האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי
בס"ד לפרשת האזינו התשפ"א
יש אנשים שמדברים אל הקירות ויש שמדברים אל עצמם ויש בגובה העיניים, ואילו משה רבינו דיבר אל השמים. כנראה ששירה אמיתית פונה אל השמים ולא מסתפקת רק בפניה לעולם הגשמי.
חז"ל אומרים שתמצית כל התורה נמצאת בשירה הזו. ברצוני הפעם להתמקד בפסוק הפתיחה של השירה שלעיל.
לשם מה פונה משה לשמים שיאזינו לו וכי דבריו מיועדים לשמים?! ועוד למה אומר לשמים האזינו ולעומת זאת לארץ בלשון שמיעה? ועוד למה אומר לארץ "ותשמע" שאין זה לשון ציווי כמו האזינו אלא תיאור תוצאה, כאילו משה מצוה על השמים להאזין וממילא הארץ תשמע?
והשאלה הינה מה מבטאים השמים ומה מבטאת הארץ בשירת משה?
מבאר התפארת שלמה את הדברים על פי דברי חז"ל בתלמוד :
וְאָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ, אָמַר רַב הוּנָא: כׇּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם — דְּבָרָיו נִשְׁמָעִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱ-לֹהִים יְרָא וְגוֹ׳״.(ברכות ו)
ושואל התפארת שלמה לכאורה לא מצאנו שכך הוא, לא כל אחד שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים, אלא הוא מסביר שאדם שיש לשמים יראה ממנו דבריו נשמעים בארץ. צדיקי ישראל עוסקים בחיבור שמים וארץ, וזו כוונת הביטוי צדיק יסוד עולם. ולא בכדי אומר משה על הארץ ותשמע דהיינו ממילא הארץ תשמע לאחר שבשמים קבלו את דברי הצדיק, והארץ היא מקבלת את חיותה ושפעה מהשמים.
"וזה שאמרו מי שיש בו יראת שמים פי' שמתייראים ממנו בשמים מחמת הכרוז הנ"ל יכול להיות גם למטה דבריו נשמעים. וזה פרוש הפסוק האזינו השמים ואדברה. אם מאזינים קולי בשמים כמה שאמרו בפי' מוציא חמה ממקומה כו' עין שם, כי כאשר פתח משה רע"ה פיו בדברי תורה הי' משתיק כל צבא מרום לשמוע בקולו כמו שמצינו ביהושע שאמר לחמה דום. אזי גם בעוה"ז דבריו יעשו פרי ותשמע הארץ אמרי פי כנ"ל. עוד בדרך זה עפ"י מה שאמרו בגמ' גודל מעלת הצדיקים אשר המלאכי שרת שואלים זה לזה איה מקום כבודו. והדבר תימה איך לא ידעו שכבודו מלא עולם. אך הנה עיקר תענוג רצון הבורא ב"ה ממעשי בני אדם קרוצי חומר. וזה שהם שואלים איה מקום כבודו שזהו עיקר כבודו מתחתוני'. וזה שאמרו דוד המלך ע"ה הללו את ד' מן השמים כי על ידי השירות ותשבחות של דוד המלך נתעוררו כל העליונים וכל המלאכים. וזה שאמרו האזינו השמים ואדברה אם הצדיק הוא במדריגה זו שיש בו קדושה גדולה אשר גם צבא שמים מקשיבים לקולו. אז ותשמע הארץ גם כן אמרי פי לעשות פרי. וגם ישעיה הנביא שהיה שרש נשמתו ממשה רע"ה אמר ג"כ שמעו שמים והאזינו ארץ:" (תפארת שלמה לפרשת האזינו)
ועל פי פרושו נבין גם אמרת חכמינו בפרקי אבות
"הוּא ( רבי חנניה בן דוסא) הָיָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁרוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ. וְכָל שֶׁאֵין רוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, אֵין רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ. "(פרקי אבות ג,י)
מי שרוח הבריות נוחה הימנו זו תוצאה מכך שבשמים אוהבים אותו. וכך מבאר הברטנורא:
כָּל שֶׁרוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ. כָּל מִי שֶׁאָהוּב לְמַטָּה בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא אָהוּב לְמַעְלָה:
סיכום ביניים: אחרי שאנו מבינים שהשם לא רק ברא העולם, אלא הוא מכוונו ומשגיח על כל הנעשה בעולם. אנו מבינים שכל יכולת פעולתנו כאן בעולם התחתון תלויה בכך שבשמיים יקבלו את דברינו. ממילא עיקר פנינו יהיו כלפי השמים. אז העצה היא במקום לדבר אל הקירות, לדבר אל השמים.
אלא שעדין קשה על פרושו הנפלא של התפארת שלמה, ניחא כך להבין את הפסוק שלנו, האזינו השמיים... אבל להסביר את מאמר חכמינו, מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים, שהשמים מתייראים ממנו, אין זה נראה הפשט של הדברים, ומכלל הסוגייה רואים שהכוונה למי שהוא ירא שמים ולא השמים יראים ממנו?
ונראה לישב הדברים כך:
יש שמים ויש שמים. אדם שהוא ירא שמים, דהיינו ירא את השם, שזוהי תכלית האדם כמאמר שלמה המלך בסוף קהלת:
ס֥וֹף דָּבָ֖ר הַכֹּ֣ל נִשְׁמָ֑ע אֶת־הָאֱ-לֹהִ֤ים יְרָא֙ וְאֶת־מִצְוֺתָ֣יו שְׁמ֔וֹר כִּי־זֶ֖ה כָּל־הָאָדָֽם׃
הוא גורם שיהיו הכל יראים ממנו גם כן, ממילא גם צבא השמים יראים ממנו ומקשיבים לו. וכך מתחבר פשט מאמר חז"ל עם פרוש התפארת שלמה.
בשולי הדברים נראה עוד לומר שכמו בכלל העולם גם באדם בפרט יש את השמים ואת הארץ, וכאשר דבר השם פוגש את חלק השמים שבנו ומחיה אותו גם הגוף ממילא ישמע ויקבל. כאשר דברי השירה של משה פוגשים את השמים שבנו הם יחלחלו בנו וירוממו אותנו. וזוהי תכונתה של השירה שהיא חורזת שמים וארץ, שהיא נוגעת בדברים נצחיים, שמופיעה בה ההרמוניה של הבריאה. מעלה מיוחדת יש בשירת משה שגם חורזת את ההיסטוריה עבר ועתיד עד לגאולה השלמה בב"א.
שבת שלום וחתימה טובה בעז מלט