בס"ד לפרשת פקודי התשפ"ב

זוהי הפרשה החמישית ברציפות שעוסקת בבניית המשכן, ומשלימה את הנושא. כבר שמה מעיד על ענינה, פקודי המשכן, יש לשורש פקד מובנים רבים בעברית וביניהם: צִוָּה, מָנָה, מִנָּה, זָכַר, בִּקֵּר. נראה שהמכנה המשותף לכולם הוא ארגון סידור והורדת הדברים לביצוע. אכן הפרשה מתארת ומסכמת את מלאכת הביצוע של המשכן, מסכמת את תרומות הזהב הכסף והנחושת, הכנת האדנים מהכסף והנחושת, את הכנת בגדי הכהנים וכלי המשכן, ואחר כך אף את הקמתו באחד בניסן על פי צו השם, ומסתיימת בתיאור כבוד השם ששכן על המשכן, זהו בעצם השיא של כל ספר שמות, ממעמד קבלת התורה בפרשת יתרו, שהיה אירוע חד פעמי בו נערכה החתונה החשובה ביותר בהיסטוריה, עובר לבניית משכן קבע-תחנת החלל הפנוי-שנועדה לאפשר חיבור של קבע בין שמים וארץ. אומר מי השילוח "שנתברר לעיני כל האומות ע"י המשכן שהקב"ה מושל ונמצא גם בעולם השפל הזה."(מי השילוח חלק א פרשת פקודי). פעמים רבות מופיעות לשונות עשיה, נתינה והקמה בפרשה. ודגש שחוזר על עצמו ביחס לאותה עשיה "כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְ-הֹוָה אֶת־מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ" דהיינו הנקודה כאן היא עשיה שמיישמת את הציווי הא-לוהי. בשפת הקבלה הפרשה עוסקת בספירת המלכות. זו הספירה המקבלת מכל הספירות שמעליה, שאין לה מעצמה כלום, שמיישמת ומורידה לביצוע את האורות שהיא מקבלת מלמעלה. אגב השורש פקד גם משמש בתורה להתקשרות וגאולה, כמו "פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם"(שמות ג,יז). בסידורי התפילה על פי הקבלה הביטוי "יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא".

סדר פרשות המשכן הינו כך:

פרשת תרומה כנגד ספירת החכמה. בה משה רבנו, נותן התורה, שושבינו של ה', חשף את תכנית המשכן.


פרשת תצוה כנגד ספירת הבינה. בה אהרן הכהן, שושבינה של כנסת ישראל, היה במרכז הפרשה. בה נחשף המשכן לא רק כתחנת קליטה אלא אף כתחנת השידור, המשכן משמש כמקום לעבודת השם, לתפילה, תשובה והתעלות רוחנית.


פרשת כי תשא כנגד ספירת הדעת. עוסקת בהדרכה כיצד נוכל להתחבר אל השם בלי להינזק, וגם חושפת כיצד לא טוב להתחבר-חטא העגל.

פרשת ויקהל כנגד זעיר אנפין. אלו המידות הבונות את אופן עשייתו, זו כבר התחלת הביצוע של המשכן .


ופרשת פקודי כאמור כנגד המלכות. בה מופיע לראשונה המשכן ממש בכלים חומריים.


מעניין בתוך זה שהפרשה מפרטת את השימוש בכסף להכנת האדנים, וכן בנחושת לאדני החצר. אפשר לראות קשר בין האדנים וספירת המלכות, הלא הם המחברים את המבנה לקרקע. ויש כאן אמירה מאוד עוצמתית, הכסף שנתפס כיום אצל רבים כפסגת החלומות, במשכן עיקר שימושו לאדנים, להיות כלי נחות להחזקת המשכן, הכסף הינו רק האמצעי למימוש החלומות, לחיבורם לקרקע. שימוש נוסף בכסף היה לווי העמודים, לרמוז לנו שהכסף אם נשתמש בו נכון יכול לעזור לנו לעשות חיבורים בין אנשים. והנחושת המבטאת את העזות גם צריכה לשמש לאדנים בחצר המשכן. אנו חייבים עזות, זו מידה חשובה, ישראל נקראים בחז"ל "עזים שבאומות", כבסיס זה מצוין, להשתמש בעזות לעבודת השם, עזות דקדושה-זה כלי מצוין לעבודת השם. אבל אם העזות לא נלקחת לאדנים, להתמודדות עם העולם החומרי, היא עלולה להיות בפנים, מצח נחושה ו"עז פנים לגיהנום".

בהמשך, הפרשה עוסקת בהקמת המשכן בראש חודש ניסן כמעט שנה מיציאת מצרים. ככלל חודש ניסן הוא חודש המלכות. א' בניסן ראש השנה למלכים. התקופה הזו נקראת גם "עת צאת המלכים". חז"ל אמרו על הפסוק "נכון כסאך מאז" שמלכות השם בעולם התחילה ביציאת מצרים, ז"א גם במלכות שמים חודש ניסן הוא הזמן המוכשר להופעתה. למדנו שהקמת המשכן שמטרתו לחבר את השכינה כאמור לארץ, לגלות את מלכות השם בעולם, הזמן המוכשר לכך היה ראש חודש ניסן.

אפשר לראות בכל אחד מהחומשים את הגעתו לשיאו בפרשתו האחרונה, כל חומש מסמן לנו יעד לשאוף אליו כפי תכונת כל חומש. לא ארחיב כאן בנוגע לחומשים אחרים, אבל במה שנוגע אלינו, פרשת פקודי מסמנת את היעד- השלמת השראת השכינה הא-לוהית בארץ. בלשון ארמית יחוד קב"ה ושכינתא. בפרשתנו "וַיְכַס הֶעָנָן אֶת־אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְ-הֹוָה מָלֵא אֶת־הַמִּשְׁכָּן׃"(שמות מ,לד) ובהפטרת השבת בהשלמת בניית מקדש שלמה: "וַיְהִי בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן־הַקֹּדֶשׁ וְהֶעָנָן מָלֵא אֶת־בֵּית יְ-הֹוָה׃ וְלֹא־יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת מִפְּנֵי הֶעָנָן כִּי־מָלֵא כְבוֹד־יְ-הֹוָה אֶת־בֵּית יְ-הֹוָה׃"(מלכים א,ח,י-יא) שנזכה בע"ה לראות בקרוב בשוב השם לשכון בציון.