טז,א וַיִּקַּח קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת--בְּנֵי רְאוּבֵן.  

כך פותחת פרשת קורח את סיפור מחלוקת קורח ועדתו עם משה ואהרון. 

סופה כידוע קשה, חלקם נבלעו באדמה וחלקם נשרפו ל"ע.

אבל ברצוני להתבונן כיצד היא התחילה?

הפסוק הראשון של הפרשה פותח בלשון, ויקח קרח...הפסוק מסתיר מאיתנו את מה או את מי הוא לקח, במקום זאת מביא הפסוק את יחוסו , בן יצהר בן קהת בן לוי.

יש להתבונן מה הוא לקח?

יש שפירשו שקורח לקח את בני בריתו בדברים, כך מביא גם רש״י, משך ראשי סנהדראות שבהם בדברים...ולפרוש זה צריך להבין למה נאמר לשון לקיחה, שזו לשון קניין ובעלות?

מבאר זאת המהר״ל מפראג שקורח פיתה אותם בדברים עד שהפכם לכלי בידו. לקחם להיות ברשותו לגמרי. 

יש שפירשו כוונת הפסוק, שקורח לקח את עצמו לצד אחד, הוא שיכנע את עצמו לצאת למחלוקת. גם אונקלוס תירגם את ויקח-איתפליג, בעיברית התפלג. מה הביא אותו לצעד זה? המשך הפסוק מסביר לנו, בן יצהר בן קהת בן לוי. היחוס שלו לשושלת צדיקים, זכות אבותיו. חז״ל גם מביאים שהוא עשה חשבון, אני בנו של יצהר שהוא גדול מעוזיאל, אביו של נשיא השבט. לכן מן הראוי היה שאני אקבל את הנשיאות. ברם דוקא פרשתנו מורה למה הוא לא התאים לתפקיד, כי הרודף את השררה מורה שאינו ראוי לה. 

אם נחבר את פרוש המהר"ל להסבר זה, נאמר שלשון לקיחה מורה שהוא לקח את עצמו למקום שבו אין לו כבר עצמיות, הוא איבד במעשהו את חופש בחירתו. חכמינו אומרים שהרשעים נתונים בידי ליבם. הם מאבדים את חרותם. אפשר לומר שקרח נשבה בידי יצר הכבוד שלו. לפני שהוא ניגש לרתום אחרים בחלומות הגדלות שלו, הוא שכנע את עצמו שמטרתו לשם שמים. 

תשובה מסוג שונה לשאלה מה לקח קרח, היא שהוא אכן לא לקח כלום, הוא בסוף הספור נשאר קרח, לכן לא כתבה התורה מה הוא לקח. הוא חשב שהוא לוקח את עדתו, הוא גם הצליח להקהיל את העדה אל אוהל מועד, אבל העדה התנדפה לכל עבר, עת נבלעו קרח ועדתו בתוך האדמה הרועדת. אולי הוא חשב שהוא לוקח את תפקיד נשיא השבט, אבל הסיכום הוא, קרח יצא קרח!