בין שאר הדינים הרבים שבפרשה, באה אזהרת התורה בנוגע למשקולות ולכלי המידה שברשותנו:
לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה: לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה: אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְ-הוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: כִּי תוֹעֲבַת יְ-הוָה אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל: (דברים כה, יד-יז)
מפתיע לגלות שהתורה מוסיפה “למען יאריכו ימיך על האדמה” – דבר שאינה עושה כמעט אף פעם, לציין את שכר המצווה – ומיד אחר כך עוברת לדבר על מצוות זכירת מעשה עמלק. מה הקשר בין הנושאים? אכן רש״י כותב: “אם שיקרת במידות ובמשקלות, הוי דואג מגירוי האויב”. יש כאן קשר, אך אינו מובן. ועוד, מה מוסיפה התורה באומרה “וצדק” – “אבן שלמה וצדק יהיה לך, איפה שלמה וצדק יהיה לך”?
כבר בפרשת וירא מעידה התורה על אברהם אבינו:
כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְ-הוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְ-הוָה עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו: (בראשית יח, יט)
השילוב המיוחד שהתגלה באברהם אבינו, של “צדקה ומשפט”, מובלט בפסוק כסיבה שבזכותה זכה שהשם יבחר בו ובזרעו אחריו לעם סגולה. שילוב זה חוזר על עצמו בתורה, בנביאים ובכתובים. כך, לדוגמה, מתוארת הנהגת דוד המלך: “ויהי דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו” (שמואל ב ח, טו). וכך אצלנו אומר האבן עזרא: “למען יאריכו ימיך - כי זה ידוע, כי כל מלכות צדק תעמוד, כי הצדק כבנין והעיוות כהריסות, ברגע יפול הקיר”.
האמירות “אבן שלמה” או “איפה שלמה” מתארות את הדיוק במידות, את המשפט הנכון; אבל התורה אינה מסתפקת בכך ומוסיפה גם “צדק” – את הרוך המצופה מאיתנו על בסיס המידה המדויקת. כותב הכתב והקבלה: “צדק הוא מי שאינו עושה עול, לכן ילמדונו רבותינו ממנו שלא ימחק במקום שגודשין”. ובכיוון דומה כותב המלבי״ם: “אבן שלמה וצדק - פירוש שיהיה שיעורו בצמצום, וכשייתן יצדיק משלו וייתן, כמו שדרשו: צדק משלך ותן לו”. וכמותם רבים מן הפרשנים מבארים שכאשר אנו מוכרים דבר לזולת ויש להכריע, נוסיף עוד מעט לקונה, יותר מן המידה.
הקב״ה מצפה מאיתנו לנהוג בדרך הישר, לעמוד במחויבויותינו ולעשות משפט מחד, ולהוסיף משלנו, לעשות צדקה ולמכור לקונה בעין יפה מאידך. יש אומות הנוהגות לפי המשפט ומקפידות על המידות, ויש אומות הנוהגות בצדקה אך אינן מקפידות על המידות. האתגר שלנו הוא לעשות צדקה ומשפט גם יחד – בשביל זה קיבלנו את הארץ, ובשכר זה, אומרת התורה, נזכה להאריך ימים עליה.
נקודה נוספת וחשובה: התורה עדיין לא דיברה על פעולת המכירה עצמה, אלא על משהו בסיסי יותר – היא רוצה שלא יהיו בביתנו מידות ומשקלות לא נכונים. ויש כאן לימוד חשוב לכולנו: האתגר הוא שלא יהיה ברשותנו מה שעלול להפיל אותנו בחטאים ובעבירות. כמו שאומרים, שמה שאינך רוצה לאכול – תדאג שפשוט לא יהיה בביתך.
גם גאולתנו תלויה במימוש השילוב המנצח של משפט וצדקה, וכך אומר ישעיהו הנביא:
וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה: צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה: (ישעיהו א, כו-כז)
מסר לדורנו
התורה תובעת לא רק “משפט” – דיוק והגינות במידות – אלא גם “צדק”, היינו להוסיף משלנו ולנהוג בעין יפה. בדורנו, השילוב של צדקה ומשפט יחד, שבזכותו נבחר אברהם אבינו, הוא ייעודנו וזכותנו על הארץ. עוד למדנו להרחיק מרשותנו את מה שעלול להכשילנו – “מה שאינך רוצה לאכול, אל יהיה בביתך”. גאולת ציון תלויה אף היא בחיבור זה: “ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה”.


