בס"ד ערב יוה"כ הַשְּׁבִיעִ֗ת (=התשפ"ב)
לכאורה היינו מצפים לשמוע שבעתיד בבוא הגאולה השלמה יום הכיפורים יהיה הראשון מהחגים שיתבטל, הלא מטרתו לכפר על חטאי ישראל וכשנשלים את התיקון וכבר לא יהיו בידינו חטאים, למה יהיה נצרך עוד יום הכיפורים?
ברם חז"ל דוקא אומרים להיפך: מובא במדרש : "כל המועדים עתידין ליבטל, וימי הפורים אינן בטלים לעולם. אמר רבי אלעזר: אף יום-הכיפורים לא ייבטל לעולם, שנאמר והייתה זאת לכם לחוקת עולם"[1]. מה הכוונה ששאר המועדים עתידים להיבטל? ומדוע פורים וכפורים לא יתבטלו?
המהר"ל בהקדמה לספרו אור חדש דוחה הטוענים שהמועדים יתבטלו מכח הכרח כלשהו וסובר שהתבטלותם קשורה להיותם זכר ליציאת מצרים, ובבוא הגאולה השלמה, יציאת מצרים תהיה טפלה יחסית לגאולה השלמה. לעומתם פורים אינו בטל כי המן היה חפץ לבטל מציאותנו והקב"ה הצילנו מידו, וגילה בזה שמציאות עם ישראל הינה נצחית ובלתי ניתנת לביטול, ובדומה לזה יום הכיפורים חושף שהקב"ה הגביל את השט"ן לבל יוכל לאבד את הנשמה שלנו. וכך כותב : "ולכך שני הימים האלו, אשר הם באים על שהשם יתברך מציל אותנו מן הכליון לגמרי, הן מצד הגוף הן מצד הנשמה, לא יהיו בטלים. כי שאר המועדים אפשר הבטול להם, מפני שהם זכר ליציאת מצרים, ואף אם היו עוד משועבדים במצרים, היו באחרונה נגאלים, לכך אפשר להם הבטול. אבל אלו שני המועדים, שהם באים על שהשם יתברך הציל אותנו, ונתן לנו השארית והמציאות, לא יהיה דבר זה בטל לעתיד. כי אם לא היו אלו שתי גאולות, הן גאולה מצד הגוף והן גאולה מצד הנפש, היה כאן אבוד לגמרי, ולא היה כאן גאולה אחרונה שתהיה לימות המשיח. ולכך אלו שני ימים לא יהיו בטלים.[2]"
למדנו מכאן, התבטלות המועדים לעתיד לבוא קשורה עם השגת ייעודם, כל חג וחד בימות המשיח כשנשיג בו את כל הטמון בו יאבד את תפקידו. כך אנו חוגגים את פסח כי עוד לא השלמנו את יציאתנו לחרות, כי עוד שמור הוא למלך המשיח ולנו להצילנו מגוג וכל המונו. וכך שבועות עוד ממתין שנחדש בו את הברית עם הקב"ה.כך ראש השנה ממתין שנכתיר בו את הקב"ה למלך הכתרה שלמה, על כיסא שלם, בו ישחט ה' את השט"ן הוא מלאך המות. ומה ישאר מיום הכיפורים כשנשוב בתשובה בלבב שלם ולא יהיה צריך לרחם עלינו ולמחול עוונותינו?
אנו מבינים שענין הכפרה איננו כל הסיפור של היום הקדוש הזה. הכפרה איננה שורש יום הכיפורים, יש בו משהו יותר עמוק, אבל מהו?
ובכן כשיצאנו ממצרים, הגענו להר סיני לכרות ברית עם הקב"ה, בחג השבועות שמענו את עשרת הדברות, אז התחיל טקס החתונה הגדולה בהיסטוריה, נשמתנו פרחה מרוב שמחה. אבל הברית נפגמה, שטר הכתובה נשבר. האותיות פרחו באוויר והזוהמה חזרה לשכון בתוכנו. משה רבנו עלה לבקש עלינו רחמים וירד אלינו חזרה עם הכתובה החדשה ביום הכיפורים. אז ידעה האומה שהקב"ה סלח לה על חטאה, ויצאנו לדרך חדשה. ממחרת יום הכיפורים התחלנו במלאכת בנית המשכן, הבית המשותף שלנו עם הקב"ה, הסיפור כמובן ארוך, אבל בעצם החתונה עוד לא הושלמה, הזוהמה שנכנסה בנו עקב חטא האדם הראשון, שאמנם פרחה מאיתנו בהר סיני לזמן קצר, ממשיכה מאז לסכסך ביננו לבין דודנו. במשך השנים ניסו יועצי הזוגיות-הנביאים ואחריהם החכמים לעשות שלום ביננו, פעמים שהצליחו יותר ופעמים פחות, אבל הבית נחרב ואנו התפזרנו במרחב. חבולים וכאובים בושים ונכלמים. מגיע יום הכיפורים, הקב"ה "נזכר" באהבתו הגדולה אלינו, בחתונה שלא הושלמה. הוא מזכיר לנו שהוא לא התייאש מאיתנו והוא נכון להשלים איתנו. יום הכיפורים נותן לנו טעימה מהעתיד המיוחל, מאהבת השם אלינו האין סופית.
על פי זה נבין שאף בבית המקדש השיא של יום הכיפורים לא היה הכפרה אלא כניסת הכהן הגדול לפני ולפנים לקודש הקדשים כנציג של כל האומה, נקודת השיא- האהבה ביננו לבין הקב"ה שהתגלתה ביום קדוש זה.
חז"ל אומרים שמצוות עתידות להיבטל לעתיד לבוא, כי תפקידם להכשיר אותנו להיות כלה ראויה לקב"ה, וכשנגמל מהיצר הרע, אנו נעשה את הטוב בטבעיות ללא צורך בצוים ומצוות. הקורבנות עתידים להיבטל מלבד מנחת התודה, מאותה סיבה. גם המועדים יתבטלו לעתיד לבוא כשנזכה להיות בני חורין, נקיים מזוהמת הנחש. אולם יום הכיפורים לא יתבטל, האהבה העצומה ביננו לבין הקב"ה תמשך לנצח גם כשלא יהיה כל צורך לכפר לנו על חטאים ועוונות.
מֵרָחוֹק יְ-הוָה נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד.[3]
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל בעז מלט.