תובנה ממלחמת ששת הימים...

בס"ד לרגל מלות 54 שנים למלחמת ששת הימים, אייר התשפ"א

ככלל, מעשים שאנו עושים מבחירתנו החופשית, יתכן שאינם לרצון השם, אולם אירועים שהתרחשו ללא תכנון שלנו , אפילו מעשים שאנו עשינו אבל בלית ברירה וכתגובה לאילוצים שונים, בהם ניכרת ביחוד יד ההשגחה העליונה. וזה ענין הגורל בבחירת השעיר לעזאזל ביום הכיפורים, והגורלות שהטיל יהושע בן נון בחלוקת הארץ לשבטים ועוד כהנה.

כשאנו מתבוננים ולומדים את מאורעות חודש אייר התשכ"ז בארץ ישראל, אנו מבחינים שהמאורעות שהתרחשו בארץ לא היו פרי תכנון של אף אחד, כוונתי אף בן אדם. בראשות המדינה עמד אז לוי אשכול, כאשר הוא משמש גם כשר הביטחון. לוי אשכול לא היה הטיפוס הבטחוני, הוא חשש מאוד ממלחמה וניסה בכל כוחו להימנע ממנה. הוא נבחר להיות ראש ממשלה הרבה בזכות שהוא היה איש השלום , שהציב את המטרה בפיתוח הכלכלה והחברה, גם החברה הישראלית ברובה היתה שבעת מלחמות וקיוותה שאפשר כבר לנוח על זרי הדפנה.

אולם נדמה לנו שבצד השני- נאצר נשיא מצרים כן שש עלי קרב, אבל לימוד יותר מעמיק מלמד שגם הוא לא רצה במלחמה, הוא היה שקוע עד צוואר באותה תקופה במלחמה בתימן, והוא חש שהוא לא מוכן למלחמה עם ישראל, סוריה אמנם ניסתה כמה פעמים לחמם אותו נגדנו, כי פחדה להילחם בנו לבדה, ולא הצליחה. אז מי כן דחף לחמם את הגזרה? מי שהתחיל לחמם את הגזרה היו הרוסים, בתור פטרונם של מדינות ערב רצתה רוסיה לחזק את השפעתה במזרח התיכון ולשם כך היא העבירה למצרים "מידע מודיעיני" על פיו ישראל מתכננת לתקוף את סוריה בתאריך 17 למאי בין 4 ל 5 בבוקר. כדי לחזק את האמינות של המידע היא דאגה להעביר אותו גם ללבנון וסוריה והם העבירו למצרים את המידע כמודיעין "שלהם". חיזוק למידע הזה מצאו המצרים בעיתונות הישראלית שבה הופיעו אזהרות מתלהמות כלפי הסורים, אולם לאמיתו של דבר גם הרוסים לא רצו במלחמה ממש, לכן הם לא הסכימו לסגירת מצרי טירן בידי המצרים, ולא נתנו למצרים אישור לפתוח במלחמה. נאצר בעקבות המידע "המודיעיני" התחיל להכניס כוחות צבאיים לסיני, בשלב זה, עדיין רק בשביל לעשות עלינו שרירים. הוא לא תכנן להוציא את האו"ם מסיני, אבל הורה להם להתכנס בבסיסי האם שלהם, מזכ"ל האו"ם או-טאנט סרב להישמע לו, מדינות ערב לגלגו על נאצר שהוא לא מעמיד את האו"ם על מקומו, כבודו של נאצר היה נקודה חלשה אצלו, וכדי להראות את כוחו הוא הקצין עמדות וציווה על נציג כוחות האו"ם להוציא את כל כוחותיהם מסיני, עשה להם שרירים בשטח והם יצאו. למעשה הכבוד הגדול שנאצר קיבל ממדינות האסלאם לאחר העקיצות והביקורות שהטיחו כלפיו העלו לו את הדם לראש, הביאו אותו לסגור את מצרי טירן לתנועת אוניות ישראליות ולהכניס כוחות צבא עצומים לסיני, וגם אז הוא עוד קיווה שלא תהיה מלחמה, ודחה את מועד פתיחתה.

בצד הישראלי, התחילו לגייס כוחות מילואים ולרענן את הימ"חים ולקנות אמצעי לחימה ותחמושת באירופה. אבל בעיקר הפעילו את השגריר באו"ם ומשרד החוץ בראשות אבא אבן לעורר את מדינות המערב כדי לעצור את ההתדרדרות הביטחונית. למרות שצרפת אנגליה וארה"ב היו מחויבות לישראל בהסכם חתום לשמור על חופש השייט בים סוף ומצרי טירן, הן לא הזדרזו להתערב צבאית לשחרר את התנועה, צרפת בכלל התגלתה בחדלותה בהתחמקותה מהסכמיה ובשלב מסוים אפילו בעצירת מכירת הנשק לישראל.

העם היושב בציון נכנס ללחץ, לוי אשכול גמגם (בשל ניסוח בעיתי שהוכנס לתוכן נאומו מבלי שהוא עבר עליו לפני השידור) בנאום שנשא לאומה בקול ישראל ב28/5 ערב לג' בעומר, והעם הרגיש שאין לו על מי להישען, כמה מפלגות הפעילו לחץ על לוי אשכול למנות את משה דיין לשר הביטחון, אז משה דיין היה בעיני העם מר ביטחון. בלית ברירה הוא עשה זאת. משה דיין כן האמין שצריך לתת מכה קשה למצרים כדי שהם ירדו מהעץ, אבל אף הוא לא תכנן לכבוש את כל סיני ולהגיע לתעלת סואץ, כמו כן דיין כלל לא רצה להילחם בירדן ובסוריה ואיכשהו המאורעות גררו אותו לכל המרחב הזה. הוא ציפה לקבל גיבוי לקו "התקיף" שלו מבן גוריון, אולם אפילו בן גוריון כבר איבד את הכוחנות שלו והתנגד לפעולה צבאית. רבין כרמטכ"ל באותם ימים התמוטט מכל הלחץ שהיה באוויר, והתנגד לתוכנית "הגדולה" של דיין, אבל בשל חוסר התפקוד שלו הוא לא מנע אותה מלהתקדם. עזר ויצמן שהיה ראש אג"מ במטכ"ל באותה תקופה מילא בפועל חלק נכבד מתפקידו של רבין.

חוסר התפקוד של רבין איפשר לעוד מהלך מאוד משמעותי לניצחון המלחמה להתרחש, בראש חיל האויר עמד באותם ימים אלוף צעיר ומתלהב בשם מרדכי הוד. מוטי הוד זכור לטוב הרהיב עוז והחליף/עדכן את תכנית המגירה של חיל האויר כמה שבועות בלבד לפני פרוץ המלחמה, לא ברור אייך אושרה כזו תכנית יומרנית לא אחראית במטכ"ל. והיא יצאה לפועל, האלוף מרדכי הוד הוציא בבוקר פתיחת המלחמה את כל מטוסי התקיפה של חיל האויר מחוץ לגבולות המדינה למעט ארבעה מטוסים (ויש אומרים 12 מטוסים) שנשארו לשמור על שמי ישראל, המשימה שלהם היתה לתקוף ב7:45 , שעת הפסקת התה של הבוקר של הטייסים, את כל 11 שדות התעופה של מצרים. אמנם הוכנה תכנית מדויקת ומתוזמנת לביצוע המשימה, אבל הצלחתה הגדולה היתה הרבה בזכות גורמים שלא היו תלויים בנו: בזכות טעות במודיעין המצרי שלא הבין את השדר ששלחו לו המקבילים הירדנים השכם באותו בוקר על תנועת מטוסים גדולה מאוד משטח ישראל לכיוון מצרים,(פשוט קוד פענוח השדרים ביניהם שונה ערב קודם והמאזינים המצרים לא היו מעודכנים), גם בזכות פקודה שניתנה באותו בוקר בחיל האויר המצרי לנצור את הנ"מ בדיוק בזמן שמטוסינו הגיעו למצרים. הסיבה לפקודה מוזרה זו היתה, שבאותו זמן יצא מטוס מצרי עם הפיקוד העליון לסיור בסיני והם פחדו שבטעות כוחות הנ"מ המצרים יירטו את המטוס הזה.

גם בחזית הירדנית, ישראל כידוע ניסתה בכל מאודה שלא להיכנס למלחמה, הועברו שדרים מרגיעים לחוסיין, אבל מה שמנהיגי המדינה לא ידעו בשלב זה, שחוסיין כבר חתם כמה ימים קודם על הסכם העמדת צבאו לפיקודו של נאצר. בתחילה ישראל ניסתה להשיב לירדנים מלחמה מוגבלת בתקווה שהוא יפסיק בהפגזות על ירושלים ועל בסיס חיל האויר רמת דוד בעמק יזרעאל. בלית ברירה נכנסנו לכיבוש יהודה ושומרון, שיקולים אסטרטגים בשטח הביאו אותנו לשחרר את כל הגדה המערבית ולהעמיד את הגבול על הירדן. גם כאן ניכרת יד ההשגחה העליונה לאור העובדה שאנו לא תכננו כך.

בחזית הסורית גם ישראל לא הזדרזה להיכנס למלחמה ובקושי הקצתה כוחות לגבול הסורי. אמנם כבר בראשית המלחמה תקפנו את שדות התעופה שלהם אבל כניסה קרקעית ביצענו רק ביום החמישי למלחמה כשכל העולם כבר לוחץ עלינו לעשות הסכם הפסקת אש. הסורים הפעילו את הרוסים במועצת הביטחון והם איימו על ישראל שאם היא לא תעצור, רוסיה תכנס בעצמה למלחמה, כדי לזרז התהליכים הסורים כבר בשעות הבוקר דיווחו שישראל כבשה את קונטרה בזמן שהיינו רחוקים מאוד ממנה, את האו"ם הם הלחיצו אבל יחד עם זאת גם את חיילי הצבא שלהם שהתחילו בנסיגה פראית מהרמה. מפקדי הצבא שרצו לקבוע קו הפסקת אז על הרמה בקו התילים, שוב משיקולים אסטרטגיים בקשו עוד כמה שעות משגרירנו באום לסיים המשימה, דיין חתם עם נציג האום בשטח על הסכם הפסקת אש שיסתיים בשעות הערב ובינתיים כוחות צנחנים בשילוב מסוקים עשו ויש מדרום לצפון על הרמה כדי לקבוע עובדות בשטח, כך שוב באופן לא מתוכנן מראש שוחררה הרמה מידי הסורים ובא לתושבי הצפון שקט לפחות בחזית הסורית.

לסיכום: רוסיה אמנם האשימה את ישראל באו"ם באימפריאליזם אבל מדינת ישראל כלל לא תכננה לכבוש שטחים כה נרחבים, כלל לא רצתה במלחמה, אלא שהיושב במרומים תכנן אחרת, שלח את הרוסים שיחממו את המצרים ואת מדינות ערב שילגלגו על נאצר, את או-טאנט שיגיב בקשיחות לדרישות מצרים, מה שדוקא הביא להוצאת כל כוחות האו"ם מסיני. את לוי אשכול לגמגם באמצע שידור לאומה, את מדינות המערב להיות אדישים למצוקתנו, את מוטי הוד להיות תעוזן כל כך, את מפקדי מצרים להורות על נצירת אש בדיוק באותו בוקר הכ"ו באייר בו התקיפה ישראל את שדות התעופה המצרים, את הירדנים שאכלו את סיפור הניצחונות המפוברק של המצרים להתקיף אותנו, ואת הסורים להכריז שישראל כבר הגיעה לקונטרה. כמו אז כך היום מדינת ישראל עושה כל שביכולתה להרגיע את הרוחות, להכיל את הפרעות, אבל היושב במרומים מתכנן אחרת ומתסיס את הערבים לעשות שטויות...

מֵאֵת יְ-הוָה הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ.  זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְ-הוָה נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ.[1]

יום ירושלים שמח בעז מלט

• < קודם
• הבא >