רקע:
ברור גבולות הארץ בעל חשיבות גדולה לכל הדורות. בעל השלכה ציבורית ופרטית. ציבורית-אילו מרחבים אנו מצווים לישב ולגאול. ואף פרטית- היכן נוהגות מצוות התלויות בארץ.
ובמבט פנימי יותר יש חילוק עצום בין חו"ל לבין א"י, בחוץ לארץ מקומות החניה/ מגורים שעם ישראל עובר בהם, הם מקומות שבהם יש לנו ללקט ניצוצות ולהמשיך מהם הלאה. אין בחוץ לארץ נחלות רק מקומות חניה במסע. העיקר בחוץ לארץ הן המסעות ולא החניות. ואילו בארץ ישראל אנו עוסקים בנחלות. בהם המשימה לא ללקט אלא להאיר. הארץ הינה גוף האומה, המאפשר לה להתגדל ולהשפיע לכל העולם. אם כן ברור גבולות הארץ משמעותי ומחלק בין אזורי הקבלה לאזורי ההשפעה שלנו.
מובא בפרשתנו:
צַו אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי-אַתֶּם בָּאִים, אֶל-הָאָרֶץ כְּנָעַן: זֹאת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה, אֶרֶץ כְּנַעַן, לִגְבֻלֹתֶיהָ. וְהָיָה לָכֶם פְּאַת-נֶגֶב מִמִּדְבַּר-צִן, עַל-יְדֵי אֱדוֹם; וְהָיָה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב, מִקְצֵה יָם-הַמֶּלַח קֵדְמָה. וְנָסַב לָכֶם הַגְּבוּל מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים, וְעָבַר צִנָה, והיה (וְהָיוּ) תּוֹצְאֹתָיו, מִנֶּגֶב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ; וְיָצָא חֲצַר-אַדָּר, וְעָבַר עַצְמֹנָה. וְנָסַב הַגְּבוּל מֵעַצְמוֹן, נַחְלָה מִצְרָיִם; וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו, הַיָּמָּה. וּגְבוּל יָם, וְהָיָה לָכֶם הַיָּם הַגָּדוֹל וּגְבוּל; זֶה-יִהְיֶה לָכֶם, גְּבוּל יָם. וְזֶה-יִהְיֶה לָכֶם, גְּבוּל צָפוֹן: מִן-הַיָּם, הַגָּדֹל, תְּתָאוּ לָכֶם, הֹר הָהָר. מֵהֹר הָהָר, תְּתָאוּ לְבֹא חֲמָת; וְהָיוּ תּוֹצְאֹת הַגְּבֻל, צְדָדָה. וְיָצָא הַגְּבֻל זִפְרֹנָה, וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו חֲצַר עֵינָן; זֶה-יִהְיֶה לָכֶם, גְּבוּל צָפוֹן. וְהִתְאַוִּיתֶם לָכֶם, לִגְבוּל קֵדְמָה, מֵחֲצַר עֵינָן, שְׁפָמָה. וְיָרַד הַגְּבֻל מִשְּׁפָם הָרִבְלָה, מִקֶּדֶם לָעָיִן; וְיָרַד הַגְּבֻל, וּמָחָה עַל-כֶּתֶף יָם-כִּנֶּרֶת קֵדְמָה. וְיָרַד הַגְּבוּל הַיַּרְדֵּנָה, וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו יָם הַמֶּלַח; זֹאת תִּהְיֶה לָכֶם הָאָרֶץ לִגְבֻלֹתֶיהָ, סָבִיב.
1. מה משמעות השינויים בלשון הכתוב, פעם אומר ועבר, ונסב,ויצא, וירד, תוצאותיו, תתאו, והתאויתם?
2. ננסה לעמוד בקצרה על זיהוי מקומות נחל מצרים, הר ההר, ועוד
3. מה דין איים בים. או קידוחי הגז שאנו מבצעים.
4. כיצד מתיישב השוני בין הגבולות כפי שמתוארות במקומות שונים בתורה?
כותב המלבי"ם:
הנה מצאנו גבולים אחרים רחבים יותר מהגבולים שחשב פה, שבסוף פ' עקב אמר כל מקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה מן המדבר והלבנון מן הנהר נהר פרת ועד הים האחרון יהיה גבולכם, וכן בתחלת ספר יהושע, הרי גבול צפון מגיע עד נהר פרת רחוק הרבה מגבול צפון הנסמך פה עד הר ההר, ובסדר משפטים (כג לא) ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר ועד הנהר, ומוכרח שהגבולים הנאמרים פה הוגבלו רק לעת עתה שהיה מספרם מעט ולא יכלו לנחול יותר וז"ש אשר תפול לכם בנחלה ר"ל עתה, ובפ' עקב ומשפטים דבר על עת שיתרבו יותר ויצטרכו להרחיב את גבולם כמ"ש בפ' משפטים עד אשר תפרה ונחלת את הארץ ושתי את גבולך מים סוף וכו' ר"ל בעתיד בעת שתפרה,..
בקיצור יש גבולות ויש גבולות. יש גבולות הבטחה שלא התממשו במילואם עד היום ומחכים לביאת המשיח. ויש גבולות התיישבות שבהם עם ישראל התנחל בימי בית ראשון. אמנם הגבולות המתוארות אצלנו מצומצמות ושייכות לגבולות הישיבה בבית ראשון, וחלקם רק בזמנים מסוימים מימי הבית.
הבא נראה את הלשונות השונים:
בראשית טו:
• בראשית טו, יח בַּיּוֹם הַהוּא, כָּרַת יְ-ה-וָ-ה אֶת-אַבְרָם--בְּרִית לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ, נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת. יט אֶת-הַקֵּינִי, וְאֶת-הַקְּנִזִּי, וְאֵת, הַקַּדְמֹנִי. כ וְאֶת-הַחִתִּי וְאֶת-הַפְּרִזִּי, וְאֶת-הָרְפָאִים. כא וְאֶת-הָאֱמֹרִי, וְאֶת-הַכְּנַעֲנִי, וְאֶת-הַגִּרְגָּשִׁי, וְאֶת-הַיְבוּסִי.
• שמות כג,לא : וְשַׁתִּי אֶת-גְּבֻלְךָ, מִיַּם-סוּף וְעַד-יָם פְּלִשְׁתִּים, וּמִמִּדְבָּר, עַד-הַנָּהָר:
• דברים יא, כד : כָּל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף-רַגְלְכֶם בּוֹ--לָכֶם יִהְיֶה: מִן-הַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן מִן-הַנָּהָר נְהַר-פְּרָת, וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן--יִהְיֶה, גְּבֻלְכֶם.
הנה המלבי"ם האיר לנו כאן שאמנם הגבולות כאן מצומצמים , כי האומה עוד קטנה מכדי לרשת את כל גבולות ההבטחה, ועוד יש להוסיף שכאן מדבר רק על נחלת 9.5 השבטים, ולא כלל את שנים וחצי השבטים שקיבלו את נחלתם מעבר לירדן מזרחה.
הזכרנו שחלק מהגבולות המתוארים בפרשת מסעי לא התגשמו בראשית ימי הבית הראשון, הן היו בצפון הארץ. ומעניין שבתאור גבול הצפון הכתוב משתמש בלשון והתאויתם, ובה לומר ששם תתאוו לנחול ולא בטוח שתצליחו. אכן בספר יהושע מתאר הפסוק את הארץ הנשארת שלא נכבשה:
וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים; וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֵלָיו, אַתָּה זָקַנְתָּה בָּאתָ בַיָּמִים, וְהָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה הַרְבֵּה-מְאֹד, לְרִשְׁתָּהּ
... וְהָאָרֶץ הַגִּבְלִי, וְכָל-הַלְּבָנוֹן מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, מִבַּעַל גָּד, תַּחַת הַר-חֶרְמוֹן--עַד, לְבוֹא חֲמָת. ו כָּל-יֹשְׁבֵי הָהָר מִן-הַלְּבָנוֹן עַד-מִשְׂרְפֹת מַיִם, כָּל-צִידֹנִים--אָנֹכִי אוֹרִישֵׁם, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
ואנו רואים שאכן בזמן יהושע בן נון עוד לא הורישו את ארץ הלבנון.
עכשיו נבאר בע"ה הפסוקים בפרשתנו, מתחיל בגבול הדרומי. מתחיל הפסוק למתוח הקו מפינה דרום מזרחית של ים המלח. לשון ונסב פרושו והקיף, דהיינו הגבול אינו בקו ישר אלא עושה עיקול, אז מים המלח הלך הגבול בקו מעוגל הכולל את מעלה עקרבים בתוך תחום ישראל. מעלה עקרבים הינו מקום ידוע שאין מה לטעות בו, ועד היום נשארו בו המעלות. הביטוי תוצאותיו תמיד מסמן נקודת קיצון ( קודקוד) בקוי הגבול. לכן תוצאותיו מנגב לקדש ברנע, הכוונה שזו היתה הנקודה הדרומית ביותר. חצר אדר ועצמונה צריכים להמצא איפוא צפון מערבית לקדש ברנע. מעצמון הגבול נסב, אשר פרושו כאמור שהיה מעוקל לנחל מצרים. בזיהוי נחל מצרים נחלקו הפרשנים. אם נלך עם הקו של המלבי"ם, שכאן מדבר על גבולות ההתישבות ולא ההבטחה, אז יותר מסתבר לומר שזה נחל אל עריש( בחלק מהמקורות הקדומים הוא נקרא נחל מצר, קרוב לשמו כאן נחל מצרים) המהווה את הגבול עד לים התיכון. ובזה מוסבר השינוי בכתובים, שהפסוקים האחרים מציינים נהר מצרים, ובמקום נוסף נכתב השיחור אשר על פני מצרים, וברור שהכוונה לנילוס של מצרים, וכך התרגום יונתן ורש"י ועוד פרשנים מסבירים. בכל אופן לשני הפרושים צריך לומר שהבטחת ה' לאברהם אבינו דיברה על הנילוס ולא נחל אל עריש.
תוצאותיו הימה, כאמור זו נקודת קיצון מכאן מתחיל להימתח קו הגבול הימי צפונה. והיה לכם הים הגדול וגבול, הגמרא מדייקת מהלשון וגבול, שכולל גם איים שבים התיכון בכלל גבולות הארץ. אילו איים כלולים כאן צריך עיון. הדעה המקובלת שאנו מותחים קו בים מקצה לקצה וכל שבתוך הקו בכלל ארץ ישראל.
הגבול הצפוני:
הנקודה הראשונה הצפון מערבית הינה הר ההר, בזיהויו רבו הדעות, אולם בקרב התנאים מצאנו רק דעה אחת, טורי אמנון. כך מובא בבריתא ( גיטין ח' עמוד א) וכך כותב אצלנו יונתן בן עוזיאל בתרגומו. גם רש"י נראה שסובר כך וכן הרמב"ם. אף בשיר השירים נאמר: תשורי מראש אמנה, בפשיטות מדבר על טורי אמנון, ממנו תביטי ותשורי על ארץ ישראל. רכס הרים זה משמש גם כיום ובדורות רבים כגבול בין טורקיה לסוריה. ועוד שהרכס הזה הולך קלומטירם רבים לכיוון מזרח ומגיע עד קרוב לנהר הפרת, במקום בו הפרת עובר הכי קרוב לים התיכון. וזה מסתדר עם תאור הפרת כגבול הארץ הצפון מזרחי.
ממנו תתאו לבוא חמת. חמת הינה עיר וחבל ארץ ידועה בסוריה, דוד המלך נלחם במלך חמת. וחז" ל קישרו אותה לאנטיוכיה ראה רש"י כאן. אנטיוכיה יושבת בקרבת טורי אמנון על גדות נהר האורונטס. את התיבה לבוא, דנו הפרשנים אם חלק משם המקום היא או איזה תאור כמו מבוא. בכל אופן היא בכל האיזכורים בתנך ויש די רבים כאלה, היא מובאת באותה צורה. כך בתאור הגבול הצפוני אליו הגיעו המרגלים ששלח משה. כך בתאור מלחמות דוד המלך ועוד.
תוצאות הגבול צדדה, לפי מה שאמרנו מדובר בנקודת שינוי זוית בקו הגבול ולכן מובא לשון תוצאות. הרי שצדד נמצאת דרומית ללבוא חמת ואף דרומית לזיפרונה וחצר עינן. לכן קו הגבול מצדד לזפרונה נקרא ויצא בפסוק. חצר עינן- אין דעה ברורה לגבי מקומה. חלק מהמפרשים מבינים שהיא יושבת על הפרת, וחלק סוברים שהיא יותר מערבית.
מחצר עינן הגבול הולך בכיוון דרום . יוצא ששפם צריכה להיות דרומית לחצר עינן. שפם או שפם הריבלה גם מתואר כאן כמקום בעל מעין. משם הגבול יורד, יורד הכוונה הולך לכיוןן דרום.
מדוע היה לנו בגבול הצפון לשונות והתאויתם, שלא מצאנו כמותם בגבולות אחרים? כי עם ישראל התאוה ולא זכה שהגבול הצפוני שלו יעבור במקומות אלו .
ומחה על כתף ים כנרת קדמה- יש כאן לימוד מענין שמראה שכל כנרת כולל איזה חלק מהרמה נחשבת לארץ ישראל המערבית. נפקא מינא לענין מעשרות.
נכון להיום מצבנו דומה למצב שהיה בסוף שלטון יהושע בן נון, וכדברי ה': וְהָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה הַרְבֵּה-מְאֹד, לְרִשְׁתָּהּ