בס"ד חנוכה התשפ"ב
אחת מהלכות החנוכה הינה האיסור להשתמש לאור הנרות, וכדי להיזהר מלעבור על האיסור נוהגים להדליק שמש, שהוא איננו אחד מנרות המצוה, ומותר להשתמש לאורו. מובא בתלמוד:
אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב: פְּתִילוֹת וּשְׁמָנִים שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים אֵין מַדְלִיקִין בָּהֶן בְּשַׁבָּת, מַדְלִיקִין בָּהֶן בַּחֲנוּכָּה, בֵּין בַּחוֹל בֵּין בְּשַׁבָּת. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: מַאי טַעְמָא דְּרַב? — קָסָבַר: כָּבְתָה אֵין זָקוּק לָהּ, וְאָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ.(שבת כא,ע"ב) וכמוהו פסק השו"ע "כל השמנים והפתילות כשרים לנר חנוכה ואע"פ שאין השמנים נמשכין אחר הפתילה ואין האור נתלה יפה באותן הפתילות"(או"ח תער"ג)
אנו רואים מדברי רב שההלכה שאסור להשתמש לאורה שלובה עם ההלכה שמותר להדליק נרות חנוכה גם בפתילות ושמנים "בעייתים", כאלה שבשבת אסור להדליק בהם מחשש שלא ידלקו יפה או אף יכבו. הקשר בין ההלכות, מכיוון שאם נכבו הנרות של חנוכה אין מצוה להדליקם מחדש וגם אסור להשתמש לאורם, לכן אף אם יכבו בטעות הנרות, כי הפתילה או השמן לא היו טובים דיים, אין לנו חשש שהאדם יבוא להדליקם מחדש.
ברם השילוב ההלכתי הזה נראה מוזר, כי מחד מותר להדליק בכל השמנים והפתילות, מה שנותן להבין שאין כל כך חשיבות בנרות, ומאידך יש להקפיד ולהיזהר שלא להשתמש בנרות החנוכה, אלא לראותם בלבד, מה שנותן לנו להבין שהנרות מאוד חשובים, ויש לשמור עליהם. מדוע זה כך? מה טעם ההיתר להדליק בכל השמנים והפתילות? מה טעם האיסור להשתמש לאור הנרות?
רש"י כתב בטעם האיסור להשתמש לאור הנרות, שיהא ניכר שהוא נר מצוה. ואילו הרשב"א כתב: וטעמא דמילתא, משום דעל ידי נס שנעשה במנורה תקנו, והלכך עשאוה כמנורה שאסור להשתמש לאורה. ואי נמי כיון דלמצוה הדליקה איכא משום בזויי מצוה.
הסברו השני של הרשב"א קרוב לפרוש רש"י, אבל הסברו הראשון קושר את הדין למנורת המקדש. ממשיך את הכיוון הזה ומעמיק אותו השפת אמת וכך כותב: ורמזו הפוס' אסור להשתמש לאורה שהוא זכר למנורה והיינו שיש בנרות קצת הארת המנורה ושע"י הנרות נזכרין בנרות המנורה ומשתוקקין בני ישראל לנרות המנורה וע"י התשוקה מתעורר אותו הארה של המנורה.
אלא שקשה עדין לשני כיווני פרשנות אלו, בין אם טעם האיסור להשתמש באור הנרות, כדי שיהא היכר וכבוד המצוה, ובין אם הטעם להדמות לאור המנורה ולמשוך קצת הארת המנורה, למה כל הפתילות והשמנים כשרים לנר חנוכה, אין זה כבוד המצוה ואין זה הדין בנרות המנורה?
האר"י הקדוש מבאר את טעם הדבר כך: אסור להשתמש לאורה, כי כדי להיות אור הקודש העליון יורד עד למטה, אשר שם מקומה במקום אשר מצוים שם החיצונים, ואנו חוששין שלא יתאחזו באור העליון, ולכן אין להנות מן האור. (פרי עץ חיים שער ראש חודש חנוכה ופורים ד,ה),
וכיצד קשור האיסור להנות מהאור לחשש שיאחזו בו החיצונים?
מבאר את הדבר התפארת שלמה לחנוכה וכך כותב: הענין מה שבנר חנוכה אסור להשתמש לאורה, הוא ג"כ כמ"ש למען לא יהי' אחיזה לסט"א מהנאות עולם הזה בנרות הללו. והוא על דרך המבואר באור החיים הקדוש בפ' שמיני כי בארצות המערב שנהגו לאכול החגבים הנה בכל שנה ושנה השחיתו הארבה והחגב את יבול הארץ ומיום שאסר להם לאכלם הנה לא נראה עוד חגב אחד בכל גבול הארץ ההוא ע"ש בדברי קדשו זי"ע. והוא מטעם הנ"ל כי כאשר אכלו ישראל את החגבים ונהנו מהם לכן הי' שליטה להסט"א להרע להם. וע"י ההבדלה מהם נתפרשו ונבדל כח הסט"א מהם כן צריך לפרוש שלא להנות מנר חנוכה בצרכי תשמיש עולם הזה ולא יהי' שליטה לסט"א לאחוז בהם ובאורם הגדול כי קודש הם כנ"ל:(ע"כ)
למדנו מדבריו שאיסור ההנאה והשימוש בנר החנוכה נועד לשמור את האורות האלו שלא ישמשו להנאותינו וכך גם לא ייהנו מהם כוחות סט"א.
בכיוון דומה ביאר גם המאור עיניים (וכמוהו גם מובא בשם משמואל, ליקוטי הלכות ועוד מראשי החסידות) וכך כותב :
אסור להשתמש לאורה כי לא יהיה לאדם שום פנייה בלתי להשם לבדו לא בשביל עולם הזה גם לא בשביל עולם הבא. (ע"כ)
הסבר זה מאיר יפה מאוד למה אסור להשתמש לאור הנרות אבל עדיין קשה למה כל הפתילות והשמנים כשרים לנר החנוכה? ולמה אם כבתה אין זקוק לה?
אולי אפשר לבאר כך, התפקיד שלנו בעולם הוא להדליק את האש, הדלקה עושה מצוה, כל מה שנמשך מזה הינו כבר בחשבון שמים, אם הנרות יכבו או לא ידלקו יפה, זה חשבון שמים. יוצא שהן האיסור להנות מאור הנרות והן הפטור להדליק מחדש אם כבו הנרות, שייכים לאותה נקודה, האש באמת איננה שלנו, היא רק של השם. כיום אוהבים לדבר על מבחן התוצאה, כאילו שהוא הדבר הכי חשוב, האם גם הצלחת או רק ניסית? אולם המבחן העיקרי שלנו הינו מבחן ההשתדלות, אנו מצווים להדליק את האור, ואילו התוצאה לא תלויה רק בנו, יש לקב"ה את התוכניות שלו בעולם.
הרב קוק הלך בכיוון אחר בביאור הסוגייה,(עין איה שבת כא,אות ה) הוא כותב שהשמן הטהור הוא שמנה של תורה, שמן שעובר מדור לדור ממשה רבנו, והפתילות הטהורות הינן הכוחות המיוחדים לעם ישראל המסוגלים לרומם ולקשר את מרחבי החיים אל השמן הטהור-שמנה של תורה. השמנים והפתילות הגרועים הינן דעות וחכמות הנמצאות בקרב האנשים, אלו חכמות שאינן אחוזות בקודש, אולם לעיתים יש צורך להשתמש בהן ולהדליק באמצעותן את האש. מכיוון שאינן קדושות, כאשר יורד קרנן והעולם משנה את דעתו, כבתה אין זקוק לה. לדוגמא כאשר המדענים דברו על תורת האבולוציה, באו חכמי ישראל והשתמשו בתורה זו להסברת תהליכים בעולם, וכאשר כבתה אין זקוקים לה עוד. לפי הסבר זה מובן מדוע מותר להשתמש בכל השמנים והפתילות כדי להאיר בחנוכה את החושך השורר בעולם, ויחד עם זאת אסור להשתמש לאורה, כי זה אור שאיננו זך מספיק איננו טהור כאורות התורה, אנו צריכים להיזהר ממנו, וכאשר הוא כבה אין לנו ענין לנסות להדליקו מחדש.
האם הפרושים האלו יכולים להתחבר אחד עם השני? לכאורה הם שונים לגמרי, האר"י וההולכים בעקבותיו ביארו שאורות החנוכה הינן אורות גבוהים מאוד והאיסור להנות מאורם כדי לא לפגום בהם, ואילו הרב קוק ביאר שאין אנו משתמשים באורות אלו, כי אינן אורות של קודש אלא חוכמות מוגבלות שהשעה עומדת להן, ויש להן תמיכה זמנית.
אבל נראה שאפשר לבאר כך, האור עצמו הוא בודאי קודש, והוא בודאי מגיע מעולמות עליונים, גם הרב קוק יסכים עם זה. והוא יורד בחנוכה למקום מאוד נמוך אל מתחת לעשרה טפחים להאיר את המחשכים. הארי ותלמידיו הדגישו את היחס המיוחד שלנו אל האור הזה, שלא להנות ממנו הנאה לשם העולם הזה, עלינו לשמור על טהרתו של האור. הרב קוק לעומתם התמקד בנושאי האור- בפתילות ובשמנים, שפעמים רבות שאינם כה טהורים, מדובר בחכמה האנושית המוגבלת, שהיום הדעה המקובלת הינה כך ומחר אחרת, והזהירות המתבקשת מאיתנו ביחס לחכמה זו-לא להשתמש לאורה. אם האור האלוהי השתמש בפתילה גרועה כדי להאיר בעולם לשעה קלה, ומהר מאוד היא כבתה, היא סיימה את תפקידה בעולם, ואין צורך להדליק האור מחדש. שאלנו ,אם החנוכיה מביאה לנו מאור המנורה לתוך חיינו, מדוע לא אימצנו את ההלכה של המנורה המצריכה שמן זית זך כתית? עכשיו מובן, המנורה מאירה במקום המקודש ביותר, בכלים הזכים ביותר, לכן אסור להשתמש בפתילות ושמנים שאורם איננו יפה. אולם החנוכיה שאנו מדליקים בפתחי בתינו, בכל מקומות מגורינו, אפילו בגלות החשוכה, ואנו באים למשוך את האור למקומות נמוכים וחשוכים, אנו צריכים להשתמש באמצעים הקיימים ועומדים לרשותנו, גם להאיר את הפתילות והשמנים שאינם כה מתוקנים, ועלינו להתפלל לצפות ולהתכונן להדלקת המנורה מחדש, לראות באור השם.
וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל־רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל־רֹאשָׁהּ׃ וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל־ שְׂמֹאלָהּ (זכריה ד,ב-ג)
חנוכה שמח בעז מלט.