בס"ד לפרשת קורח התשפ"ב
עיקרה של הפרשה סובב על מחלוקת קורח ועדתו, על טענתם כלפי משה ואהרן: רַב־לָכֶם כִּי כׇל־הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְ-הֹוָה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל־קְהַל יְ-הֹוָה׃ צועקת כאן השאלה, כיצד בכלל היתה הווה אמינא לטעון על משה ואהרן טענה כה הזויה, משה שהתורה מעידה עליו "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה ענו [עָנָיו] מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה."(במדבר יב,ג) ואף אהרן אחיו היתה ענו ביותר, אז כיצד בכלל יכל מישהו להעלות כזה שקר גס ולטעון שהם מתנשאים על עם ישראל?
יש אומרים שבאמת דוקא על מי שעניו ביותר יש אפשרות לטעון כזו טענה, כי כל אחד שיודע שאיננו ענו כל כך, ממילא הוא נזהר ומחשב דרכיו ודיבורו באופן שלא ישתמע מדבריו שהוא מתנשא על אחרים, אבל ענו אמיתי כיוון שהוא איננו נחשב בעיני עצמו לכלום, ממילא גם אין הווה אמינא שהוא צריך להיזהר בדיבורו שמא יחשבו שהוא מתנשא על אחרים, וכי מי יהין לחשוב שאני מתנשא על אחרים, אדם שפל שכמוני, ולכן דוקא אדם עניו ביותר אפשרי שהתנהגותו תוכל להתפרש כהתנשאות והתגאות.
אפשרות אחרת להבין את הדבר, אמנם משה היה גדול הענווים,( או צריך לומר קטן הענווים ) אבל מידת הענווה ביסודה הינה מידה ביחס שביננו לבין ריבונו של עולם, העמדה הנפשית של משה רבינו מול השם יתברך היתה של ביטול גמור, שאין לו מעצמו כלום, וכל השפע, החכמה, העצה והתבונה רק מאיתו יתברך. אבל בנוגע להנהגת עם ישראל הדברים קצת שונים, משה רבינו בוודאי נהג בכבוד עם כל ישראל, אנו רואים כאן בפרשה שמשה הלך לאוהלי קורח ועדתו, כדי לכבדם ואולי בכך לעצור את המחלוקת באיבה. אבל ברור שעם זה משה נהג כבוד בעצמו לא מצד עצמו אלא מצד טובת האומה, כמו שמלמדים אותנו חז"ל שמלך אסור לו למחול על כבודו, "מֶלֶךְ שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ אֵין כְּבוֹדוֹ מָחוּל שֶׁנֶּאֱמַר שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עָלֶיךָ"(קידושין לב), ולכן מצד הנהגת הציבור היה אפשר לראות ולחשוב שמשה ואהרן מתנשאים על הציבור.
לעומת הסברים אלו, לרבי צדוק הכהן מלובלין הסבר אחר לגמרי, אדרבה דוקא בגלל שמשה רבינו היה בתכלית הענווה, הפוך לגמרי שהטענה שנטענה כנגדו, בגלל זה כך העלילו עליו ועל אהרן שהם מתנשאים, וכך הוא כותב: וידוע כי כל שקר שאומרים על אדם הוא מה שאותו אדם מיוחד לטובה באותו דבר כמ"ש למשה מדוע תתנשאו וגו' ונא' והאיש משה ענו וגו'.(צדקת הצדיק קנ"ז)
באמת למה זה כך?
מבאר מורו בעל מי השילוח: ומדוע תתנשאו על קהל ה'. כתוב (ישעיה נ"א, ט"ו) ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך. והענין בזה כי בכל נפש מישראל נמצא נקודה טובה ויקרה אשר חלק לה השי"ת בפרט, אך בעוה"ז הנקודה הזאת היא בלבוש שנראה להיפך וזה פירש ובצל ידי כסיתיך. והנה גם לנפשות יקרות תיקן הש"י לבושים הנראים היפך מיקרותם. וכמו כן מרע"ה מאחר שהכתוב מעיד עליו שהיה עניו מאד והיה על הלבוש ההיפך. ולכן טענו עליו שרוצה בהתנשאות וכן דהע"ה שהיתה מידתו להיטיב לכל ישראל והיה אוהב ישראל כדאיתא במדרש שוחר טוב [מזמור א'] יבקש רצון זה דוד שהיה אוהב את ישראל, ועליו נאמר (דברים י"ז, ט"ו) מקרב אחיך תשים עליך מלך היינו מי שנמצא בו אהבה לכלל ישראל. ועל הלבוש היה נראה להיפך כדאיתא (בגמ') (בראשית רבה פרשה ס"ג, י"א) בשעה שראה שמואל את דוד אדמוני אמר שמא ח"ו הוא שופך דמים כעשיו והשיב לו הש"י עם יפה עינים וכו'.(מי השילוח ח"א, פרשת קורח)
הדברים הנפלאים האלו של מי השילוח ורבי צדוק מאירים לנו גם סיפור שמובא בתלמוד, מסופר שם על יוסף בנו של רבי יהושע שמת מוות קליני וחזר לחיים, שאל אותו אביו מה ראית שם? ענה לו בנו: עולם הפוך ראיתי. ענה לו אביו רבי יהושע: עולם ברור ראית.(בבא בתרא י,ע"ב) למדנו שכיוון שהלבוש של האדם כאן בעולם הינו הפוך מפנימיותו, לא פלא שבשמים האנשים נראים הפוך ממראיהם כאן למטה.
נראה שהלבוש הזה שנראה הפוך מאותה נקודה טובה הנמצאת בתוכנו, מבלבל לא רק את שאר הבריות לחשוב עלינו הפך מה שאנחנו, אלא אפילו את עצמנו הוא מבלבל, במה שאנו הכי מוכשרים לפעול בעולם, אנו חושבים שאין זה תחומנו וכשרוננו. וכך ממש כותב רבי צדוק: באותו דבר שבו החיסרון של אדם באותו דבר ועל ידיה עצמו הוא מעלתו (צדקת הצדיק ע).
למדנו דרך למצוא את הנקודה הטובה המיוחדת לנו, אפשרות אחת לראות מה אוהבים האנשים לרנן עלינו, אפשרות שניה לבדוק מה היצר הרע שלנו מאוד לא רוצה שנעשה ומנסה לשכנע אותנו שזה לא בשבילנו, אפשרות שלישית שנשאל את עצמנו מה החיסרון הכי גדול שלנו. גם למדנו שלא כל מה שאומרים על אנשים באמת נכון, ואם הוא לא נכון אז אדרבה, מה שמעלילים עליהם, זהו הפך גמור למה שהם באמת. אז מה נלמד מזה שטוענים כלפי עם ישראל, שהוא העם המסוכן ביותר לשלום העולם?(סקר האיחוד האירופי ,התפרסם בשנת תשס"ד)