בס"ד הנפילה של אדם וחווה והתיקון שאנו עובדים עליו כבר אלפי שנים.
פרשת בראשית רב בה הנסתר על הגלוי, הרבה דברים אנו לא מבינים בה, ובכל אופן אנסה בע"ה להוציא ממנה לימוד כפי כוחי, השם ברא העולם ולקראת סיום בריאתו ברא את האדם, נזר הבריאה, לקראת בריאתו אומר ה' "נעשה אדם"[i] בלשון רבים, מיהם אלו שנעשו שותפים בעשיית האדם?
וכותב הבאר מים חיים : והאדם הוא הבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה והוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה אשר מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. כי חיות כל הנבראים כל הכלולים בכח גופו מתקבצין אליו בעת עמדו לפני ה' בשיר ושבחה או בתורה ותפילה, ומתקשרין ומתדבקין ועולים על ידו לאל עליון קונה שמים וארץ, ומקבלין שם כל מיני שפע וברכה הראוי להם ויורדים על ידו.[ii]
ואומר מי השילוח:
ויאמר אלקים נעשה אדם. היינו כי מתחילה ברא הש"י את כל הבריות ואחר כך ע"י שהבינו הבריות והכירו חסרונם שאין להם מי שיחבר חיותם אל הש"י, כי ע"י האדם יחוברו כל דברי עולם הזה להש"י כי הוא מעלה את הכל כידוע, שהדומם מכניס כחו בצומח וצומח בחי וחי במדבר והאדם ע"י שיעבוד בכחו את הש"י אז יעלה כל הכחות שקבל מעוה"ז אף כח הדומם, וכאשר ראו הבריות מה שחסר להם אז בכחם פעלו אתערותא לעילא לבריאת האדם. ויאמר אלקים נעשה אדם, היינו שהש"י אמר לכל הבריות שכלם יתנו מכחם ויצטרפו לבריאת האדם למען יהיה לאדם חלק בכלם, בכדי שאם יצטרך האדם לדבר מה יעמדו כלם לעזר לו כי ברעתו ירע להם ג"כ כמו בדור המבול, ובטובתו יוטב גם להם.[iii]
סיכום ביניים: כל הבריאה שותפה בבריאת האדם, ניתנו לו כוחות מיוחדים ועליונות על שאר הבריאה כדי שיקשר את הבריאה לבוראה, כדי שיהיה שותף בתיקון והשלמת הבריאה. ונראה שמכאן גם היה כוחו של אדם הראשון לתת שמות לכל החיות. ולמה ה' לא ברא העולם מושלם? כדי שנוכל להיות שותפים בתיקונו, כך נוכל לאכול מיגיע כפינו ולא רק לחם חסד. נמצא שבריאת עולם לא מושלם הינה יותר מושלמת מבריאת עולם מושלם.
חטא עץ הדעת:
מה הקשר בין הנחש בסיפור לנחשים שאנו מכירים? איזה עץ היה עץ הדעת? ומה רע בו? אני לא יודע לענות. אבל מה הצלחתי להבין, ה' התיר לאדם לאכול מכל עצי הגן ועץ אחד אסר עליו. ה' לא נתן טעם לאיסור. קיום המצוה משריש באדם את ההכרה שיש ריבון לעולם והצלחתנו תלויה בהשוואת הרצון שלנו עם בוראנו. הנחש המסית או אם תרצו היצר הרע, בא להפריד רשויות, הוא דיבר על ה' כעל ישות נפרדת, סוד האיסור לאכול מעץ הדעת לטענתו בחשש של הבורא מיכולתו ועוצמתו של האדם[iv]. אם נתבונן בעומק הדבר הנושא איננו יכולת האדם והתועלת שיכולה לצמוח לו מאכילת פרי עץ הדעת אלא המחשבה האוילית שאנו יודעים טוב מה' מה נכון ומה טוב לנו, שה' כביכול לא מספיק רוצה בטובתנו ואולי טובתנו שונה מטובתו, שהאדם מסוגל להתחרות בה' ולנצח אותו. כמו הנחש צצו במשך ההיסטוריה עוד נחשים שחשבו שהם יכולים לקלקל לה' את התוכנית שלו, עמלק, בלעם, המן, היטלר ודומיהם. אומר הפרקי דרבי אליעזר שסמאל-שרו של עשיו חיפש את החיה הכי ערמומית שבאמצעותה יוכל להכשיל את האדם ומצא את הנחש כמתאים ביותר לכך וירד ורכב על הנחש, דהיינו כיוון את מעשיו כדי למרוד בה'.[v] לא פלא שבמשך ההיסטוריה רבים מהנחשים על שתים היו צאצאי עשיו.
כמובן שגם הנחש וסמאל היו חלק מהסרט והתכנית האלוהית, העולם צריך היה גם את הקול של החידלון שישמיע את קולו. אבל תיקון העולם נהיה מסובך יותר בעקבות החטא, היצר הרע נהיה פנימי לאדם. מאז אכילת עץ הדעת בכל אחד מאיתנו יש בפנים איזה נחש שמנסה לבלבל אותו, שלוחש לנו שאנו יודעים הכי טוב מה טוב לנו, שה' רוצה ברעתנו, שאם נמרוד בה' נגיע להצלחה של החיים שלנו וכיוצא בזה.
כדי להבין יותר טוב את הבלבול שהכניס לנו הנחש אני רוצה להביא את דברי הישמח משה :
והנה מבואר בספרים דשלשה מיני אהבות יש, אהבת הערב, והמועיל, והטוב. והנה הטוב הוא הטוב שבכולן, ונ"ל דהטוב אם יהיה לערב, אזי הוא הטוב המובחר, דערב היינו להגוף ולא לרוח ונשמה, ומועיל היינו לרוח, וטוב היינו לנשמה, והנה כשהגוף מסכים עם הנשמה בכל כחותיו, כמו שהתפאר דוד רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות (ויק"ר ל"א א'), והיה שש ושמח ועלז בתענוגי רוחניים ומתענג, אז הוא במדריגה הראויה ועובד בבחינת טוב ומועיל וגם בתאות הערב. וידוע כי אכילה ושתיה הוא (תאב) טוב וערב שבכל התענוגים של החמשה חושים, והיינו ויאכלו וישתו, וחדיאן כאלו אכלו ושתו, וק"ל. ועל דרך זה יהיה הסעודה שלעתיד, דהיינו שיהיה התענוג הרוחני לגוף ולנפש ביחד כאחד.[vi]
עד היום מהדהדים בקרבנו ובעולם קולות המנסים לשים במרכז את אהבת הערב והמועיל, ובצד את אהבת הטוב. הנחש אמר לחוה שאלוהים אסר לאכול מכל עץ הגן, הוא לא רוצה שאנו נהנה בעולם הזה.[vii]התיקון לחטא עץ הדעת אומר מי השילוח הוא לשים נקודה אחרי המילה טוב. מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת טוב. ורע לא תאכל.[viii] ז"א המטרה לשים את אהבת הטוב במרכז. האמת שזו הדרך שבה גם נשיג ביותר את המועיל והערב.
אז מה היה לנו? אכלנו מעץ הדעת ורצינו לטעום את טעם החיים, גורשנו מגן עדן ונגזרה מיתה לאדם. מבאר זאת הישמח משה:
והנה הקב"ה ברא האדם להיות על שלמותו האחרון, וקודם החטא היה לו זה השלימות בחיים, ולא היה צריך למות, אבל אחר שנתעבה טיט החמרי עד שאי אפשר לבא לשלמות הזה בחיים, והקב"ה חפץ חסד לבל ידח יציר כפיו מהשלמות האמיתי, על כן המיתה היא לו טובה גדולה שלא יוכל לבא לשלמותו רק אחר המות. לכך אמרו טוב מאד זה המות, כי לאחר החטא הוא טוב, אבל קודם החטא לא היה צריך להמיתה, ויפה פירש ר"א אשכנזי בספר מעשה ה', כי מה שנאמר לו ביום אכלך ממנו מות תמות, אינו בדרך העונש, רק בדרך החלט ההכרחי, ר"ל כי אז מוכרח אתה למות. ועל פי זה יתפרש המדרש שמישב הפסוק לומר, כי מה שחשש הקב"ה שלא יאכל מעץ החיים ויחיה לעולם, היינו לטובת האדם שלא יאבד לנצח משלמותו.[ix]
אז כיצד חוזרים לגן עדן? הבא נזכר, הכל צפוי גלוי וידוע לפניו יתברך, ה' מאמין בנו בני האדם שאנו יכולים לקחת אחריות על העולם, הוא נתן לנו את כל הכלים להצליח, גם הגרוש מגן עדן היה לטובה, לאט לאט בני האדם לומדים משהו. העולם היום כבר הרבה יותר מתוקן מאייך שהיה בעבר והוא הולך ומתקדם. השם הבטיח לנו שנגיע לתיקון המיוחל. אז רק קצת סבלנות... בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, וּמָחָה אֲ-דֹנָי יְ-ה-וִ-ה דִּמְעָה מֵעַל כָּל-פָּנִים; וְחֶרְפַּת עַמּוֹ, יָסִיר מֵעַל כָּל-הָאָרֶץ--כִּי יְ-ה-וָ-ה, דִּבֵּר.[x]