בס"ד לקראת יום הכיפורים התש"פ
מובא במסכת יומא ח,ט:
הָאוֹמֵר:
"אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב",
אֵין מַסְפִּיקִים בְּיָדוֹ לַעֲשׁוֹת תְּשׁוּבָה.
"אֶחֱטָא, וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר",
אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר.
עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר;
וְשֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר,
עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ.
ריבונו של עולם נתן לנו מתנה עצומה, נתן לנו יום אחד בשנה לכפרה( אמנם לדעת הנוצרים הם קבלו מתנה גדולה יותר, לשיטתם השם מסכים לוותר להם על העוונות שלהם, אבל לעומתם אמרו חכמינו שכל האומר שהקב"ה ותרן הוא- יוותרו חייו.(בבא קמא נ')
כנראה כוונתם לומר שאם השם מוותר לבריות אז לשם מה הוא ברא אותן, בריאת האדם נעשית מיותרת אם השם מוותר לו).
איזה אושר ושמחה, אנו מתמלאים בהכרת הטובה גם על כך שהוא לאורך כל ההיסטוריה מסרב לוותר לנו, וגם אנו שמחים מאוד ומודים להשם על שהוא כן מוכן לסלוח ולכפר לנו על חטאינו לאחר ששבנו בתשובה ותיקנו את דרכינו, אין עוד דבר כזה!
אבל יש לנו בעיה, והיא לא כל כך פשוטה, הוא מסרב לסלוח על החטאים שנעשו בינינו, כל זמן שאנו לא סלחנו האחד לחברו.
בתלמוד (במסכת סנהדרין ו עמוד ב' ) מובאת מחלוקת חכמים מה עדיף שבית הדין יעשה, פשרה או דין. אם נעשה פשרה בעלי הדין יצאו יותר מרוצים ומפויסים, וכך ירבה השלום בישראל. מאידך גיסא אם נעשה דין, נגלה את ערכי הצדק האלוהיים בעולם, נשים את הדברים במקומם הנכון. נתקן עולם במלכות שדי. ר"א בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אסור לבצוע וכל הבוצע ה"ז חוטא... רבי יהושע בן קרחה אומר מצוה לבצוע שנאמר (זכריה ח, טז) אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם...
רואים שם בסוגיא שזה היה גם ההבדל בין משה רבנו לאהרן הכהן בהנהגה שלהם. משה רצה בכל מקרה לגלות את הצדק האלוהי ולכן היה מוכן לשבת מבוקר עד ערב ולשמוע את תלונות ישראל, ולכן אמר ליתרו חותנו "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים." (שמות יח,טו) מטרת המשפט הינה לדרוש אלוהים. אני חייב לשפוט את העם בעצמי כדי להביא להם את דין האל. ואהרן הכהן לעומתו היה מתרוצץ במחנה ישראל ועושה פשרות בין הבריות.
גם למעשה במקרים ששני בעלי הדין באים לבורר שיעשה פשרה ביניהם, האם הוא צריך להשתדל כמה שיותר להוציא דין אמת מתחת ידו, או שהעיקר לפסוק דין ששני הצדדים יסכימו לקבל אותו על עצמם, גם אם הוא רחוק מדין התורה הקדושה. הנה לשיטת משה רבנו הוא צריך להוציא דין אמת, ולדעת אהרן העיקר שישלימו ביניהם.
אנו עומדים בפתחו של היום המיוחד בשנה, בו נכון השם לסלוח לנו על חטאינו ולפתוח לנו דף חדש, אנו מבינים שאם לא נסלח האחד לשני , אז לא יאבה השם סלוח לנו. איננו אחראים על לבם של אחינו, אבל יכולים אנו לסלוח למי שחטאו כלפינו ולהתפלל שאף הם יסלחו לנו. השם בעצם מכריח אותנו גם אם אנו דואגים רק לעצמנו, לסלוח לחוטאים כלפינו השם "מכריח" אותנו להעשות אגודה אחת, כדי שנרוויח גם את הסליחה שלו.
בחזרה למחלוקת הפשרה והדין, השם גם רוצה שנתפשר ביננו וגם רוצה שנגלה את הצדק האלוהי בעולם. כך מספרים לנו חז"ל שנהגו ישראל בזמן משה רבנו, החולקים היו מתפשרים ביניהם( אולי בזכות אהרן הכהן), אולם היו עולים למשה רבנו לברר אם הפשרה שהם השיגו ביניהם גם מקובלת על ה' או שצריכים לבנותה אחרת. וכך הושגו שתי המטרות, גם ישראל היו מפויסים ביניהם וגם גילו בעולם את הצדק האלוהי.
כך למעשה העצה היעוצה לנו במקרים של מחלוקות בינינו, לבקש לעשות פשרה ולבקש מהבורר שישתדל ככל הניתן לסדר את הפשרה על פי רצון התורה.
ושוב בחזרה ליום הכיפורים, אנו רוצים שהשם יסלח לנו על חטאינו, אבל מצד שני אנו מבינים שלה' לא באמת קשה לסלוח לנו. מה שהוא יותר רוצה מאיתנו הוא שאנו נחיה באהבה אחוה שלום ורעות בינינו ועם מלכנו.