלוצים בעת החדשה הוא ההתעלות וההתיישבות בארץ לשם שמים( במושג הרחב של הדבר) .