בס"ד לפרשת בהר-בחוקותי התש"פ
הפסוק החותם את פרשתנו ואת ספר ויקרא כולו הוא בעצם גם החותם את כל התורה כולה. וכך מסתיים ספר ויקרא:
"אֵ֣לֶּה הַמִּצְוֺ֗ת אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְ-הוָ֛ה אֶת־מֹשֶׁ֖ה אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּהַ֖ר סִינָֽי׃"
מה הכוונה שהוא חותם את כל התורה?
למה החתימה נמצאת בספר וייקרא ולא בסוף דברים או בסוף דברי הימים?
למה היה חשוב לקב"ה לחתום את התורה בהר סיני?
וכיצד התורה תוכל לתת מענה לכל מיני מצבים המתחדשים בעולם אם היא חתומה ולא משתנית? בע"ה אשתדל לתת מענה לשאלות כפי יכולתי .
הפסוק פותח בלשון "אלה המצוות", חשוב לי לומר שבעברית של התורה יש להבין התיבה "אלה" כ: אלה ואין בלתם.
חכמינו במקומות רבים ציטטו את הפסוק הזה כראיה שממשה רבנו והילך אין סמכות לאף אחד להוריד תורה מן השמים, גם לא לגדולי הנביאים. התורה נחתמה! להלן דוגמא אחת לכך במסכת תמורה טז ע"א:
גופא אמר רב יהודה אמר שמואל שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה אמרו לו ליהושע: שאל. אמר להם (דברים ל, יב) לא בשמים היא .
אמרו לו לשמואל: שאל. אמר להם: אלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש דבר ...
אמרו לפנחס: שאל. אמר ליה לא בשמים היא. א"ל לאלעזר: שאל. אמר להם אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה .
אמר רב יהודה אמר רב בשעה שנפטר משה רבינו לגן עדן אמר לו ליהושע שאל ממני כל ספיקות שיש לך אמר לו רבי כלום הנחתיך שעה אחת והלכתי למקום אחר לא כך כתבת בי (שמות לג, יא) ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל מיד תשש כחו של יהושע ונשתכחו ממנו שלש מאות הלכות ונולדו לו שבע מאות ספיקות ועמדו כל ישראל להרגו ...
אמר רבי אבהו אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו שנאמר (יהושע טו, יז) וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב..(עד כאן ממסכת תמורה)
התלמוד כאן מספר לנו כיצד איזו נימה של גאווה שהייתה ליהושע בן נון גרמה לשכחת שלוש מאות או שלושת אלפים הלכות בימי אבלו של משה. ואז פנו אל יהושע וביקשו ממנו שישאל את השם שייתן לו מחדש את ההלכות האלו, עונה להם יהושע "לא בשמים היא" , התורה כבר ניתנה לבני האדם ואין מקום להורידה משמים. בדומה לזה פנו לשמואל הנביא ופנחס ואלעזר הכהנים והם ענו " אלא המצוות " אין לנו סמכות להוריד תורה מן השמיים לאחר משה רבינו. והסיפור מסיים בכך שעתניאל בן קנז הצליח בלימודו להחזיר את ההלכות שהשתכחו.
שאלנו למה חתימה באמצע הספר?
ספר ויקרא כולו נאמר למשה רבינו בהר סיני. ספר במדבר יעסוק במסעות עם ישראל מהר סיני לארץ ישראל. וספר דברים בנאומי הפרידה של משה רבינו לעם ישראל. אם כן כאן סוף עידן הר סיני, כור ההיתוך של תורת ישראל. אמנם יש הרבה הלכות שאנו נפגוש לראשונה בספרים הבאים, אבל בפשיטות משה רבנו כבר קבלן קודם לכן בהר סיני. לכן בסיומו של ספר ויקרא נכון לחתום את כלל המצוות, לאחריו אין יותר מצות חדשות היוצאות מאת השם.
למה השם רצה לחתום את המצוות בהר סיני?
כי במעמד הר סיני כל עם ישראל זכה לנבואה. כל עם ישראל ראה שאלוהים מדבר עם בשר ודם ורוצה לתת לנו התורה. כל עם ישראל נוכח לדעת שמשה רבינו הוא נביא אמת ודבר האלוהים בפיהו. ודאות כזו גדולה של אמיתות התורה בקרב כל עם ישראל לא היתה בשום זמן מן הזמנים.
אם התורה היתה יצירה של בני אדם, היא היתה צריכה להיות משתנית ומתפתחת בהתאם לדורות. אבל תורה מן השמים לא צריכה שינויים כמו שבני האדם לא מוחזרים לפס היצור לטובת שיפור הדגם.( למרות שלפעמים נדמה לי שהיה כדאי) וכמו שעקרונות הצדק לא אמורים להשתנות עם הזמן. אז מה עשו כל הנביאים שבאו אחר משה רבינו? ומה עשו כל החכמים שבאו בעקבותיהם?
לנביאים ניתנת רשות על פי התורה להורות בהתאם לנסיבות הוראות שעה השונות מההוראות הקבועות של התורה. וכמו כן ניתנה להם רשות להביא את דבר השם לאנשים הבאים לבקש אותו. והם באו להוכיח את ישראל כשעזבו את דרך הישר, ולעודד את העם בעתיד הטוב הנכון לנו. ואחריהם באו החכמים ולהם כבר אין כנפיים כמו לנביאים, אבל הם תיקנו תקנות רבות סייגים ועצות לחיים כדי שיעזרו לנו ללכת בדרך התורה.
יש נקודה מאוד מעניינת בספר ויקרא, מצד אחד אין הוא ספר כרונולוגי, אלא ספר הופעת הקדושה בארץ. למרות זאת הוא מהווה תמצית המהלך של כל ההיסטוריה בנושא הופעת הקדושה בארץ, של חיבור שמים וארץ, ולכן מופיעים בפרשת בחוקותי המסיימת את הספר פסוקי הברכה והנחמה שיבואו בימות המשיח בקרוב בימינו. ביניהם:
וְנָתַתִּ֥י מִשְׁכָּנִ֖י בְּתוֹכְכֶ֑ם וְלֹֽא־תִגְעַ֥ל נַפְשִׁ֖י אֶתְכֶֽם׃
וְהִתְהַלַּכְתִּי֙ בְּת֣וֹכְכֶ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽא-לֹהִ֑ים וְאַתֶּ֖ם תִּהְיוּ־לִ֥י לְעָֽם׃
הביטוי התהלכתי בתוככם מזכיר את ההתהלכות שהיתה בגן עדן. גם ההתהלכות שנזכה לה כשהעולם יחזור להיות גן עדן בע"ה במהרה בימינו .
שבת שלום בעז מלט