בס"ד לפרשת בחוקותי התשפ"ב

וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ׃

בתוך התיאור המיוחד של הברכה שנזכה לה בב"א בהמשך הגאולה, מובא תיאור זה. אולם מהי הברכה שאנו נאכל ישן נושן? אומרים חז"ל:

תָּנוּ רַבָּנַן וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן מְלַמֵּד שֶׁכׇּל הַמְיוּשָּׁן מֵחֲבֵירוֹ הָוֵי יָפֶה מֵחֲבֵירוֹ וְאֵין לִי אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לְיַישְּׁנָן דְּבָרִים שֶׁאֵין דַּרְכָּן לְיַישְּׁנָן מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר יָשָׁן נוֹשָׁן מִכׇּל מָקוֹם. וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ אוֹצָרוֹת מְלֵאִין יָשָׁן וָגֳרָנוֹת מְלֵאִין חָדָשׁ וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים הֵיאַךְ נוֹצִיא זֶה מִפְּנֵי זֶה.(בבא בתרא צא ע"ב)

ז"א בגאולה המאכלים הישנים יותר - יהיו טובים יותר מהחדשים, מדוע? מה התועלת בכך? ואם הם יהיו יותר טובים למה נוציא ישן מפני חדש? ועוד מה נעשה עם הישן שנוציא מפני חדש?

השם משמואל פותח לנו פתח להבין עומק העניין וכך כותב: וידוע שכל דבר חדש יותר טוב מישן חוץ מיין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו, והטעם משום שכל חומריות וחיצוניות הם תחת הזמן, וע"כ הם מתקלקלין באורך הזמן, אבל יין שעיקרו הוא פנימיות והחיצוניות נפרד ממנו בהמשך הזמן, ע"כ כשיזקין הוא יותר טוב, וזה הוא הברכה שגם בתבואה ג"כ יהי' בו כח פנימי רב עד שיהי' יפה כשנתישן כענין יין, וע"כ לא יהי' המאכל מגשם את האדם כי כל עיקר שהמאכל מגשם האדם הוא מצד החומריות שבו והבן:

למדנו, שהסיבה שהמאכל החדש כיום הוא יותר טוב מהמאכל הישן, מפני החומריות במאכל שהיא הגורמת לאובדן איכותו עם הזמן, הגורמת לאובדן הטעם ככל שיאריך הזמן, זה הכלל בנוגע לכל דבר חומרי, כל חומרי הוא זמני! אבל בגאולה השלמה, הפנימיות שבכל דבר תהיה העיקר ולכן הטעם שבכל דבר ילך ויתגבר עם הזמן, ילך וישתבח. (הדברים משתלבים עם עוד ברכה המובאת בפרשתנו: וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ׃ שמבארים חכמינו שמדבר על מציאות שכל עצי השדה, גם עצי הסרק יתנו פריים, אנו נלמד ונגלה את טעמם של כל העצים, את התוכן והתפקיד של כל חלקי הבריאה, כך יתברר לנו למפרע שאין עצי סרק)

ולמה בכל אופן נוציא את הישן אם הוא יותר טוב מהחדש? מפשט הסוגיא ופרוש רש"י שם משמע שבלית ברירה אנו נוציא את הישן כדי לפנות מקום אכסון לחדש, ואין הכוונה שאנו נזרוק את הישן. אבל השאלה עדיין במקומה עומדת.

מוסיף ואומר השם משמואל: והנה ישראל צריכין להמשיך את כל באי העולם אחר הש"י, וכן יהי' בודאי לעתיד כמ"ש ואתם כהני ה' תקראו, וכמו אדה"ר קודם החטא שאמר לכל הנבראים באו נשתחוה ונברכה וגו' כן יהי' לעתיד שישראל יחזירו בתשובה את כל הנשאר מפליטי האומות ובכן מובן הצורך לריבוי התבואות, כי בודאי המזונות שלעתיד יהי' שורשם ממקום גבוה מאד כעין מ"ש הזוה"ק מזונא דחברייא ואולי עוד יותר, ומטעם זה אוכל קמעא והוא נתברך במעיו, כי ידוע מ"ש האר"י ז"ל בפי' הכתוב לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי' ה' יחי' האדם, כי חיות המאכל שהוא מזין את האוכל הוא חלקי מוצא פי ה' שנמצא בהמאכל ולא גשם המאכל לבד, וממילא מובן שלעתיד ששורש המאכל ממקום גבוה, ויהי' בו הרבה מאד מוצא פי ה' לא יצטרך לאכול הרבה כי בהמעט ממנו יהי' בו יותר מוצא פי ה' מאשר יש בהרבה מאכל כעת, ובכן אז המזונות עצמם יהיו ממשיכים ליראה שמים כנ"ל, ובזה שישראל אז יאכילו ממזונותיהם לפליטי האומות, בזה עצמו יחזירם בתשובה שלימה כנ"ל ויגדל בזה זכות ישראל עד מאד, אכי"ר ב"ב:(בחוקותי תרע"א)

לפי ההסבר זה, את הישן אנו נוציא כדי לתת לפליטי אומות העולם לאכול ממנו, להתחבר על ידו לקדושה. וכבר קדם לו הספורנו והסביר כך שאת האוכל הישן אנו ניתן לפליטי האומות לאכילה.

עוד אפשר להבין את ישן מפני חדש תוציאו, שהישן יהיה בחוץ והחדש בפנים, נזכה ל"ישן מלא חדש". בדמיון לשירת הראי"ה ששר על הקודש שיתממש והחול שיתקדש. כך כל החלק הסגולי הישן יצא החוצה, והחדש הבחירי יתחבר לפנים שלנו.

עוד נראה לומר שבהשלמת הגאולה לאחר מפלת גוג ומגוג, הברית הישנה (הברית שהשי"ת כרת איתנו בסיני) תתפשט על כל פני הארץ, כל יושבי תבל יכירו במלכות השי"ת אלהי ישראל, ויצטרפו לברית, זו הכוונה ישן מפני חדש תוציאו. ואילו עם ישראל יזכה להתעלות למדרגה גבוהה יותר, ולכרות עם הקב"ה ברית חדשה, אז נזכה ללב חדש ורוח חדשה, וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר (יחזקאל לו,כו)