בס"ד
פרשת תולדות התשפ"א
רבקה מתחננת ליעקב בנה שישתף איתה פעולה ויביא אוכל ליצחק אביו על מנת שיקבל את הברכה שיצחק מתכנן לתת לעשיו אחיו. יעקב בקושי מסכים להשתתף במלאכה אבל יש לה בעיה, יעקב איש חלק ועשיו איש שעיר. אם יצחק ימשש את יעקב הוא מיד ירגיש שהוא איננו עשיו ועלולה להגיע קללה במקום ברכה. הפתרון שהיא מצאה אלו בגדי עשיו שאיתה בבית. וַתִּקַּ֣ח רִ֠בְקָה אֶת־בִּגְדֵ֨י עֵשָׂ֜ו בְּנָ֤הּ הַגָּדֹל֙ הַחֲמֻדֹ֔ת אֲשֶׁ֥ר אִתָּ֖הּ בַּבָּ֑יִת וַתַּלְבֵּ֥שׁ אֶֽת־יַעֲקֹ֖ב בְּנָ֥הּ הַקָּטָֽן.[1]
הקטע המדהים בסיפור כאן שיעקב לובש את הבגד הזה כדי להתחפש לעשיו אחיו, הוא חושב שבזכות זה יצחק יחשוב שהוא עשיו ויברכהו. אולם נראה שמה ששכנע את יצחק לברכו היה הריח שנדף ממנו דווקא. חז"ל אומרים שבגד זה לקח אותו עשיו מנמרוד לאחר שהרגו. ונמרוד לקחו מאדם הראשון. ז"א הבגד הזה מקורו בגן עדן.[2] ואומר הזוהר הקדוש שכל זמן שעשיו היה לובש בגדים אלו לא היה עולה מהם ריח ניחוח, רק כשיעקב לבש אותם עלה הריח הנפלא הזה.[3] יוצא שעשיו בכלל לא היה יכול לקבל את הברכה שהרי אם הוא היה נכנס ראשון יצחק היה ישר מריח ריח גיהנום כמו שאכן קרה כמה רגעים אחר כך, ואפילו אם היה בא עם בגדי החמודות, לא היו מועילים לו. ואילו יעקב זכה בברכה בזכות עצמו.
כשיעקב אבינו נכנס ליצחק אביו לקבל הברכה נאמר: וַיִּגַּשׁ֙ וַיִּשַּׁק־ל֔וֹ וַיָּ֛רַח אֶת־רֵ֥יחַ בְּגָדָ֖יו וַֽיְבָרֲכֵ֑הוּ וַיֹּ֗אמֶר רְאֵה֙ רֵ֣יחַ בְּנִ֔י כְּרֵ֣יחַ שָׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר בֵּרֲכ֖וֹ יְ-ה-וָֽ-ה.[4]
ראשית למה פותח הפסוק שהוא הריח את בגדיו ואחר כך אומר ריח בני, הריח בא מהבגד או מיעקב?
ועוד למה אומר יצחק ראה, ולמי אומר ראה? היינו מצפים שיאמר הרח או משהו כזה?
והנה כבר ראינו מדברי הזוהר שהבגדים המיוחדים האלו לא העלו את ריחם אלא דווקא כשיעקב לבשם, לכן אמנם יצחק הריח הבגד אבל השכיל שהריח מגיע בזכותו של יעקב(הוא עדיין חושב שזהו עשיו). אומר המלבי"ם שהבגדים הם משל לעניינים שחוץ לגופו של אדם כעושר ונכסים, בדרך כלל אין בדברים אלו ריח ורוחניות, אבל אדם כיעקב אבינו שעושה צדקות וחסדים ברכושו גרם שגם בגדיו יעלו ריח טוב.
ולמי אמר יצחק אבינו ראה?
הטור מפרש שיצחק אמר זאת בלבו לעצמו, הוא עודד את עצמו והתחזק בדעתו לברכו. אור החיים הקדוש מפרש שלשון ראה כאן איננו במובן של ראיה אלא של חשיבות, הריח הנודף ממך כריח גן עדן. הספורנו מפרש שיצחק אומר ליעקב בנו, אתה בני ראה שריח זה הוא ריח שדה אשר ברכו ה'. יצחק בא ללמד את בנו להשיג ולהכיר את ריח גן עדן. לצרור המור פרוש שונה לגמרי, בתחילה הוא מפרש שיצחק אומר את דבריו לאדם הראשון ראה את ריחו של בני שהוא כריח שדה אשר ברכו ה'. ואז מציע עוד פרוש שיצחק אומר זאת כלפי השכינה כדי שתסכים לברכה שרוצה לתת לבנו.
נראה שיש כאן עוד נקודה חשובה, יצחק אבינו אומר "ראה ריח" אצלו המוחשיות של הריח כל כך גדולה היתה כמו בראיה של הדבר. יצחק היה ממש רואה את הריח. כדוגמת זה מצאנו במעמד הר סיני, שם נאמר "וכל העם רואים את הקולות", גם שם העם שמע את עשרת הדיברות כל כך ברורות ומוחשיות עד שאמר על כך הכתוב " רואים את הקולות". גם על מלך המשיח נאמר שיהיה לו יכולת הרחה מעולה, שנזכה בע"ה לבואו בקרוב בימינו. וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְ-ה-וָ-ה וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ.[5]
[2] מובא בזהר א קמב,ב(מתורגם): וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו וְגוֹ'. אֵלּוּ הַלְּבוּשִׁים שֶׁהִרְוִיחַ עֵשָׂו מִנִּמְרוֹד, וְאֵלֶּה לְבוּשֵׁי כָבוֹד, שֶׁהָיוּ מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן, וּבָאוּ לִידֵי נִמְרוֹד, וּבָהֶם הָיָה צָד צִידָה נִמְרוֹד, שֶׁכָּתוּב (בראשית י) הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי ה' וְגוֹ'. וְעֵשָׂו יָצָא לַשָּׂדֶה וְנִלְחַם בִּקְרָב עִם נִמְרוֹד וְהָרַג אוֹתוֹ, וְלָקַח מִמֶּנּוּ אֶת הַלְּבוּשִׁים הַלָּלוּ.