במדבר פרק ח
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת:
(ג) וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה:
(ד) וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה:
למה נכנסה מצות המנורה כאן לספר במדבר?הרי כל ציווי הכלים למשכן נאמרו בספר שמות בפרשות תרומה/תצוה,גם ציווי מפורט על המנורה,אז למה חזרה זו?
מה משמעות הציווי "אל מול פני המנורה יאירו שבעת נרותיה"?
למה משתמשת התורה בפועל ע.ל.ה להדלקת הנרות?
למה התורה מזכירה פה שהמנורה מקשה,ועל פי מראה שה' הראה למשה נעשתה?
למה דוקא במצוות המנורה משה התקשה והיה צריך שה' יראה לו,כיצד לעשותה?ובמדרש מובא שהיא נעשתה מאליה ,אם כן הפלא עוד יותר גדול?
"ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותיה..."למה מדגישה התורה שאהרן עשה כאשר צווה,להגיד שבחו שלא שינה.למה שישנה ולמה דוקא במצוה זו היא אומרת לנו זאת?
המנורה מתייחדת משאר כלי המקדש בכמה אופנים,אין לה צורה מרובעת כמו לשאר הכלים,אין לה זר זהב סביב ,הפעולה עצמה שהמנורה פועלת אינה מכח הכהן,הוא מעלה את הנרות,אבל יאירו שבעת הנרות מעצמן.הכהן שם את השמן בנרות ומדליק אותו אבל האור לא שלו.המנורה מעשה אלוהים בשונה מהכלים האחרים.במצוה זו אין לאף אחד שום טובת הנאה,בקרבנות יש חלק לכהנים,אפילו קרבן עולה שכולו נשרף,בכל אופן העור ניתן לכהנים,מהשולחן הם מקבלים את הלחמים,ומהמנורה אין כלום.
מובא במדרש שישנם ארבעה כתרים:כתר תורה ,כתר כהונה,כתר מלכות וכתר שם טוב עולה על גביהן,כתר תורה כנגד ארון הברית,כתר כהונה כנגד מזבח הזהב וכתר מלכות כנגד השולחן, וכתר שם טוב כנגד המנורה,וכתב רש"י שמלמד שכולם צריכים שמירה ,צריכים זהירות לא לטעות לא ליפול מדרגתם וכדו',אבל הנביאים אינם צריכים שמירה,הנבואה לא שלהם,הם רק צינור.
גם במעשה המנורה גופה,היה צריך ה' בעצמו להראות את מעשיה,היא בגובה תפיסת האדם,לא מספיק רק הדיבור, ההסבר, היה נצרך גם לראות את מעשיה.ובאה התורה להדגיש שעל אהרן להעלות את נרותיה,לצורך גבוה.
במאמר חכמינו על אהרן שלא שינה,למדנו שלא די רק האופן המעשי כיצד מתקנים את הנרות,היה נצרך גם בכוונה שכל מעשהו יהיה לשם שמים,בלי נגיעות.ושבחו של אהרן שלא שינה.כל מעשהו היה לשם שמים ללא נגיעות אישיות.
ויש שפירשו שאהרן לא שינה,הכוונה שבכל יום שהעלה את הנרות,בהלהבות ובשמחה כמו ביום הראשון ,בבחינת כל יום יהיו בעינך כחדשים.הסבר זה גם מתישב יפה עם ההשואה שעשו חזל בין המנורה לנשמת האדם(נר ה' נשמת אדם),והרי על הנשמה נאמר שכל יום היא מתחדשת מחדש,גם מתישב עם היות המנורה מעשה אלוהים כמו הנשמה חלק אלוה ממעל.
אל מול פני המנורה-יש שפירשו כלפי צד השכינה,לצד מערב
ויש שפירשו כלפי נר האמצעי הספורנו מסביר שע"י שכולם יפנו אל נר האמצעי ,כולם יאירו וישפיעו אור עליון לישראל,הנרות מצד שמאל רומזים על העוסקים בחיי שעה והימניים על העוסקים בחיי עולם,וצריכים כולם לפנות לאמצע,להפיק רצון ה'.
אור החיים הק' מבאר שכל הנרות מכוונים אל נר המערבי כדי להראות את הנס המיוחד שבו,שהוא לא היה כבה למרות שהיו שמים בו כמות זהה של שמן,כשאר הנרות,והוא רומז לעם ישראל,ללמד שנר ישראל לא יכבה גם כששאר הנרות יכבו בבוא השחר.גם שיכוון המדליק את הנרות לצרכי ישראל.
אור החיים הק' מבאר את עניין העלאת הנרות שבעצם כל יום אהרון הכהן חונך את המנורה מחדש ,בזה שהוא מוריד מתקן ומעלה את הנרות לתוך המנורה,וזהו שאומר לו ה' שלך גדולה משלהם,ששאר הנשיאים חנכו את המשכן פעם אחת אבל אתה יש לך חנוכה כל יום.
חז"ל גם ראו בזה רמז למצוות חנוכה שאינה בטלה לעולם,למדנו שעבודה שנעשית ללא פניות קימת לעולם(נתיבות שלום) ,דמיון נוסף לחג חנוכה שאין להשתמש בהם אלה לראותם בלבד,וגם כשאנו בחושך ה' אור לנו,זהו האור שה' בראו ראשון למעשה בראשית וגנזו לצדיקים אלו ישראל,זהו מקור החיות של ישראל-נשמת רוח אפינו.
בזה באנו להבין למה מופיעה מצוה זו בספר במדבר,בספר הדרך,וביחוד בפרשת בהעלותך "ויהי בנסוע הארון,,,"ללמדנו שהעלאת הנרות מורה על הארת ה' לנו בכל גלגולינו.