הפטרת שוש אשיש-הפטרת נצבים, שביעית דנחמתא, פרק סא,י- סג,ט

בס"ד

כך פותחת ההפטרה:

שׂ֧וֹשׂ אָשִׂ֣ישׂ בַּֽי-הוָ֗ה תָּגֵ֤ל נַפְשִׁי֙ בֵּֽא-לֹהַ֔י כִּ֤י הִלְבִּישַׁ֙נִי֙ בִּגְדֵי־יֶ֔שַׁע מְעִ֥יל צְדָקָ֖ה יְעָטָ֑נִי כֶּֽחָתָן֙ יְכַהֵ֣ן פְּאֵ֔ר וְכַכַּלָּ֖ה תַּעְדֶּ֥ה כֵלֶֽיהָ׃

כִּ֤י כָאָ֙רֶץ֙ תּוֹצִ֣יא צִמְחָ֔הּ וּכְגַנָּ֖ה זֵרוּעֶ֣יהָ תַצְמִ֑יחַ כֵּ֣ן ׀ אֲ-דֹנָ֣י יְ-הוִ֗ה יַצְמִ֤יחַ צְדָקָה֙ וּתְהִלָּ֔ה נֶ֖גֶד כָּל־הַגּוֹיִֽם׃

לְמַ֤עַן צִיּוֹן֙ לֹ֣א אֶחֱשֶׁ֔ה וּלְמַ֥עַן יְרוּשָׁלִַ֖ם לֹ֣א אֶשְׁק֑וֹט עַד־יֵצֵ֤א כַנֹּ֙גַהּ֙ צִדְקָ֔הּ וִישׁוּעָתָ֖הּ כְּלַפִּ֥יד יִבְעָֽר׃

וְרָא֤וּ גוֹיִם֙ צִדְקֵ֔ךְ וְכָל־מְלָכִ֖ים כְּבוֹדֵ֑ךְ וְקֹ֤רָא לָךְ֙ שֵׁ֣ם חָדָ֔שׁ אֲשֶׁ֛ר פִּ֥י יְ-הוָ֖ה יִקֳּבֶֽנּוּ׃

וְהָיִ֛יתְ עֲטֶ֥רֶת תִּפְאֶ֖רֶת בְּיַד־יְ-הוָ֑ה וצנוף [וּצְנִ֥יף] מְלוּכָ֖ה בְּכַף־אֱ-לֹהָֽיִךְ׃

לֹֽא־יֵאָמֵר֩ לָ֨ךְ ע֜וֹד עֲזוּבָ֗ה וּלְאַרְצֵךְ֙ לֹא־יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ שְׁמָמָ֔ה כִּ֣י לָ֗ךְ יִקָּרֵא֙ חֶפְצִי־בָ֔הּ וּלְאַרְצֵ֖ךְ בְּעוּלָ֑ה כִּֽי־חָפֵ֤ץ יְ-הוָה֙ בָּ֔ךְ וְאַרְצֵ֖ךְ תִּבָּעֵֽל׃

כִּֽי־יִבְעַ֤ל בָּחוּר֙ בְּתוּלָ֔ה יִבְעָל֖וּךְ בָּנָ֑יִךְ וּמְשׂ֤וֹשׂ חָתָן֙ עַל־כַּלָּ֔ה יָשִׂ֥ישׂ עָלַ֖יִךְ אֱ-לֹהָֽיִךְ׃

בחלקה הראשון מתארת הנבואה את שיאה של הנחמה, ולא בכדי הינה האחרונה בשבע הפטרות הנחמה. לאחר הפטרת קומי אורי המביאה את הנחמה ביחסינו אל ה’ בתיאור "ועמך כולם צדיקים", במודל של מלך/עבדים או אב/בנים, כאן הנביא חוזר למודל הבעל/אישה בתיאור הקשר שביננו לבינו. הפלא הגדול שהיחס הוא בחור/בתולה, למרות כל מערכת היחסים שעברנו כבר, כיצד נחזור לימי הנעורים?

אפשרות אחת להבין, כיון שאצל השם הכל אפשרי, גם שינוי העבר אפשרי, "כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלוהיך". כאן השיא הוא בהנהגת מידת האהבה בשונה מהשיאים שרשם הנביא בפרקים הקודמים בהנהגת המשפט. זה אתגר גדול מאוד להיות כלת הקב"ה. כל שיר השירים שואף לכך. צריך הרבה הכנות לזה. צריך לפני כן מספיק יראת שמים כדי לא לקלקל את השורה מחד, ולא להיסחף אל האור הגדול ולהאבד מאידך. לכן השלמת בנית קומת היראה כלפי שמים שבנבואות הקודמות קודמת לשמחת הכלולות שבנבואתנו.

מה ענין קריאת שם חדש? ומה הדגש שה' הוא שיתן השם?

המשך הפסוקים מקשר את שינוי השם לשינוי המעמד שלנו לא עוד עזובה ולא שממה. אפשר לומר בסגנון אחר, לא גרושה ולא אלמנה אלא חזרה להיות בתולה. מה שלא אפשרי בדרך הטבע אפשרי בהנהגת השם לנקות לנו את העבר הקשה מהתודעה והזיכרון הלאומי ולחדש דף חלק בקשר עם השם. הנביא משתמש בתיאור התקשרות בחור ובתולה בשני סוגי נישואים: שלנו עם הארץ, ושל השם איתנו. והוא קושר ביניהם, התחדשות הקשר כלפי שמים באה לידי ביטוי גם בחזרת הארץ לחיוניותה המקורית ככלת עם ישראל.

עַל־חוֹמֹתַ֣יִךְ יְרוּשָׁלִַ֗ם הִפְקַ֙דְתִּי֙ שֹֽׁמְרִ֔ים כָּל־הַיּ֧וֹם וְכָל־הַלַּ֛יְלָה תָּמִ֖יד לֹ֣א יֶחֱשׁ֑וּ הַמַּזְכִּרִים֙ אֶת־יְ-הוָ֔ה אַל־דֳּמִ֖י לָכֶֽם

על חומותיך ירושלים- מיהם השומרים?

רש"י מפרש סופרים יכתבו ספר זכרונות שזכותם לא תשתכח לפני ה'

רד"ק מביא כמה פרושים:

1. הם המלאכים המתפללים על ירושלים שייבנה

2. אבלי ציון המתפללים על ירושלים או כל עם ישראל בגלות

3. צדיקים המתפללים על ירושלים

4. אלו מלאכים שהשם יפקיד לשמור על ירושלים שלא תחרב עוד לאחר הגאולה השלישית.

5. ה אברבנאל פירש שמדבר על הנביאים שהתריעו וקראו לישראל ללכת בדרך השם ולא למרוד בו וכיוון שלא שמענו בקולם וירושלים נחרבה, לכן בפסוק הבא מדבר אלינו: "אל תנו דומי לו."

אם נחבר את כל הפרושים יחד, יצא לנו שבכל ההיסטוריה היו שומרים על ירושלים. בעבר הרחוק הנביאים כשומרים ניסו למנוע את החורבן. כיום השומרים באים כדי להתפלל לה’ להגשים את הבטחתו לבנות את ביתו.(כמובן שאנו לא פטורים מהמצוה החלה עלינו לבנות את ביתו), ובעתיד לאחר השלמת הגאולה, ה’ יציב את השומרים על ירושלים כדי שלא תחרב עוד. כדי שנוכל לכתת חרבותינו לאתים.

נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו- מבאר המלבי"ם. ימין מורה על ההנהגה ניסית מכוח זכות ישראל. וזרוע עוזו מכוח השם גם ללא זכותנו.

עברו עברו בשערים-

מנהיגי האומה העירו את העם לתקן את דרכיו כדי לזרז הגאולה.

מצודת דוד מפרש את הקריאה הזו לגויים שיפנו את הדרך ויעזרו לישראל לשוב לארצם.

ולך יקרא דרושה עיר לא נעזבה-

כיצד אפשר לומר עיר לא נעזבה?

אפשר להסביר שכמו בתשובה מאהבה שזדונות נהפכים לזכויות כך בכלל בקשר זוגי קשר של אהבה. אהבה יכולה להביא לתיקון רטרואקטיבי של העבר ופצעיו. ויש עוד הבנה בזה שבעתיד כשנגיע למנוחה ולנחלה נראה שבאמת כל מה שהיה נראה לנו כעזיבה שהשם עזבנו, היה באמת אהבה רצופה ללא כל חוסר. ומאהבתו אותנו הביא לנו את כל החורבן והגלות.

בכל אופן בפסוק זה מדגיש הנביא את הצד שהשכינה מעולם לא זזה ממקומה בירושלים. וכמו שאומר הזוהר שבית המקדש הפנימי מעולם לא נחרב. ולעומת זאת הפסוק הבא מביא מבט הפוך של הדברים. ..

מי זה בא מאדום חמוץ בגדים-

בא כהמשך לקריאה לגויים לעזור ולפנות הדרך לעם ישראל בדרכו לארץ.

אז מי זה שמדבר עליו הנביא? ולמה בא מאדום?

אבן עזרא כותב: י"א זהו המשיח. י"א הוא מיכאל. י"א הוא השם הנכבד. ולמה אדום?

אומר רשב"י :

תניא ר"ש בן יוחי אומר בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה שבכל מקום שגלו שכינה עמהן גלו למצרים שכינה עמהן שנאמר (שמואל א ב, כז) הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים וגו' גלו לבבל שכינה עמהן שנאמר (ישעיהו מג, יד) למענכם שלחתי בבלה ואף כשהן עתידין ליגאל שכינה עמהן שנאמר (דברים ל, ג) ושב ה' אלהיך את שבותך והשיב לא נאמר אלא ושב מלמד שהקב"ה שב עמהן מבין הגליות.( מגילה כט)

אז יש לנו כאן שילוב של שני צדדים. מחד השם לא עזב את ציון אף פעם ואהבתו אלינו לא נמוגה כהוא זה מאז אהבת הכלולות בהר סיני. ומאידך דוקא בגלל זה לכל מקום שגלו ישראל שכינה גלתה יחד איתנו. אם כן חזרת עם ישראל מהגלות מביאה גם לחזרת השכינה מאדום. אדום היא הממלכה הרביעית בארבעת המלכויות שראה דניאל.

1. אם מדובר על המשיח, הוא בא מאדום כי זו הממלכה השלטת בעולם וההשגחה מסדרת כך שהמשיח יתגדל במרכז השלטון העולמי, כדוגמת משה שהתגדל בבית פרעה מלך מצרים. ועוד שהמשיח כמו אדום-אדמוני, אבל בשונה ממנו המשיח יפה עניים.

2. הזהר מביא בכמה מקומות שהפסוק מדבר על השם שבזמן הגאולה יסגור חשבון עם אדום על כל הרעה שהרעו לנו, וקודם יסגור עם שרו של אדום. ונראה שזה אותו ענין של סגירת החשבון עם עמלק בזמן הגאולה.

הקשר הנושאים, אחרי שבנבואה קודמת דיבר הנביא על השינוי שיתחולל באומות העולם בעקבות שיבת עם ישראל לדרך הישר, ועדכון המשימה הלאומית שלנו מתיקון עצמי למשימת תיקון העולם ואור לגוים. עם אדום הדברים לא ילכו חלק, העם האדומי לא יקבל בשיווין נפש את הנהגת המשיח, אם מצד שאדום רואה עצמו כמנהיג העולם, אם מצד שהוא לא חפץ בתיקון העולם, אם מצד שאין לו מקום בלב לאהבה שתמלאהו. וכבר רמז מזה ישעיהו באומרו "והלכו אליך שחוח בני מעניך..."(ישעיה ס,יד)

רבים הנביאים שדברו על מפלת אדום: ירמיהו מט,ז-כב:… והיתה אדום לשמה…". עובדיה הנביא דיבר קשה מאוד על נפילת אדום בכל נבואתו.

מלאכי בתחילת נבואתו. עמוס בפסוקיו האחרונים "למען ירשו את שארית אדום"(ט,יב) גם יואל בפסוקיו האחרונים "...ואדום למדבר שממה...”(יואל ד,יט). כל אחד מהם והדגש שלו. ישעיה הנביא כאן מדגיש בנבואתו שמפלת אדום תהיה רק בכוחו של ה’ ללא פעולה מצידנו, וְאַבִּיט֙ וְאֵ֣ין עֹזֵ֔ר וְאֶשְׁתּוֹמֵ֖ם וְאֵ֣ין סוֹמֵ֑ךְ וַתּ֤וֹשַֽׁע לִי֙ זְרֹעִ֔י וַחֲמָתִ֖י הִ֥יא סְמָכָֽתְנִי׃ (ישעיהו סג,ה) ונראה מההקשר שה’ בא לומר לנו אחותי רעייתי, אני אלחם על כבודך, אני שומר לך אמונים, בכל צרתך לי צר. אני אסגור את החשבון עם אויבי ישראל.

בפרשה קודמת פרשת כי תבוא, משה רבנו מתאר את מהלך גאולת ישראל. יש שם תיאור מאוד מדויק המתאר שלב שלב את התהליך. נראה שהפסוק המתאר את נבואת שוש אשיש הוא : וְהוֹתִֽירְךָ֩ יְ-הוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ בְּכֹ֣ל מַעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֗ךָ בִּפְרִ֨י בִטְנְךָ֜ וּבִפְרִ֧י בְהֶמְתְּךָ֛ וּבִפְרִ֥י אַדְמָתְךָ֖ לְטוֹבָ֑ה כִּ֣י יָשׁ֣וּב יְ-הוָ֗ה לָשׂ֤וּשׂ עָלֶ֙יךָ֙ לְט֔וֹב כַּאֲשֶׁר־שָׂ֖שׂ עַל־אֲבֹתֶֽיךָ (דברים ל,ט). לא רק השימוש בשורש שוש, גם חזרת האהבה והקשר ביננו, גם חזרת האדמה לגלות את חיבתה כלפינו הבאה במקביל.

ומה הקשר לפרשת נצבים? הפרשה פותחת בכריתת ברית שיוזם משה רבנו בין עם ישראל והקב"ה, וההפטרה עוסקת בברית הנישואין המיוחלת ביננו לבין הקב"ה.

שבת שלום בעז מלט