בס"ד לפרשת וירא התשפ"א

כך פותחת פרשת העקדה:

וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְהָ֣אֱ-לֹהִ֔ים נִסָּ֖ה אֶת־אַבְרָהָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אַבְרָהָ֖ם וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי׃ וַיֹּ֡אמֶר קַח־נָ֠א אֶת־בִּנְךָ֨ אֶת־יְחִֽידְךָ֤ אֲשֶׁר־אָהַ֙בְתָּ֙ אֶת־יִצְחָ֔ק וְלֶךְ־לְךָ֔ אֶל־אֶ֖רֶץ הַמֹּרִיָּ֑ה וְהַעֲלֵ֤הוּ שָׁם֙ לְעֹלָ֔ה עַ֚ל אַחַ֣ד הֶֽהָרִ֔ים אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ׃

השאלה שאני רוצה להתייחס אליה הינה, מה הלימוד שאנו אמורים לקחת מהסיפור?

א.     המסר הפשטני שעולה מהסיפור- ה' לא חפץ בקרבנות אדם, לכן טורחת התורה כבר בפתיחת הסיפור לציין לנו וְהָ֣אֱ-לֹהִ֔ים נִסָּ֖ה אֶת־אַבְרָהָ֑ם, מצד השם לא היתה כל כוונה שאברהם באמת ישחט את יצחק בנו, זה היה רק ניסיון ותו לא. זה גם מסביר למה בכל הניסיונות הקודמים שהוא עבר לא כתוב לנו שזה היה ניסיון, אין צורך, כי ה' באמת התכוון למה שאמר. וזהו שאומר ירמיהו הנביא וּבָנוּ אֶת בָּמוֹת הַבַּעַל לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ עֹלוֹת לַבָּעַל אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא דִבַּרְתִּי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי.[i] ואמרו על כך חכמינו במסכת תענית, לא עלתה על ליבי זה יצחק. הקב"ה מכריז ואומר לנו -אף פעם לא היתה לי כל כוונה ורצון בקרבנות אדם!

ב.      שמעתי אנשים שרצו להסביר את העקדה כמין הצהרת כוונות ותו לא, כביכול גם אברהם ידע שבסוף זה לא יקרה, אבל אין הדעת סובלת הסבר כזה, שאם כן אין כאן בכלל ניסיון, ולא כל זכות לאברהם וליצחק אבותינו. אלא פשוט שאברהם הבין שזה רצון ה' שיעלה לעולה את בנו. אברהם אבינו ביטל כל הגיון, כל רגש, כל ערך כנגד רצון האל, וזהו גודל הניסיון. כי לעשות את רצון ה' כאשר זה מתחבר לנטייתנו הנפשית, לערכינו ולהגיון שלנו זה נחמד, זה יפה וזה קל יחסית, אבל אברהם אבינו הגיע להכרה ברורה שאין למעלה מרצון ה'. המסר שאנו לוקחים לדורות ברור, זה מצוין שגם הטבע שלנו רוצה לעשות רצון ה', אבל כאשר זה לא כך, אם ברור לנו מהו רצונו יתברך, האתגר שלנו להתבטל אליו.

ג.       יש פה עוד חלק בסיפור ששופך על כולו נופך מיוחד במינו, ומלמד אותנו שאברהם אבינו הגיע אפילו לגובה רם ממה שהבנו עד כה, וזהו סיפור האייל. וַיִּשָּׂ֨א אַבְרָהָ֜ם אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ וְהִנֵּה־אַ֔יִל אַחַ֕ר נֶאֱחַ֥ז בַּסְּבַ֖ךְ בְּקַרְנָ֑יו וַיֵּ֤לֶךְ אַבְרָהָם֙ וַיִּקַּ֣ח אֶת־הָאַ֔יִל וַיַּעֲלֵ֥הוּ לְעֹלָ֖ה תַּ֥חַת בְּנֽוֹ׃ אברהם יצאת צדיק, עמדת במשימה, מה עכשיו אתה רוצה מהאייל? אלא עניין האייל מלמד שאברהם לא היה רק צדיק, הוא היה גם חסיד. הוא היה מלא באהבה לה' וחיפש את הדרך לבטא את אהבתו העצומה, והאייל בא לעזרתו. למדנו מכאן שהאתגר איננו רק להתבטל בהכנעה, להיות צדיקים, לעמוד בדרישות, האתגר שלנו הוא, לאהוב את ה' בכל ליבנו ולעשות יותר נחת רוח לו יתברך, את זה למדנו מאברהם החסיד.

ד.      מטרת הניסיון של אברהם אבינו היתה להעלות אותו לגובה יותר גבוה, להרים אותו על נס. כשאנו עומדים בניסיון אנו מתנוססים ואם חלילה להיפך אז נסים. לאן התרומם אבינו אברהם? הבא נתבונן בפסוק : וַיִּקְרָ֧א אַבְרָהָ֛ם שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא יְ-הוָ֣ה ׀ יִרְאֶ֑ה אֲשֶׁר֙ יֵאָמֵ֣ר הַיּ֔וֹם בְּהַ֥ר יְ-הוָ֖ה יֵרָאֶֽה׃בעל הכתב והקבלה מבאר שאברהם אבינו בענוותנותו תלה את ההשגה העצומה שהשיג במקום, בהר ה'. אברהם אבינו קלט שהוא הגיע לנקודת ההשקה בין שמים וארץ, למקום הכי עוצמתי בכל היקום. וכך כותב הנצי"ב מוולוזין : ה׳ יראה. מזה המקום יראה להשגיח על עולמו שהרי כאן הוא מקום מלכותו ית׳ כדאיתא בר״ה דג׳ שתוקעין בביהמ״ק בחצוצרות ושופר משום שנאמר בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה׳: אשר יאמר היום. לאחר מתן תורה ונצטוו לבנות בהמ״ק שם, ויהיה שם ראיית פנים בעזרה:[ii] אברהם אבינו זכה בעקבות הניסיון להשיג יכולת ראיה כמו שלא זכה מעודו. בזה באנו להבין שניסיון העקדה בא להשלים את היעד שה' הציב לאברהם בתחילת לכתו אחר דבר ה', וַיֹּ֤אמֶר יְ-הוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ׃[iii] אם חשבנו שהכוונה לך לארץ שאומר לך מהי, הרי שטעינו, ה' שלח את אברהם לארץ שבה יזכה לראות ולהראות לפני ה'. כבר בדרכו להר המוריה אברהם אבינו מתחיל לראות, כמו שכתוב וַיַּ֥רְא אֶת־הַמָּק֖וֹם מֵרָחֹֽק[iv] אומר רש"י וירא את המקום. רָאָה עָנָן קָשׁוּר עַל הָהָר: רש"י מחז"ל מאיר לנו שאברהם פיתח את יכולת הראיה הרוחנית שלו במקום זה.

למדנו מהסיפור שהקב"ה חפץ בחיים, למדנו שנכון להיות תמימים עם ה' (ורק איתו) למדנו מאברהם מהי אהבת ה'. למדנו על מעלת מקום בית מקדשנו, שנזכה כולנו לעלות להר בית ה' לראות ולהראות, להתראות. בעז מלט