בס"ד לפרשת ויחי התש"פ
כיצד זה שמשפחת ישראל זכתה להתאחד דווקא בגלות בארץ מצרים? וכיצד זה שאת דברי אחרית הימים שאומר לנו יעקב אבינו הוא דווקא אומר שם?
אפשר לומר בפשיטות שנקל לאחד את עם ישראל בגלות. שני ישראלים הנפגשים במדבריות אוסטרליה מיד מתחברים ועוזרים זה לזה בכל מאודם אפילו אם הם משני קצות הקשת הפוליטית/ דתית.  אבל בארץ קשה להם להתחבר. על פי כיוון זה נאמר שאכן השבטים התחברו והתאחדו בנכר . בגלות יחסית קל להתאחד. והמשימה שלנו הינה להתחבר כאן בארץ.  אחדות של השבטים בארץ עוד לא הושגה באופן מלא במשך כל ההיסטוריה.

וכיצד זכה יעקב אבינו לרוח הקודש בגלות? בזכות שראה את כל בניו גם מאוחדים וגם דבקים בהשם יתברך. זכה לשמחה ומתוך כך גם לנבואה. ובכל זאת הלא הנבואה תלויה בארץ ישראל? שתי תשובות בדבר: כאשר הנבואה בעבור ארץ ישראל אפשר שתופיע בגלות. ועוד שגבול הארץ הדרום מערבי הינו נהר הנילוס ומסתבר שמשפחת יעקב גרה ממזרח לנילוס. מסתבר שלכן דאג יהושע בין נון לכבוש את ארץ גושן בהיותה חלק מהארץ המובטחת.
מעבר לכך נראה לומר שהופעת בחינת אחרית הימים אצל משפחת יעקב דווקא בארץ מצרים מבטאת את המגמה העתידית כמו שאמרו חז"ל " עתידה ארץ ישראל שתתפשט על כל העולם כולו" (פסיקתא רבתי. ובילקוט שמעוני ישעיהו רמז ובעוד מקומות). נמצא שיעקב אבינו התחבר למגמה העתידית. הוא הרגיש את הקדושה שעתידה להתפשט על כל העולם כולו.  אולי יש גם דברי סנגוריה בזה על תופעת היהודי הנודד המחפש לדרוך בכל פינות העולם. התופעה בשורשה יונקת מאותם ימי שלווה עתידית מהרצון לתקן את על העולם באור השם. וכך גם ראה מיכה הנביא את אחרית הימים:
וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, יִהְיֶה הַר בֵּית-יְ-הוָה נָכוֹן בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא הוּא, מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ עָלָיו, עַמִּים .   וְהָלְכוּ גּוֹיִם רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-יְ-הוָה וְאֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו:  כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-יְ-הוָה מִירוּשָׁלִָם .   וְשָׁפַט, בֵּין עַמִּים רַבִּים, וְהוֹכִיחַ לְגוֹיִם עֲצֻמִים, עַד-רָחוֹק; וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים, וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת--לֹא-יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה .   וְיָשְׁבוּ, אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ--וְאֵין מַחֲרִיד:  כִּי-פִי י-ְהוָה צְבָאוֹת, דִּבֵּר.  כִּי, כָּל-הָעַמִּים, יֵלְכוּ, אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו; וַאֲנַחְנוּ, נֵלֵךְ בְּשֵׁם-יְ-הוָה אֱלֹהֵינוּ--לְעוֹלָם וָעֶד. ( מיכה פרק ד)
טוב, החזון מדהים, אבל כיצד נתקדם לקראתו? האם שוטטות ברחבי העולם זו הדרך??
יעקב אבינו פותח את דברי אחרית הימים שלו כך:
וַיִּקְרָא יַעֲקֹב, אֶל-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר, הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם, אֵת אֲשֶׁר-יִקְרָא אֶתְכֶם, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.   הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ, בְּנֵי יַעֲקֹב; וְשִׁמְעוּ, אֶל-יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם.
יעקב מבקש מבניו להאסף ולהתקבץ. ומתוך כך לשמוע.
יעקב אומר לבניו: החלום אכן לתקן את כל העולם. הדרך הינה ראשית, להתקבץ לארץ מכל הארצות.  וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם. ( יחזקאל לו) שנית, האספו.

לכאורה ההדרכה כאן הפוכה מהמגמה, למה צריך קיבוץ אם המטרה הינה דווקא פיזור והתפשטות על כל העולם?
על פי חוקי הטבע, אנרגיה לא הולכת לאיבוד, דהיינו חוק שימור האנרגיה, אבל זו טענה תיאורטית בלבד. למעשה הבעיה שלנו בעולם הינה התפזרות האנרגיה.  זו אחת הבעיות הכי גדולות בעולם, כיצד נרכז את האנרגיה כדי שנוכל להשתמש בה. כשם שהדבר נכון באנרגיה הפשוטה הגשמית על אחת כמה וכמה שנכון לגבי האנרגיה הרוחנית שנועדה לתיקון העולם. 
מה בין הקבצו לבין האספו? אומר הכלי יקר:
האספו ואגידה לכם וגו'". ואח"כ הזכיר לשון קיבוץ הקבצו ושמעו וגו', לפי שארז"ל (עיין פסחים נו.) בקש לגלות הקץ ונסתם ממנו, והנה לשון אסיפה שייך למי שעומד בחוץ במקום מגולה ונאסף לתוך הבית למקום צנוע, כמו ואספתו אל תוך ביתך (דברים כב.ב) ואין איש מאסף אותי הביתה (שופטים יט.יח) וכן רבים, אבל לשון קיבוץ מורה על אנשים מפוזרים שיתקבצו למקום אחד אפילו שיהיה במקום מגולה ובקעי בו רבים, כך מתחילה בקש לגלות סוד הקץ ואין ראוי לגלות דבר סוד ברשות הרבים פן ישמע מי שאינו הגון, כי סוד ה' ליראיו דוקא,...
לימדנו הכלי יקר. אסיפה הינה למקום מוצנע והיא מאפשרת לגלות סודות הקץ. והקיבוץ הינו אפילו בחוץ, ובחוץ אפשר לומר דברי ברכות ותוכחות. למדנו שאמנם יעקב אבינו כן הביא כאן מסודות הגאולה, אבל מסרם בדרך נסתרת.
גם הרש"ר הירש עמד כאן על ההבדל בין האספו לבין הקבצו. וכך כותב:
"האספו" מצווה להיוועד- מבחינה רוחנית- בנקודה אחת לשם מטרה אחת. .. רק כשתהיו חדורים רוח אחת, תבוא אחרית הימים. וכל עוד לא התגשמה קריאת "האספו" , לא תבוא אחרית הימים. ועוד רואה כאן הרש"ר הירש " קווים קצרים הרומזים למהותה של אחרית הימים"

לסיכום: יעקב אבינו אולי לא גילה את אשר יקרא אותנו באחרית הימים אבל רמז לנו רמזים שונים ואף ציין לנו שתי אבני דרך: הראשונה להתקבץ מכל הארצות לארץ ישראל. השניה להתאסף ולהתמסר לרוח האמת המשותפת לכולכם. זכינו בחסדי השם להתקבץ מכל הארצות. המשימה שעומדת לפניו בדרך להשגת החזון הינה ההתאספות.
וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם, וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל; וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ, מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ.  יג וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם, וְצֹרְרֵי יְהוּדָה יִכָּרֵתוּ:  אֶפְרַיִם לֹא-יְקַנֵּא אֶת-יְהוּדָה, וִיהוּדָה לֹא-יָצֹר אֶת-אֶפְרָיִם.  ( ישעיה יא,יב)

                                                שבת שלום בעז מלט.