בס"ד לפרשת בהר התשפ"ב

המקור בתורה לאיסור הונאה מובא בפרשתנו:

וְכִי־תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל־תּוֹנוּ אִישׁ אֶת־אָחִיו׃(ויקרא כה,יד)

וכמה פסוקים אחר כך מופיע שוב איסור הונאה והפעם בשינויים קלים:

וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת־עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱ-לֹהֶיךָ כִּי אֲנִי יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֵיכֶם׃(ויקרא כה,יז)

אומרים חז"ל (בבא מציעא נח)
פסוק ראשון מדבר בהונאת ממון ופסוק שני מדבר בהונאת דברים.


גדרי הונאה במסחר:

הנה יש פלא שבעצם ההקשר בתורה לאיסור הונאה הוא מופיע דווקא במכירת קרקעות, אולם להלכה אדרבה נלמד דין זה להונאה במסחר מטלטלין ולא לקרקעות, כי קרקעות יצאו מדין הונאה.

ההסבר לכך נעוץ בעובדה כי הרקע לאיסור הונאה נמצא במציאות שבה היובל נוהג, ממילא המכירה איננה מכירה גמורה של קרקע אלא השכרה של הקרקע למספר שנים, ולכן זה מסחר לכל דבר. לעומת זאת כיום שקרקע נמכרת לצמיתות-זו עסקה שונה לגמרי. 

מדוע בימינו אין הונאה בקרקעות? 

היות ובמוצר מיטלטל הנמכר בחנויות ישנם הרבה מוצרים זהים, ולכן יש מחיר שוק. לעומת זאת קרקעות, כל אחת מהן אין לה אחרת שזהה לה,ששווה בדיוק אליה, ממילא אותה קרקע שוה שווי שונה בין אחד לשני, וזה שכיח שלאדם אחד קרקע מסוימת שווה פי כמה מאשר לאחר. לכן אי אפשר לקבוע מחיר קרקע שיחשב כהונאה של הזולת.

ומה נחשב הונאה במסחר? אומר הטור: כמה תהיה האונאה שחייב להחזיר? שתות, בין שתות במקח כגון שמכר שוה ששה בשבעה ונתאנה לוקח, או שמכר שוה ששה בחמשה ונתאנה מוכר.(חושן משפט רכ"ז) 

ז"א אם המוכר מכר מוצר במחיר גבוה בשישית ממחיר השוק או יותר הרי זו הונאה, וכן להיפך אם הקונה הונה את המוכר ושילם עבור מוצר מחיר קטן בשישית או יותר ממחירו האמיתי הרי זו הונאה. 

אם כן לכאורה כל האוטוגלידה למיניהם והקיוסקים עוברים על איסור הונאה? אלא שמחיר המוצר מותנה במקום המכירה שלו, יש להשוות מחיר מוצר בסופר לסופרים אחרים וכן מחירו בקיוסק לקיוסקים אחרים, ולכן אין להשוות בין מחירו בעיר אחת לעיר אחרת וכדו'.


מדוע בהונאת מסחר נאמר בפסוק "אָחִיו" ובהונאת דברים אומר הכתוב "עֲמִיתוֹ"?

עונה האגרא דכלא: ויראה לפרש דהנה באונאת ממון, יותר יתיר האדם לעצמו בקרובו ואחיו, כי על פי הרוב יש להם עסקים זה עם זה בעסקי ירושות ומתנות, וגם כן יתיר לעצמו שהקרוב מחויב לפרנסו. על כן הזהירה התורה גם באחיו, ומכל שכן לאחרים. ובאונאת דברים ביותר יארע להונות לאיש זר, כי בזלזול קרובו גם הוא מזולזל, על כן הזהירה התורה גם על אחרים, נ"ל:

חידוש גדול אומר לנו כאן האגרא דכלא, אנשים יותר מרשים לעצמם להונות בעסקים את קרובי משפחתם מאשר אנשים זרים, ואנשים יותר מרשים לעצמם לזלזל בזרים מאשר בקרובים שלהם. לכן הזהירה כך התורה. הסבר זה מזכיר לי את האמירה/גישה שאומרת עסקים לא עושים במשפחה, יתכן שלא רק שאדם מרשה לעצמו יותר להונות את קרובו, אלא שאדם גם נוטה פחות להיזהר מקרובו, ולכן יותר קל לרמאי לרמות את קרובו.

ולסיום עלינו להבין מדוע איסור הונאה מובא בפרשת בהר, בפרשת שמיטה ויובל?

מה עניין שמיטה להונאה?

בגדול, מצות השמיטה והיובל באות לתקן את יצר הרכושנות שלנו, להזכיר לנו ש"כִּי־גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי׃"(ויקרא כה,כג) שהפרות שגדלים על העצים שלנו מאת השם הם, ולכן עלינו להפקירם בשמיטה. הן מזכירות לנו שבזיעת אפיך תאכל לחם-זו קללה שעתידה להיבטל. אנו לומדים כאן שהדרך לא להגיע להונאה במשאנו ומתננו, עוברת בשמירת השמיטה, בהפנמת תודעת "פרנסה משמים".ו"אין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא נימה"

הבעל שם טוב אומר שאדם שמשאו ומתנו באמונה ובישרות, מקיים בזה מצוה בקל וחומר, אם לימוד הלכות משא ומתן -זו מצוה, קל וחומר שקיום משא ומתן באמונה. נמצא שאדם העוסק במסחר יכול לקיים כל יום מאות מצוות. חז"ל מספרים לנו שהשאלה הראשונה שכל אחד מאיתנו נשאל כשהוא מגיע לשמים:נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בָּאֱמוּנָה?(מסכת שבת ל"א)