וַיֹּאמַר יְ-הוָה מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ. אַף חֹבֵב עַמִּים כָּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ.
בס"ד
כך מתבטא משה רבנו בפרשת זאת הברכה, כשמתאר את מעמד הר סיני. חז"ל אומרים שהשם הציע את התורה לאומות העולם ולא רצו לקבלה . הם גם אומרים שירדה שנאה לגויים על הר סיני . שני מאמרים עם צליל מאוד שונה, אהבה מכאן ושנאה מכאן.
איזו תורה השם הציע לאומות העולם, האם את אותה התורה שאנו קבלנו או שמדובר בחלק מסוים ממנה השייך להם גם כן?
שיטת הרב קוק: את התורה השייכת במיוחד לישראל ברור שהשם לא הציע להם, אבל היתה אפשרות שהתורה תתחלק לשניים בני ישראל יהיו אחראים על הצד הרוחני ובני עשיו על הצד המעשי, וזה מה שחשב יצחק אבינו כשרצה לברך את עשיו. אבל עשיו פספס את ההזדמנות וגם צאצאיו פספסו, הקב"ה בחר בהר סיני למתן תורה, במקום הפקר לכל כדי שלכל העולם תהיה גישה לתורה. אבל האומות לא באו ולא זכו בחלקם, בעקבות זאת עם ישראל קיבל על עצמו גם את המשימה של הגויים בתיקון העולם וזו הזריחה שזרחה לנו משעיר ומהר פארן.
שיטת מי השילוח: השם הציע לגוים את אותה התורה שנתן לנו. והצעת השם לתת להם התורה נועדה רק שלא יהיה להם פתחון פה, ובאמת היה ברור בשמים שהם לא ירצו לקבל התורה והם לא מתאימים אליה. וכך כותב:
ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו. איתא בגמ' (שבת פ"ט:) סיני שירדה שנאה לעכו"ם עליו וזה שכתיב מסיני בא כמו שכתיב (מלאכי א',ג') ואת עשו שנאתי שתיכף בבואו ליתן תורה לא היה חלילה בדעת השי"ת ליתן להם ולקרבם רק שלא יהיה פתחון פה להם לכן שאל להם אם יקבלו, אבל באמת תיכף בשנאה שאל להם השי"ת כמשל לעשיר שרצה ליקח לחתן עלם משכיל וטוב ונסע למקום הישיבה לבחור שם ותיכף בבואו ראה שם בני ישיבה רחבי לב ויש להם שלות עולם וגאים, אך למטה ישב בן עניים אשר מלבושו היה קרוע ורק חכמתו האירה פניו והוטב בעיניו מאוד, והתחיל לבדוק מתחלה את הרחבי לב אך קודם זה רמז להעני שהוא טוב בעיניו ואך למען שלא יהיה להם פתחון פה לכן רוצה הוא לבודקם, אבל באמת לא ירצה אותם, וכן השי"ת אף שזרח משעיר והופיע מהר פארן אכן תיכף בבואו אליהם תיכף משנאה בא ולא התחיל לעלות על דעת השי"ת ליתן להם התורה כי תיכף בשנאה שאל אותם, אבל בישראל נאמר (ירמיה ל"א,ב') ואהבת עולם אהבתיך, וכדאיתא בזה"ק (בלק קצ"ב: קצ"ג.) שהשי"ת חישב כל העצות שישראל יקבלו התורה ולא הם .
מי השילוח מצד אחד מאוד מובן ומצד שני מקומם. מחד אנו מבינים שהתורה ועם ישראל עניין אחד הם. התורה הינה הוראות ההפעלה של היצרן לעם ישראל וכיצד היתה יכולה להתאים לגויים?? ואנו רואים בכל ההיסטוריה את העוינות שלהם לתורה ונושאיה. ועוד שמי השילוח מביא סיוע לשיטתו את דברי רשב"י בזהר הקדוש. אבל מצד שני קשה לקבל שהשם הציע להם התורה רק לסתום פתחון פה שלהם, ללא כוונה אמיתית מצידו? ללא כל השפעה חיובית להצעתו?
ונראה ליישב בשני אופנים:
1. השם בוודאי רוצה שכל העולם ילך לאור התורה, שהתורה תתפשט ותביא לתיקון כל העולם. יחד עם זאת הכל צפוי וידוע לפניו והוא ידע שהעולם עוד רחוק מאוד מלקבל התורה. וכיוון שכך ירדה שנאה לאומות העולם על הר סיני. יש בשמים מורת רוח על שהם עוד כה רחוקים מהתורה.
בכל אופן דבר השם יקום לעולם, יש להשם המון סבלנות, ההצעה שהוא הציע לאומות העולם את התורה לא יורדת לטמיון והיא מהדהדת בכל העולם מאז ועד היום. עד שיפוח היום, וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְ-הוָה אֶל בֵּית אֱ-לֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְ-הוָה מִירוּשָׁלִָם.
2. חז"ל אומרים שגרים המצטרפים במשך הדורות לעם ישראל נשמתם עמדה על הר סיני , וכיצד ידעה נשמתם שטוב לה להשתתף במעמד הר סיני? מה משך אותה לשם? אותה הקריאה של השם כשהציע להם התורה! האומות ככלל לא רצו לקבלה אבל חלקים מהם נמשכו אליה ובמשך הדורות התגיירו והצטרפו לעם ישראל.
והעולם הולך ומתקדם עד שעם ישראל יביא את הבשורה לכל העולם, ואז יתגלה לעין כל שהצעת השם לתת להם התורה עומדת בעינה ואפילו מתגשמת.
ומה הנפקא מינא בין שני ההסברים?
היחידים מקרב אומות העולם שמתגיירים ומצטרפים לעם ישראל הם שמעו את הקריאה של השם שהציע להם לקבל את כל התורה ולכן הם הצטרפו לעם ישראל. ואילו כלל האומות שאמנם לא רצו לקבלה אבל בעתיד יקבלו אותה הם שמעו את הקריאה של השם שהציע להם רק את חלק התורה השייכת לשאר האומות. אלו גרי צדק ואלו גרים תושבים. גרי הצדק זוכים לחיי נצח כעם ישראל, ואילו הגרים תושבים זוכים "רק" להכלל ב"חסידי אומות העולם" .
לחג הסוכות יש קשר עמוק עם הציפייה מאומות העולם, במשך כל ימי החג עם ישראל היה מקריב במקדש 70 פרים כנגד 70 האומות. והנביאים קוראים לכל האומות לחוג את חג הסוכות, לבוא ולשבת בצל האמונה באל היחיד שברא את כל העולם, הנחיל לעולם את ערכיו ומחכה לתשובתו. וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלִָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ יְ-הוָה צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת .
חג שמח בעז מלט
וַיֹּאמַר יְ-הוָה מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ. אַף חֹבֵב עַמִּים כָּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ.
בס"ד
כך מתבטא משה רבנו בפרשת זאת הברכה, כשמתאר את מעמד הר סיני. חז"ל אומרים שהשם הציע את התורה לאומות העולם ולא רצו לקבלה[1]. הם גם אומרים שירדה שנאה לגויים על הר סיני[2] . שני מאמרים עם צליל מאוד שונה, אהבה מכאן ושנאה מכאן.
איזו תורה השם הציע לאומות העולם, האם את אותה התורה שאנו קבלנו או שמדובר בחלק מסוים ממנה השייך להם גם כן?
שיטת הרב קוק: את התורה השייכת במיוחד לישראל ברור שהשם לא הציע להם, אבל היתה אפשרות שהתורה תתחלק לשניים בני ישראל יהיו אחראים על הצד הרוחני ובני עשיו על הצד המעשי, וזה מה שחשב יצחק אבינו כשרצה לברך את עשיו. אבל עשיו פספס את ההזדמנות וגם צאצאיו פספסו, הקב"ה בחר בהר סיני למתן תורה, במקום הפקר לכל כדי שלכל העולם תהיה גישה לתורה. אבל האומות לא באו ולא זכו בחלקם, בעקבות זאת עם ישראל קיבל על עצמו גם את המשימה של הגויים בתיקון העולם וזו הזריחה שזרחה לנו משעיר ומהר פארן.
שיטת מי השילוח: השם הציע לגוים את אותה התורה שנתן לנו. והצעת השם לתת להם התורה נועדה רק שלא יהיה להם פתחון פה, ובאמת היה ברור בשמים שהם לא ירצו לקבל התורה והם לא מתאימים אליה. וכך כותב:
ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו. איתא בגמ' (שבת פ"ט:) סיני שירדה שנאה לעכו"ם עליו וזה שכתיב מסיני בא כמו שכתיב (מלאכי א',ג') ואת עשו שנאתי שתיכף בבואו ליתן תורה לא היה חלילה בדעת השי"ת ליתן להם ולקרבם רק שלא יהיה פתחון פה להם לכן שאל להם אם יקבלו, אבל באמת תיכף בשנאה שאל להם השי"ת כמשל לעשיר שרצה ליקח לחתן עלם משכיל וטוב ונסע למקום הישיבה לבחור שם ותיכף בבואו ראה שם בני ישיבה רחבי לב ויש להם שלות עולם וגאים, אך למטה ישב בן עניים אשר מלבושו היה קרוע ורק חכמתו האירה פניו והוטב בעיניו מאוד, והתחיל לבדוק מתחלה את הרחבי לב אך קודם זה רמז להעני שהוא טוב בעיניו ואך למען שלא יהיה להם פתחון פה לכן רוצה הוא לבודקם, אבל באמת לא ירצה אותם, וכן השי"ת אף שזרח משעיר והופיע מהר פארן אכן תיכף בבואו אליהם תיכף משנאה בא ולא התחיל לעלות על דעת השי"ת ליתן להם התורה כי תיכף בשנאה שאל אותם, אבל בישראל נאמר (ירמיה ל"א,ב') ואהבת עולם אהבתיך, וכדאיתא בזה"ק (בלק קצ"ב: קצ"ג.) שהשי"ת חישב כל העצות שישראל יקבלו התורה ולא הם[3].
מי השילוח מצד אחד מאוד מובן ומצד שני מקומם. מחד אנו מבינים שהתורה ועם ישראל עניין אחד הם. התורה הינה הוראות ההפעלה של היצרן לעם ישראל וכיצד היתה יכולה להתאים לגויים?? ואנו רואים בכל ההיסטוריה את העוינות שלהם לתורה ונושאיה. ועוד שמי השילוח מביא סיוע לשיטתו את דברי רשב"י בזהר הקדוש. אבל מצד שני קשה לקבל שהשם הציע להם התורה רק לסתום פתחון פה שלהם, ללא כוונה אמיתית מצידו? ללא כל השפעה חיובית להצעתו?
ונראה ליישב בשני אופנים:
1. השם בוודאי רוצה שכל העולם ילך לאור התורה, שהתורה תתפשט ותביא לתיקון כל העולם. יחד עם זאת הכל צפוי וידוע לפניו והוא ידע שהעולם עוד רחוק מאוד מלקבל התורה. וכיוון שכך ירדה שנאה לאומות העולם על הר סיני. יש בשמים מורת רוח על שהם עוד כה רחוקים מהתורה.
בכל אופן דבר השם יקום לעולם, יש להשם המון סבלנות, ההצעה שהוא הציע לאומות העולם את התורה לא יורדת לטמיון והיא מהדהדת בכל העולם מאז ועד היום. עד שיפוח היום, וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְ-הוָה אֶל בֵּית אֱ-לֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְ-הוָה מִירוּשָׁלִָם.[4]
2. חז"ל אומרים שגרים המצטרפים במשך הדורות לעם ישראל נשמתם עמדה על הר סיני[5], וכיצד ידעה נשמתם שטוב לה להשתתף במעמד הר סיני? מה משך אותה לשם? אותה הקריאה של השם כשהציע להם התורה! האומות ככלל לא רצו לקבלה אבל חלקים מהם נמשכו אליה ובמשך הדורות התגיירו והצטרפו לעם ישראל.
והעולם הולך ומתקדם עד שעם ישראל יביא את הבשורה לכל העולם, ואז יתגלה לעין כל שהצעת השם לתת להם התורה עומדת בעינה ואפילו מתגשמת.
ומה הנפקא מינא בין שני ההסברים?
היחידים מקרב אומות העולם שמתגיירים ומצטרפים לעם ישראל הם שמעו את הקריאה של השם שהציע להם לקבל את כל התורה ולכן הם הצטרפו לעם ישראל. ואילו כלל האומות שאמנם לא רצו לקבלה אבל בעתיד יקבלו אותה הם שמעו את הקריאה של השם שהציע להם רק את חלק התורה השייכת לשאר האומות. אלו גרי צדק ואלו גרים תושבים. גרי הצדק זוכים לחיי נצח כעם ישראל, ואילו הגרים תושבים זוכים "רק" להכלל ב"חסידי אומות העולם"[6].
לחג הסוכות יש קשר עמוק עם הציפייה מאומות העולם, במשך כל ימי החג עם ישראל היה מקריב במקדש 70 פרים כנגד 70 האומות. והנביאים קוראים לכל האומות לחוג את חג הסוכות, לבוא ולשבת בצל האמונה באל היחיד שברא את כל העולם, הנחיל לעולם את ערכיו ומחכה לתשובתו. וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלִָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ יְ-הוָה צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת[7].
חג שמח בעז מלט