בס"ד 

אנו קוראים ביום הכיפורים את הפטרת סלו סלו[1]:

וְאָמַ֥ר סֹֽלּוּ־סֹ֖לּוּ פַּנּוּ־דָ֑רֶךְ הָרִ֥ימוּ מִכְשׁ֖וֹל מִדֶּ֥רֶךְ עַמִּֽי׃ (ס)

כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר רָ֣ם וְנִשָּׂ֗א שֹׁכֵ֥ן עַד֙ וְקָד֣וֹשׁ שְׁמ֔וֹ מָר֥וֹם וְקָד֖וֹשׁ אֶשְׁכּ֑וֹן וְאֶת־דַּכָּא֙ וּשְׁפַל־ר֔וּחַ לְהַחֲיוֹת֙ ר֣וּחַ שְׁפָלִ֔ים וּֽלְהַחֲי֖וֹת לֵ֥ב נִדְכָּאִֽים׃

כִּ֣י לֹ֤א לְעוֹלָם֙ אָרִ֔יב וְלֹ֥א לָנֶ֖צַח אֶקְּצ֑וֹף כִּי־ר֙וּחַ֙ מִלְּפָנַ֣י יַֽעֲט֔וֹף וּנְשָׁמ֖וֹת אֲנִ֥י עָשִֽׂיתִי׃

בַּעֲוֺ֥ן בִּצְע֛וֹ קָצַ֥פְתִּי וְאַכֵּ֖הוּ הַסְתֵּ֣ר וְאֶקְצֹ֑ף וַיֵּ֥לֶךְ שׁוֹבָ֖ב בְּדֶ֥רֶךְ לִבּֽוֹ׃

דְּרָכָ֥יו רָאִ֖יתִי וְאֶרְפָּאֵ֑הוּ וְאַנְחֵ֕הוּ וַאֲשַׁלֵּ֧ם נִֽחֻמִ֛ים ל֖וֹ וְלַאֲבֵלָֽיו׃

בּוֹרֵ֖א נוב [נִ֣יב] שְׂפָתָ֑יִם שָׁל֨וֹם ׀ שָׁל֜וֹם לָרָח֧וֹק וְלַקָּר֛וֹב אָמַ֥ר יְ-הוָ֖ה וּרְפָאתִֽיו׃

וְהָרְשָׁעִ֖ים כַּיָּ֣ם נִגְרָ֑שׁ כִּ֤י הַשְׁקֵט֙ לֹ֣א יוּכָ֔ל וַיִּגְרְשׁ֥וּ מֵימָ֖יו רֶ֥פֶשׁ וָטִֽיט׃

אֵ֣ין שָׁל֔וֹם אָמַ֥ר אֱ-לֹהַ֖י לָרְשָׁעִֽים׃ (ס)

קְרָ֤א בְגָרוֹן֙ אַל־תַּחְשֹׂ֔ךְ כַּשּׁוֹפָ֖ר הָרֵ֣ם קוֹלֶ֑ךָ וְהַגֵּ֤ד לְעַמִּי֙ פִּשְׁעָ֔ם וּלְבֵ֥ית יַעֲקֹ֖ב חַטֹּאתָֽם׃

וְאוֹתִ֗י י֥וֹם יוֹם֙ יִדְרֹשׁ֔וּן וְדַ֥עַת דְּרָכַ֖י יֶחְפָּצ֑וּן כְּג֞וֹי אֲשֶׁר־צְדָקָ֣ה עָשָׂ֗ה וּמִשְׁפַּ֤ט אֱ-לֹהָיו֙ לֹ֣א עָזָ֔ב יִשְׁאָל֙וּנִי֙ מִשְׁפְּטֵי־צֶ֔דֶק קִרְבַ֥ת אֱ-לֹהִ֖ים יֶחְפָּצֽוּן׃

לָ֤מָּה צַּ֙מְנוּ֙ וְלֹ֣א רָאִ֔יתָ עִנִּ֥ינוּ נַפְשֵׁ֖נוּ וְלֹ֣א תֵדָ֑ע הֵ֣ן בְּי֤וֹם צֹֽמְכֶם֙ תִּמְצְאוּ־חֵ֔פֶץ וְכָל־עַצְּבֵיכֶ֖ם תִּנְגֹּֽשׂוּ׃

הֵ֣ן לְרִ֤יב וּמַצָּה֙ תָּצ֔וּמוּ וּלְהַכּ֖וֹת בְּאֶגְרֹ֣ף רֶ֑שַׁע לֹא־תָצ֣וּמוּ כַיּ֔וֹם לְהַשְׁמִ֥יעַ בַּמָּר֖וֹם קוֹלְכֶֽם׃

הֲכָזֶ֗ה יִֽהְיֶה֙ צ֣וֹם אֶבְחָרֵ֔הוּ י֛וֹם עַנּ֥וֹת אָדָ֖ם נַפְשׁ֑וֹ הֲלָכֹ֨ף כְּאַגְמֹ֜ן רֹאשׁ֗וֹ וְשַׂ֤ק וָאֵ֙פֶר֙ יַצִּ֔יעַ הֲלָזֶה֙ תִּקְרָא־צ֔וֹם וְי֥וֹם רָצ֖וֹן לַי-הוָֽה׃

הֲל֣וֹא זֶה֮ צ֣וֹם אֶבְחָרֵהוּ֒ פַּתֵּ֙חַ֙ חַרְצֻבּ֣וֹת רֶ֔שַׁע הַתֵּ֖ר אֲגֻדּ֣וֹת מוֹטָ֑ה וְשַׁלַּ֤ח רְצוּצִים֙ חָפְשִׁ֔ים וְכָל־מוֹטָ֖ה תְּנַתֵּֽקוּ׃

הֲל֨וֹא פָרֹ֤ס לָֽרָעֵב֙ לַחְמֶ֔ךָ וַעֲנִיִּ֥ים מְרוּדִ֖ים תָּ֣בִיא בָ֑יִת כִּֽי־תִרְאֶ֤ה עָרֹם֙ וְכִסִּית֔וֹ וּמִבְּשָׂרְךָ֖ לֹ֥א תִתְעַלָּֽם׃

אָ֣ז יִבָּקַ֤ע כַּשַּׁ֙חַר֙ אוֹרֶ֔ךָ וַאֲרֻכָתְךָ֖ מְהֵרָ֣ה תִצְמָ֑ח וְהָלַ֤ךְ לְפָנֶ֙יךָ֙ צִדְקֶ֔ךָ כְּב֥וֹד יְ-הוָ֖ה יַאַסְפֶֽךָ׃

אָ֤ז תִּקְרָא֙ וַי-הוָ֣ה יַעֲנֶ֔ה תְּשַׁוַּ֖ע וְיֹאמַ֣ר הִנֵּ֑נִי אִם־תָּסִ֤יר מִתּֽוֹכְךָ֙ מוֹטָ֔ה שְׁלַ֥ח אֶצְבַּ֖ע וְדַבֶּר־אָֽוֶן׃

וְתָפֵ֤ק לָֽרָעֵב֙ נַפְשֶׁ֔ךָ וְנֶ֥פֶשׁ נַעֲנָ֖ה תַּשְׂבִּ֑יעַ וְזָרַ֤ח בַּחֹ֙שֶׁךְ֙ אוֹרֶ֔ךָ וַאֲפֵלָתְךָ֖ כַּֽצָּהֳרָֽיִם׃

וְנָחֲךָ֣ יְ-הוָה֮ תָּמִיד֒ וְהִשְׂבִּ֤יעַ בְּצַחְצָחוֹת֙ נַפְשֶׁ֔ךָ וְעַצְמֹתֶ֖יךָ יַחֲלִ֑יץ וְהָיִ֙יתָ֙ כְּגַ֣ן רָוֶ֔ה וּכְמוֹצָ֣א מַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר לֹא־יְכַזְּב֖וּ מֵימָֽיו׃

וּבָנ֤וּ מִמְּךָ֙ חָרְב֣וֹת עוֹלָ֔ם מוֹסְדֵ֥י דוֹר־וָד֖וֹר תְּקוֹמֵ֑ם וְקֹרָ֤א לְךָ֙ גֹּדֵ֣ר פֶּ֔רֶץ מְשֹׁבֵ֥ב נְתִיב֖וֹת לָשָֽׁבֶת׃

אִם־תָּשִׁ֤יב מִשַּׁבָּת֙ רַגְלֶ֔ךָ עֲשׂ֥וֹת חֲפָצֶ֖יךָ בְּי֣וֹם קָדְשִׁ֑י וְקָרָ֨אתָ לַשַּׁבָּ֜ת עֹ֗נֶג לִקְד֤וֹשׁ יְ-הוָה֙ מְכֻבָּ֔ד וְכִבַּדְתּוֹ֙ מֵעֲשׂ֣וֹת דְּרָכֶ֔יךָ מִמְּצ֥וֹא חֶפְצְךָ֖ וְדַבֵּ֥ר דָּבָֽר׃

אָ֗ז תִּתְעַנַּג֙ עַל־יְ-הוָ֔ה וְהִרְכַּבְתִּ֖יךָ עַל־בָּ֣מֳותֵי אָ֑רֶץ וְהַאֲכַלְתִּ֗יךָ נַחֲלַת֙ יַעֲקֹ֣ב אָבִ֔יךָ כִּ֛י פִּ֥י יְ-הוָ֖ה דִּבֵּֽר׃ (ס)

השאלה הראשונה שנשאלת בנוגע להפטרות, מה הקשר ביניהן לבין השבת או המועד שבו הן נקראות, מדוע בחרו בהן חכמי ישראל, אז מה הקשר בין ההפטרה ליום הכיפורים? דרך שאלה זו ברצוני גם לגשת להבנת מהלך הנבואה הזו, למסרים העיקריים העולים ממנה, גם להבין את החיבור אל השבת המובאת בסוף ההפטרה.

ראשית ברצוני לומר שהכותרת לנבואה לענ"ד היא: כִּ֣י לֹ֤א לְעוֹלָם֙ אָרִ֔יב וְלֹ֥א לָנֶ֖צַח אֶקְּצ֑וֹף (בפסוק שלישי של ההפטרה). אם הייתי חושב שכוח הכפרה הטמון ביום הכיפורים נעוץ בהיסטוריה של היום הקדוש הזה, יום שבו קבלנו את הלוחות השניים, שבו השם חידש איתנו את ברית הנישואין וממילא הכריז שסלח לנו על חטא העגל ובכלל. הרי שהנביא כאן דוקא מחבר אותנו לעתיד, הוא מכריז: יבוא יום שבו השם יפסיק לריב איתנו ולקצוף עלינו. יום שבו ישחט השוחט ומלאך המוות, שבו יחליף השם לנו את ליבנו ללב חדש, יותר לא נחטא ולא נבגוד בה' עוד. יום הכיפורים שלנו הוא בעצם טעימה מהעתיד הנפלא, לכן גם אומרים חכמינו על הפסוק ימים יוצרו ולא (ולו) אחד בהם, שמדבר על יום הכיפורים. וכך מובא במדרש תנחומא[2]: ר' יהושע אומר: ולו אחד בהם – מימים שברא הקב"ה בחר לו אחד מהם, ואיזה הוא? זה יום הכיפורים, שנאמר: "הלא זה צום אבחרהו" (ישעיה נח ו). דבר אחר: ולו אחד בהם, זה יום השבת, שנאמר: "על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו" (שמות כ י).

בפשיטות אומר לנו רבי יהושע, שהשם בחר מכל הימים יום אחד שונה מכולם, שהוא שלו, והוא יוה"כ. דעה שניה אומרת שזה יום השבת. הפסוק שמביא המדרש הוא מהפטרתנו, הֲל֣וֹא זֶה֮ צ֣וֹם אֶבְחָרֵהוּ֒. היום אותו בחר השם הוא היום בו מאיר בעולם אור העתיד הנפלא, אור ניקוי העולם מזוהמת הנחש, אור עולם חסר קצף וריב. אנו יכולים קצת לדמיין כמה ה' משתוקק שנגיע כבר ליום הזה שבו לא יהיה יותר צורך לקצוף עלינו. הדברים האלו מתיישבים להפליא עם דברי חז"ל שהשטן=364 וחסר לו יום אחד בשנה שבו אין לו רשות להשטין(לפתות) ולקטרג עלינו. [3]ז"א יבוא יום שבו השט"ן יסיים סופית את תפקידו, הארה מיום זה מאירה לנו כל שנה ושנה ביום הכיפורים, ולכן השט"ן מנוע מלהכשיל אותנו ביום קדוש זה.

הנביא פותח את דבריו בפסוק: וְאָמַ֥ר סֹֽלּוּ־סֹ֖לּוּ פַּנּוּ־דָ֑רֶךְ הָרִ֥ימוּ מִכְשׁ֖וֹל מִדֶּ֥רֶךְ עַמִּֽי. משתמש במשל הסולל. הדרך להגיע ליעד המיוחל היא סלילת כבישים, פינוי כל המכשולים. למה מתכוון הנביא באומרו הרימו מכשול? מביאה הגמרא[4], ששבעה שמות יש לו ליצר הרע ואחד מהם הוא מכשול, לראיה מביאה הגמרא את הפסוק שלנו. זהו הנושא, אנו מצווים להסיר המכשול, להעמיד את היצר הרע במקומו הנכון, להוציא מתוכנו את הנחש. ואז הקב"ה מצידו יסגור את התקציב לשט"ן.

השם מכריז כאן שהוא משרה את שכינתו דוקא על הנמוכים ושפלי הרוח. הוא תוקף את החושבים שאפשר להמשיך ללכת בדרך קלוקלת, ו לָכֹ֨ף כְּאַגְמֹ֜ן רֹאשׁ֗וֹ וְשַׂ֤ק וָאֵ֙פֶר֙ יַצִּ֔יעַ הֲלָזֶה֙ תִּקְרָא־צ֔וֹם וְי֥וֹם רָצ֖וֹן לַיהוָֽה׃ ה' אומר לנו, אני לא מחפש הצגות של תשובה, התכופפויות של צמחי האגם, המשפילים עצמם בפני הרוח ומיד אחר כך חוזרים לסורם. במקרה כזה אל תתפלאו : לָ֤מָּה צַּ֙מְנוּ֙ וְלֹ֣א רָאִ֔יתָ עִנִּ֥ינוּ נַפְשֵׁ֖נוּ וְלֹ֣א תֵדָ֑ע. אלא אומר לו ה' תעשו שינויים פנימיים: הֲל֣וֹא זֶה֮ צ֣וֹם אֶבְחָרֵהוּ֒ פַּתֵּ֙חַ֙ חַרְצֻבּ֣וֹת רֶ֔שַׁע הַתֵּ֖ר אֲגֻדּ֣וֹת מוֹטָ֑ה וְשַׁלַּ֤ח רְצוּצִים֙ חָפְשִׁ֔ים וְכָל־מוֹטָ֖ה תְּנַתֵּֽקוּ׃ הֲל֨וֹא פָרֹ֤ס לָֽרָעֵב֙ לַחְמֶ֔ךָ וַעֲנִיִּ֥ים מְרוּדִ֖ים תָּ֣בִיא בָ֑יִת כִּֽי־תִרְאֶ֤ה עָרֹם֙ וְכִסִּית֔וֹ וּמִבְּשָׂרְךָ֖ לֹ֥א תִתְעַלָּֽם׃ ישעיה הנביא כאן ובמקומות רבים בספרו שם את הדגש על תיקון החברה, על עשיית צדקה וחסד כמנוע העיקרי לקרוב הגאולה.

הנביא מכריז על שלום לרחוק ולקרוב ולעומת זאת שאין שלום לרשעים. השם נכון לסלוח גם למי שרחוק ממנו, יש אפשרות לתקן, לשוב בתשובה, הוא אל רחמן הרוצה בטובתנו. אבל מצד שני אין ויתורים! אֵ֣ין שָׁל֔וֹם אָמַ֥ר אֱלֹהַ֖י לָרְשָׁעִֽים׃

חז"ל מציינים שהגאולה תבוא בשני מצבים": או בדור שכולו חייב או בדור שכולו זכאי. אפשר לומר בשפה עכשוית, או כי אנו כבר זכאים וראוים לגאולה או כי אין ברירה וחייבים. דברי ישעיהו הנביא ומבט על דורנו מביאים עוד אפשרות הבנה, הגאולה תגיע בדור שכולו זכאי בהנהגות שבין אדם לחברו, שהחברה עם כל ארגוני החסד שהצמיחה, דואגת כמעט לכל נדכא ושפל רוח, לכל חולה ומדוכא מצד אחד-מה שמזכה אותנו להיוושע לדברי ישעיה הנביא. ומצד שני דור שכולו (כמעט) חייב בנוגע ליחסינו עם הקב"ה.

אני רוצה להתעכב מעט על דברי ישעיהו בסוף פסוק הכותרת: כִּ֣י לֹ֤א לְעוֹלָם֙ אָרִ֔יב וְלֹ֥א לָנֶ֖צַח אֶקְּצ֑וֹף כִּי־ר֙וּחַ֙ מִלְּפָנַ֣י יַֽעֲט֔וֹף וּנְשָׁמ֖וֹת אֲנִ֥י עָשִֽׂיתִי׃ מה בא לומר לנו בזה, שנשמות ה' עשה? הנה אנו אומרים כל בוקר אלהי נשמה שנתת בי טהורה היא, הנשמה שבקרבנו הינה החלק האלוהי הנקי, הזך הטהור. ה' אומר שאותה הוא עשה. עשיה לעומת בריאה או יצירה, משמעותה דבר עשוי עד הסוף, מדויק ומסודר בדיוק כפי רצון הבורא, וכזו היא הנשמה שבקרבנו. ובכן אומר ה' שלא לנצח יריב איתנו כי הוא עשה את נשמתנו. אפשר להבין כמו שמבאר המלבי"ם[5]: ולא לנצח אקצוף כי נשמות אני עשיתי וגם הקצף הנסתר והסתרת פנים א"א שיהיה לנצח כי לא יכול לעשות זאת מצד חסדו עם הנשמה שהיא חלק אלוה, שאני עשיתי אותה, ואיך אקצוף ואשמור העון לנצח: ואפשר עוד לבאר, אמנם אין כל חדש תחת השמש, אבל כבר כיום יש בנו חלק אלו-ה שאין בו זוהמה, מכוחה של הנשמה יתפשט האור על כל האדם. וכמו יום הכיפורים המביא לנו מאור העתיד המתוקן, גם הנשמה מביאה לנו מאור זה לתוך חיינו יום יום.

שאלתנו על פסוקי השבת היפיפיים המובאים בסוף ההפטרה, והנה השבת בדיוק כמו יום הכיפורים הינה אור המאיר לנו מהעתיד , אור של מנוחה ונדבה אמת ואמונה. שניהם נקראים בתורה ימי שבת. יום הכיפורים מאיר לנו את אהבת ה' אלינו, לֹ֤א לְעוֹלָם֙ אָרִ֔יב וְלֹ֥א לָנֶ֖צַח אֶקְּצ֑וֹף. והשבת מאירה את אור המנוחה המיוחל. כדי להתחבר לשבת העתידית הנפלאה ולמשוך ממנה את האור היקר שלה, אומר לנו הנביא להתנתק בשבת מכל עניני החולין, הסידורים וטרדות החיים. ואז?

אָ֗ז תִּתְעַנַּג֙ עַל־יְ-הוָ֔ה וְהִרְכַּבְתִּ֖יךָ עַל־בָּ֣מֳותֵי אָ֑רֶץ וְהַאֲכַלְתִּ֗יךָ נַחֲלַת֙ יַעֲקֹ֣ב אָבִ֔יךָ כִּ֛י פִּ֥י יְ-הוָ֖ה דִּבֵּֽר

• < קודם
• הבא >