בס"ד לפרשת פנחס התשפ"א
בפרשת פנחס ה' מצוה על חלוקת הארץ לשבטים. מחד היא צריכה להיות מותאמת לגודלם של השבטים ומאידך להיות על פי הגורל. כיצד שולב הגורל עם ההתאמה לשבטים, זה נושא מעניין להתבונן אך לא הפעם, כאן ברצוני להתמקד בהבנת מקומו של הגורל בתורה. מתי נכון להשתמש בגורל ומתי לא? האם הגורל חד משמעית נכון או לא?
בתורה אנו פוגשים את הגורל בשני עניינים, בחלוקת הארץ ובגורל השעירים של יום הכיפורים:
אַךְ־בְּגוֹרָ֕ל יֵחָלֵ֖ק אֶת־הָאָ֑רֶץ לִשְׁמ֥וֹת מַטּוֹת־אֲבֹתָ֖ם יִנְחָֽלוּ׃עַל־פִּי֙ הַגּוֹרָ֔ל תֵּחָלֵ֖ק נַחֲלָת֑וֹ בֵּ֥ין רַ֖ב לִמְעָֽט׃[1]
וְנָתַ֧ן אַהֲרֹ֛ן עַל־שְׁנֵ֥י הַשְּׂעִירִ֖ם גֹּרָל֑וֹת גּוֹרָ֤ל אֶחָד֙ לַי-הֹוָ֔ה וְגוֹרָ֥ל אֶחָ֖ד לַעֲזָאזֵֽל׃[2]
בהמשך ימי התנ"ך אנו פוגשים את הגורל: בגילוי המועל בחרם יריחו-עכן, בידי יהושע בן נון. גם שאול המלך הטיל גורל לגלות מי עבר על השבועה שלא לאכול ביום המלחמה בפלישתים ונלכד יהונתן בנו בגורל. עוד מצאנו בגורל שהפילו אנשי האונייה בה נסע יונה הנביא, כדי לגלות בשל מי הצרה הזו, בשלושת המקרים האלה הגורל צדק. ולהבדיל אנו רואים שהמן הרשע הפיל פור הוא הגורל, להחליט מתי יהיה הכי טוב להשמיד את עם ישראל. כאן יותר קשה לדעת אם הגורל צדק, מחד מחשבת המן סוכלה והמן נתלה, מאידך אפשר שצדק אבל ישראל בכוח התשובה שינו את הגורל.
בנוגע לגורל המוזכר כאן בפרשת פנחס, מובא בגמרא: וְלֹא נִתְחַלְּקָה אֶלָּא בְּגוֹרָל שֶׁנֶּאֱמַר אַךְ בְּגוֹרָל וְלֹא נִתְחַלְּקָה אֶלָּא בְּאוּרִים וְתוּמִּים שֶׁנֶּאֱמַר עַל פִּי הַגּוֹרָל.[3] השימוש הכפול הן בגורל והן באורים ותומים מעורר תהיה, משמע מזה שרק הגורל לא מספיק לתת ודאות שכך רצון השם, אך אם השתמשו באורים ותומים, והם נותנים ודאות כזו, לשם מה היה צורך מקודם להטיל גורל?
בנוגע למעילת עכן מובא בתלמוד:
בשעה שאמר הקב"ה ליהושע (יהושע ז, יא) חטא ישראל. אמר לפניו רבש"ע מי חטא? אמר ליה וכי דילטור אני , לך הפל גורלות. הלך והפיל גורלות ונפל הגורל על עכן. אמר לו, יהושע בגורל אתה בא עלי? אתה ואלעזר הכהן שני גדולי הדור אתם, אם אני מפיל עליכם גורל על אחד מכם הוא נופל. אמר לו בבקשה ממך אל תוציא לעז על הגורלות, שעתידה ארץ ישראל שתתחלק בגורל, שנאמר (במדבר כו, נה) אך בגורל יחלק את הארץ. תן תודה- אמר רבינא שחודי שחדיה במילי, כלום נבקש ממך אלא הודאה תן לו תודה והיפטר, מיד ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי לה' אלהי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי.[4]
והנה השאלה ממאמר התלמוד צועקת, יהושע מבקש מעכן שלא יוציא לעז על הגורלות, קרי הן מאת השם יתברך, אז מה לי גורלות ומה לי אם השם היה מגלה ליהושע בן נון ישירות מי מעל בחרם?
נראה שאם הקב"ה היה מגלה אז חלילה לא היתה לעכן תקנה, עכשיו שהגורל חשף אותו והיה מקום לטענה שזה מקרה, עכן בחר להודות ובזה עשה תשובה ויחד עם העונש התכפר לו העוון.
בפשיטות, חלוקת הארץ על פי הגורל באה לנטרל את הגורם האנושי, שלא יהיו לאנשים טענות כלפי יהושע בן נון או אלעזר הכהן. גם הטלת הגורל בשעירי יום הכיפורים באה לנטרל את הגורם האנושי, אנחנו לא רוצים שיהיה קשר ישיר ביננו לבין השעיר שהולך לעזאזל. יוצא שהגורל מוציא את ההחלטה מחוץ לרשותנו, אבל האם הוא אומר שזו החלטת השם? נראה שאין הכרח כזה, לכן אומרת הגמרא שבחלוקת הארץ גם הטילו גורל וגם שאלו באורים ותומים. שאילה באורים ותומים באה לומר שכך רצון השם, בלעדיה עדין יש מקום להסתפק. שאלנו, למה לא עשו רק שאלה באורים ותומים? צריך לומר שלמרות שביחס לעתידות, אורים ותומים מעלתם גדולה מנבואה הם נותנים ודאות שכך יהיה,[5] יש מצד שני יתרון לגורל, אין בו לדעת המגריל כל השפעה על תוצאת הגורל, לעומת נבואה ואפילו אורים ותומים שבהם המסר עובר דרך דעת הנביא או הכהן.[6]
אמנם טענת עכן היתה שהגורל הוא מקרי, אבל באמת עכן מעל בחרם והגורל צדק.
לכן נראה לומר שיש בו בגורל, יותר מאשר נטרול הגורם האנושי, הוא באמת חושף מימד גבוה יותר. כמו שיש חוקים גשמיים כך גם ישנם חוקים רוחניים. הוא חושף נתונים שקיימים בעולם אפילו אם אינם ידועים לנו. הנה הגורלות שהטיל יהושע היו נכונים. הגורל של שאול היה נכון, גם הגורלות של יורדי הים שהצביעו על יונה כגורם לסערה. וכך נעשו גורלות נוספים במהלך ההיסטוריה. למשל מסופר שהרב גורן לאחר שהירדנים נתנו לו רשות להביא את חללי שיירת הלה' לקבר ישראל, היה צריך לברר מיהו מי. אז עוד לא היו בדיקות d.n.a אז הרב הפיל גורל, המכונה גורל הגר"א, הוא פתח 35 פעמים את התנ"ך כל פעם לאדם אחר, וחיפש את השם באותו הדף, כך הוא איתר את כל השמות שלהם. בסגנון דומה נוהגים חסידי חב"ד ומקורביהם לפתוח בספרי אגרות הרבי מליובביץ.
אבל למה התורה אוסרת עלינו לנהל חיים על פי גורלות, כמו שפוסק השו"ע: "אין שואלין בחוזים בכוכבים ולא בגורלות: הגה משום שנאמר תמים תהיה עם ה' א-להיך"[7]? הענין הוא שגם אם הגורל "הצליח" וגילה לנו שאכן כך הדברים מסודרים גם בעולמות הרוחניים, אין עדין הכרח שזהו רצון השם מאיתנו. דעת התורה היא שאפשר לשנות את המזל, לכן מסוכנת ההליכה אחר הגורלות. אם הגורל יראה שחלילה צפוי לנו משהו רע, אנו עלולים להתייאש ולא לנסות לשנות. אם הגורל גילה שצפוי לנו משהו טוב, אנו עלולים להכנס לשאננות שאף היא לא טובה. ובאמת לא זה הכרח ולא זה הכרח. בכלל קבלת החלטות בחיים צריכה להיות מחושבת ולא סתמית. לכן המליצו לנו חז"ל תמים תהיה עם ה' א-לוהיך, ואל תחקור אל העתידות.
לסיכום ,מה הכלל, היכן כן נכון להשתמש בגורל והיכן לא?
מתי אסור לנו להשתמש בו? בנוגע לקבלת החלטות לעתיד כשהוא בא על חשבון שיקול הדעת כאשר הוא מתבקש. יש לזכור-הגורל לא יכול לנבא עתידות. העתיד תלוי בבחירת האדם ,והוא יכול לשנות את המציאות. אפילו נבואה שכן יכולה לנבא עתיד, אפשר שהיא תתבטל אם היתה נבואה רעה, כי אפשר שהשם ימחל לנו ויבטל הגזרה. לכן המן נכשל, לכן נבוכדנצר נכשל ועוד.
אולם,כאשר הוא נועד לניטרול הרכיב האנושי, בפירוק שותפות,חלוקת רכוש,נחלות,פרסים,תורנויות וכיוצא בזה. או בנוגע לעבר ולהווה בברור המציאות הנוכחית שאיננה ידועה לנו, כמו בדיקה להתאמת סוגי מזון הטובים לגופנו, וכמו הדוגמאות שהזכרנו שהובאו בתנ"ך-כאן מותר להשתמש בו.
הערה: זהו סיכום כללי בלבד, בכל מקרה של שאלה כדאי לשאול רב. שבת שלום בעז מלט