בס"ד עש"ק פרשת בהר-בחוקותי התשפ"א

 

בסיומה של פרשת בהר לאחר שהתורה הביאה את דיני השמיטה והיובל, את דיני חזרת נחלות לבעליהן או יותר נכון חזרת האנשים לנחלתם, את דיני שחרור העבדים וחזרתם לנחלתם, הפרשה מסיימת באמירה שלכאורה לא קשורה לנושא :

לֹֽא־תַעֲשׂ֨וּ לָכֶ֜ם אֱלִילִ֗ם וּפֶ֤סֶל וּמַצֵּבָה֙ לֹֽא־תָקִ֣ימוּ לָכֶ֔ם וְאֶ֣בֶן מַשְׂכִּ֗ית לֹ֤א תִתְּנוּ֙ בְּאַרְצְכֶ֔ם לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֖ת עָלֶ֑יהָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְ-הוָ֖ה אֱ-לֹהֵיכֶֽם׃ אֶת־שַׁבְּתֹתַ֣י תִּשְׁמֹ֔רוּ וּמִקְדָּשִׁ֖י תִּירָ֑אוּ אֲנִ֖י יְ-הוָֽה׃^[1]

מה הקשר בין דיני שמיטה ויובל לבין שני פסוקים אלו?

מובא במדרש רבה:

דָּבָר אַחֵר, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ה, יז): יִהְיוּ לְךָ לְבַדֶךָ וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינִי מַזְהִיר עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים עַל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אֶלָּא לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, א): לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם. לֹא נָתַתִּי הַמִּשְׁפָּט אֶלָּא לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ה, א): שִׁמְעוּ זֹאת הַכֹּהֲנִים וְהַקְשִׁיבוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמֶּלֶךְ הַאֲזִינוּ כִּי לָכֶם הַמִּשְׁפָּט.^[2]

המאמר הזה במדרש בכללותו אומר שה' הטיל על ישראל את האחריות לתיקון העולם כולל ניקוי העולם מעבודת האלילים, מכלל הדבר למדנו שהפסוק הזה לא מדבר על איסור עבודה זרה ברמה הפשוטה כמו במקומות אחרים אלא על אחריות המוטלת על עם ישראל ברמה הכלל עולמית לניקוי האלילים.

הדברים מתיישבים יפה עם מהלך הפרשיות הללו, בפרשת אמור, עם ישראל האמיר מתוכו את הכהנים וקידש אותם, למד לקדש את הזמנים, לקדש את עבודת האדמה לעשותה קודש, בפרשת בהר למד להיגמל מיצר הרכושנות בשנת השמיטה ועוד יותר מכך ביובל, לקרוא דרור בארץ לכל יושביה, להפוך את העולם לגן עדן. באה התורה והרחיבה לנו את היריעה, קריאת דרור בארץ לכל יושביה, לא מסתכמת בהפקרת הפירות ,בשחרור עבדים ובחזרת האנשים לנחלתם, אלא מעבר לכך גם בגמילה מכל סוגי האלילים. כאשר נמצא חוסר חרות פנימי באדם, הוא גורם ל"צורך" להתלות במוחש, בפסל , במצבה או באבן משכית אפילו שיהיו אלה לעבודת השם.

מבט פנימי של המציאות רואה באלילים את שורש הבלבולים והקלקולים. נתינת מקום ומעמד שולט בעולם לאיזשהו דבר זולת ה' יתברך, בעצם מצמצם את נוכחות ה' בעולם בעיני האנשים, ומעכב את תיקון העולם.

וְאֶ֣בֶן מַשְׂכִּ֗ית לֹ֤א תִתְּנוּ֙ בְּאַרְצְכֶ֔ם -בחז"ל נלמד מכאן איסור השתחוויה על רצפת האבן בכל מקום שהוא זולת בבית המקדש. השתחוות בפשוט ידיים ורגליים מבטאת התמסרות גמורה, טוטאלית, והיא בעצם מסוכנת מאוד לאדם ולכן מקומה רק בבית המקדש, בנקודת החיבור בין העולם הגשמי לעולם הרוחני.

הרש"ר הירש העמיק בביאור המסר העולה מפסוקים אלו. ראשית הוא מבאר שהבטחות התורה בדבר הרפואה מכל מיני החולי מהפרט מהחברה ומהמדינה, הן נבואות אחרית הימים שנגיע אליהם בזכות שמירת התורה והמצוות ונגיע אליהם במלואם בזכות היובל. "נמצאת אומר: בריאותנו, חיינו, ישענו, אושרנו, עצמאותנו, כוחנו, חירותנו ושמחת חיינו-כל אלה הם התכלית של השגחת ה' והנהגתו, כי ה' מחייב את ישענו...והאלילים הם אלים שוללים, והם עוינים בצרות עין את ישע האדם ואושרו".^[3] את איסור אבן משכית מבאר הרש"ר "אל נשתחוה לה' כרצון ליבנו, ואפילו ליבנו מלא כוונה קדושה". התורה באה ללמד אותנו את דרך ההשתחוות הראויה לה', ואת מיקומה המדויק המתאים-רק בבית המקדש.

אף מי השילוח תורם לנו להבנת עומקו של פסוק זה וכך כותב : אלילים הוא מלשון אל, היינו מעשה שאין בו חיים, ופסל הוא גוון, ומצבה היא עקשות שתגמור בדעתך במצב הזה אני רוצה בדוקא וכך ישר בעיני, אין לך רשות לבחור בזה כמו שכתיב (איוב ל"ד, ל"ג) כי אתה תבחר ולא אני, ואבן משכית נקרא בפישוט ידים ורגלים, שלא יאמר האדם אם יהי כך לא אוכל לחיות...^[4]

 

מי השילוח נראה שרוצה לומר שאנו צריכים זהירות רבה בעמידה שלנו מול ה', לא להתעקש יותר מידי, לא למסור את נפשנו על דברים אחרים זולת מה שציוותה תורה, עלינו ללמוד מה' כשם שהוא סובל עדיין את הרשעים בעולם כך גם אנו צריכים.

קישור דברי מי השילוח לדברי הרש"ר מביא אותי להבנה שלאחר שהאלילים כרות יכרתון, שומה עלינו לנקות את שורשי האלילים בנפשנו פנימה, מי השילוח מסמן את השורש בגמילה מעקשנות מול ה'. העקשנות היא שורש האלילים.

התר ההשתחוות שהתירה התורה הינו רק בבית המקדש, הדבר מורה שזה המקום היחיד שראוי לטוטאליות, להתמסרות. רצון ה' שיתגלה בעולם- זהו הדבר היחיד שראוי להשתחוות אליו.

אבל לכאורה מי השילוח הפוך לגמרי מפשט הדברים, השתחוויה הינה התבטלות/כניעה ואילו לדעת מי השילוח הכתוב מדבר על עקשנות מול ה', הכיצד?

אלא שבאמת ההתבטלות והעקשנות הינן שני צידי המטבע של אותו דבר, כל התבטלות לאיזה ערך שהוא שאיננו ה' יתברך, נותנת לערך זה תוקף ויוצרת התעקשות ביחס אליו. קבלת ה' למלך על כל הארץ-היא ורק היא תבטל את האלילות כולה מן העולם, תשחרר את כל החסימות. וזהו שאמר ישעיהו הנביא:

וְשַׁח גַּבְהוּת הָאָדָם וְשָׁפֵל רוּם אֲנָשִׁים וְנִשְׂגַּב יְ-הוָה לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא.  וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף.[5]

 

שבת שלום בעז מלט