בס"ד
בפרשת מטות מסופר על מלחמת הנקמה במדין שנערכה בעקבות המגפה שפשטה בישראל. הסיפור הזה מובא בתורה בהמשכים, הוא מתגלגל מפרשת בלק לפרשת פנחס ולמטות. בפרשתנו מתגלה לנו שתחילת הסיפור היתה בעצם עצת בלעם הרשע. לאחר ניסיונותיו לקלל ואחר כך לברך את ישראל כדי לחבל בתוכנית הא-לוהית לתיקון עולם באמצעות עם קדוש החי בארצו חיים בריאים ומתוקנים, בלעם נתן עצה להחטיא את עם ישראל על ידי בנות מדין. המידע כביכול נחשף בדרך מקרה, לאחר שהלוחמים חוזרים מהקרב עם ניצחון מזהיר(כל כוחותינו שבו בשלום) ושלל רב, משה רבנו קוצף על הלוחמים מדוע הם הביאו שלל את בנות מדין מדוע החיו את כל הנשים: וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵיהֶ֖ם מֹשֶׁ֑ה הַֽחִיִּיתֶ֖ם כׇּל־נְקֵבָֽה׃ הֵ֣ן הֵ֜נָּה הָי֨וּ לִבְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ בִּדְבַ֣ר בִּלְעָ֔ם לִמְסׇר־מַ֥עַל בַּי-הֹוָ֖ה עַל־דְּבַר־פְּע֑וֹר וַתְּהִ֥י הַמַּגֵּפָ֖ה בַּעֲדַ֥ת יְ-הֹוָֽה׃[1] הלא על ידי בנות מדין בלעם וראשי מדין החטיאו את ישראל לעבודת הפעור.
בסופו של דבר משה לא מצוה להרוג את כל הנשים שלקחו בשבי, אלא רק את "כׇל־אִשָּׁ֗ה יֹדַ֥עַת אִ֛ישׁ לְמִשְׁכַּ֥ב זָכָ֖ר הֲרֹֽגוּ". כיצד ידעו מי מהנשים היתה בכלל 'ידעת איש'? אומרת הגמרא שהם העבירו את הנשים לפני הציץ, והראויה להיבעל פניה היו מוריקות[2]. מין מבחן קדושה, מי מבנות מואב יכולה לעמוד בפני הקרינה הקדושה ולא לקבל צבע ירוק בפנים. אם מטרת בדיקה זו לדעת מי מהן חטאה עם אנשים מישראל, די היה שתפסלנה אלו שנבעלו ולא כל הראויות להיבעל שהן הרבה יותר מכך.
ככלל אנו יכולים להבין בסיפור שלא מדובר במאבק או מלחמה קלאסיים, לא היה כאן מאבקים טריטוריאליים ומדין לא ניסו להשמיד פיזית את עם ישראל, להיפך הם שלחו את בנותיהם "לעשות אהבה" עם בני ישראל. המטרה של בלעם ושלהם היתה להפיל את עם ישראל לטומאה, לקלקל את התכנית הקדושה, לעשות לנו 'שואה לבנה'. החוטאים בעם ישראל כבר קבלו את עונשם מאת ה' במגפה מקודם, אבל עם מדיין היה חשבון פתוח, לשם כך נועדה מלחמה זו.
מדין היה בן של אברהם אבינו מקטורה אותה לקח לאישה אחרי מות שרה אימנו. מה היתה מטרת לקיחת קטורה על ידי אברהם אחרי שכבר למד שביצחק יקרא לו זרע, ומיצחק תבוא הגאולה לעולם? כנראה שרצה אברהם אבינו להביא לעולם עוד עמים שיהיו קרובים ברוחם ובליבם לעם ישראל ויסיעו לו להביא את הבשורה לכלל העולם. האם המהלך הצליח? תלוי, מחד יתרו חותן משה ומשפחתו הצטרפו לעם ישראל והם נקראים בתנ"ך הקיני. מאידך אנו רואים כאן את מדין מנסים לקלקל את עם ישראל מוסרית, הפך מטרתו של אברהם.
התבוננות במלחמת הנקם במדין מראה שהמלחמה עצמה כמעט לא תופסת מקום בסיפור, עיקר הסיפור אצלנו הוא בשלל ובמעשר שניתן ממנו לקודש. בשלל הכלים והמתכות, בשלל המקנה העצום שנלקח, ובשלל בנות מדין שנלקח.
כיון שבמלחמת הטומאה בקדושה עסקינן, מטרתנו איננה רק למנוע מהטומאה לשבות אורות מהקדושה, אלא להציל כל כלי שניתן לקדש אותו, ולהביאו אל הקודש. לכן כל דיני הכשרת כלים וטבילת כלים מקורם כאן. ולכן ישנה התעסקות לא קטנה בשלל המלחמה.
הנושא שבו הופיעה תרעומת של משה הינו בנוגע לבנות מדין, בשל שותפותן בהחטאת בני ישראל, אפשר להבין. אבל פלא שבסופו של דבר הם מחיים להם 32 אלף מבנות מדין, מה קורה פה?
נראה שמדין ירשו מאברהם אבינו כוחות ומעלות, וחושך ואור התערבבו באומה זו. לא בכדי משה רבנו מצא את זיווגו במדין וכך גם אלעזר הכהן. כשבנות מדין משכו ופיתו את בני ישראל אליהן, תוך כדי שהן דבוקות בעבודת האלילים-זה גרם להרס בעם ישראל, ובטח פגע קשות בשלמות המשפחה הישראלית ובשלומה. אולם כשישראל לקחו את בנות מדין-ילדות קטנות (עד גיל 3), גיירו אותן וגדלו אותן כחלק מעם ישראל, אין זה פוגע בשלמות העם ויותר מזה המעשה הרים מהטומאה אל הקדושה כוחות חיוניים שהיו במדין.
שלל בנות מדין, לא רק שנקמה גדולה יש בו כנגד מה שעוללו לנו המדיינים, הוא גם מאיר למפרע את הסיפור באור חדש. בנות מדין ש"הסכימו" או נמשכו למעשה המכוער של "עשית אהבה" ופיתוי אנשים מישראל בעצת בלעם, חשפו שבעצם ישנם חלקים בתוך מדין שנמשכים לעם ישראל, ששייכים אל הקודש. ההשגחה העליונה "השתמשה" בבלעם וזקני מדין כדי לגאול ולקדש החלק הראוי לקדושה בתוך אומה זו, ולכן העבירו את בנות מדין שנלקחו בשלל מול הציץ לדעת מי מסוגלת לעמוד בקדושה ולהיות חלק מעם ישראל.