בס"ד לפרשת עקב התשפ"א


על האהבה נכתבו הרבה ספרים ועוד יותר מכך שירים. היו שניסו להבין או להסביר אותה "מדעית", כמדומני שלא בהצלחה גדולה. הצלחה יותר גדולה היתה לאלו שניסו לתאר אותה, לחוות אותה ולפגוש אותה.
ומה אומרת התורה על האהבה?
בפרשת עקב האהבה מופיעה שבע פעמים בכמה אופנים: משה רבנו מתאר את האהבה שאהב הקב"ה את אבותינו ומתוך כך בחר בנו : רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק יְ-הוָה, לְאַהֲבָה אוֹתָם; וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם, בָּכֶם מִכָּל-הָעַמִּים--כַּיּוֹם הַזֶּה.( דברים י,טו)
משה רבנו גם מבקש מאיתנו לאהוב את השם. בקשה זו חוזרת על עצמה כמה פעמים בצורות שונות ועוד אתייחס לזה בהמשך. ומשה גם מצוה אותנו לאהוב את הגר, ולזכור שאנו גם התחלנו את דרכנו כעבדים במצרים.
אחד מהפסוקים החזקים של משה בפרשה : וְעַתָּה, יִשְׂרָאֵל--מָה יְ-הוָה אֱלֹהֶיךָ, שֹׁאֵל מֵעִמָּךְכִּי אִם-לְיִרְאָה אֶת-יְ-הוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו, וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת-יְ-הוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ(דברים י, יב)
כאן היראה קודמת לאהבה ולא רק זה, חז"ל למדו מכאן שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ולמה לא אמרו גם שהאהבה תלויה בנו ואיננה בידי שמים?
נראה שלא בכדי משה מציין מיד אחר כך את אהבת השם לאבותינו. הוא אומר לנו שהאהבה הינה דו צדדית וקודם לאהבה המצופה מאיתנו כבר הופיעה אהבת השם אלינו. אם כן שונה ממנה היראה בתכלית שהינה רק יחס שלנו כלפי השם ולא להיפך, היראה הינה הדבר היחיד שלא בידי שמים בכלל. לעומתה האהבה יש בה שותפות של השם ושלנו.
בפרשה ראשונה של שמע וגם בפרשתנו יש שהאהבה מופיעה כקריאה הראשונה מאיתנו, כנקודת פתיחה " ואהבת את השם אלוהיך..." או " וְאָהַבְתָּ, אֵת יְ-הוָה אֱלֹהֶיךָ; וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ..." ויש שהאהבה מופיעה כפסגת החלומות הצומחת מעבודה הקודמת לה, כנקודת הסיום. וְהָיָה, אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְו‍ֹתַי, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם--לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וּלְעָבְדוֹ, בְּכָל-לְבַבְכֶם, וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם. וכן כִּי אִם-שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם--לַעֲשֹׂתָהּלְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו--וּלְדָבְקָה-בוֹ. "
אנו אכן מוצאים בחז"ל שמתארים את הדרגה הכי גבוהה בהתפתחות האנושית " העובדים מאהבה".
נמצאנו למדים שהאהבה היא גם הבסיס ותחילת הדרך לעבודת השם וגם פסגת החלומות.
אכן מצאנו בחז"ל אמירות דו כיווניות כאלה מחד מובא שאהבת ה' ( או אהבת הטוב בניסוח אחר) היא מקור כל האהבות . ככל שאנו נאהב את הטוב יותר כך גם נאהב גילויים של טוב ושליחים של הטוב יותר ויותר.
ומאידך למשל אמרו חכמינו שמי שלא טעם טעם אהבת אישה גם יקשה עליו לאהוב את השם. ז"א אהבת השם מתעצמת בקרבנו ככל שאנו מצליחים יותר ויותר לאהוב את בן או בת זוגנו. ככל שאנו יותר נחשפים לטוב בעולם ואוהבים אותו אנו גם מתחזקים באהבת מקור הטוב בעולם.
מענין לגלות שגם אהבת השם כלפינו איננה סטטית והיא מתפתחת ונחשפת ככל שאנו נעשים אנשים יותר טובים.
וכך נאמר בתחילת הפרשה:
וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם--וְשָׁמַר יְ-הוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ.  יג וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ; וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, שְׁגַר-אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ.
שנזכה לאהוב הטוב. שהשם יגלה אהבתו אלינו.

שבת שלום בעז מלט.