בס"ד לפרשת מסעי התשפ"ב
מעשה בתלמיד אחד שניגש באמצע בחינה חשובה שהוא עשה במוסד הלימודים בו למד לבוחן, וביקש ממנו אם הוא יכול לבדוק את התשובות שהוא כבר ענה עד כה בבחינה. הבוחן כצפוי התרעם על עצם הבקשה, וענה לו לתלמיד, אתה נמצא באמצע המבחן, זה לא הזמן המתאים לקבל ממני את המשוב והציון על מה שכבר ענית, לאחר שתסיים את המבחן ותגיש לי אותו, אני אעבור עליו אבדוק אותו ואתן לך את הציון שמגיע לך.
למה התלמיד ביקש שהבוחן יבדוק לו את מה שכבר עשה? אנחנו מבינים מצוין, כך הוא יכול לשפר את ההצלחה שלו בהמשך המבחן, מתוך הלימוד שהוא יפיק מתוצאות החלק הראשון, זה שכבר עשה. למה הבוחן מתנגד לזה? אנו גם מבינים שזה חלק מהמבחן, הבוחן מעוניין שהתלמיד יגיע בכוחות עצמו למסקנות הנכונות בלי עזרה שלו. אם התלמיד יצליח לעמוד במשימה ציונו/שכרו יהיה הרבה יותר גדול בזכות זה.
אפשר לומר על פי זה שהאינטרס של התלמידים שיהיו יותר מבחנים במשך הלימודים,וכל מבחן יערך על פחות נושאים, וממבחן למבחן אנו נוכל להסיק מסקנות ולשפר ציונים.
מה הנמשל של המעשה?
אחד הויכוחים או הטענות המרכזיים שעלו במשך הדורות ביננו לבין הקב"ה היה "מדוע צדיק ורע לו רשע וטוב לו" או "מדוע דרך רשעים צלחה" וכיוצא בזה. חז"ל כבר מייחסים למשה רבינו כשביקש מהשם " הוֹדִעֵנִי נָא אֶת־דְּרָכֶךָ"(שמות לג,יג) שרצה לקבל תשובה לשאלה זו. וכך מובא בתלמוד: "בִּקֵּשׁ לְהוֹדִיעוֹ דְּרָכָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְנָתַן לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הוֹדִיעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶיךָ״, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! מִפְּנֵי מָה יֵשׁ צַדִּיק וְטוֹב לוֹ, וְיֵשׁ צַדִּיק וְרַע לוֹ, יֵשׁ רָשָׁע וְטוֹב לוֹ, וְיֵשׁ רָשָׁע וְרַע לוֹ? אָמַר לוֹ: מֹשֶׁה, צַדִּיק וְטוֹב לוֹ — צַדִּיק בֶּן צַדִּיק. צַדִּיק וְרַע לוֹ — צַדִּיק בֶּן רָשָׁע. רָשָׁע וְטוֹב לוֹ — רָשָׁע בֶּן צַדִּיק. רָשָׁע וְרַע לוֹ — רָשָׁע בֶּן רָשָׁע." בהמשך הגמרא מביאה תשובה נוספת: "צַדִּיק וְטוֹב לוֹ — צַדִּיק גָּמוּר, צַדִּיק וְרַע לוֹ — צַדִּיק שֶׁאֵינוֹ גָּמוּר, רָשָׁע וְטוֹב לוֹ — רָשָׁע שֶׁאֵינוֹ גָּמוּר, רָשָׁע וְרַע לוֹ — רָשָׁע גָּמוּר".(ברכות ז,א) יש מה להעמיק בהבנת התשובות, אולם בפשיטות התשובה היא: צדיק שאיננו גמור יכול לסבול כאן בעולם כדי לזכך אותו ולהביא אותו להיות צדיק גמור, וצדיק בן צדיק זה המתכון לצדיק גמור. לעומת זאת רשע שאיננו גמור,הוא כזה שיש לו גם זכויות, הוא מקבל את השכר כאן בעולם הזה, כי הקב"ה לא מקפח שכר כל בריה ובריה, ולעולם הבא הוא מגיע ללא זכויות,כי סוף סוף הוא רשע.
דוד המלך מביא בכמה מקומות בתהילים טיעונים כאלה וככלל בחר להיות בצד של השם, ולהסביר לנו מדוע כך השם נוהג. לדוגמא כך אומר במזמור של יום השבת: מַה־גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ יְ-הֹוָה מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ׃ אִישׁ־בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל לֹא־יָבִין אֶת־זֹאת׃ בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ־עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כׇּל־פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי־עַד׃ (תהלים צב)
ירמיהו הנביא גם מצטרף לדיון, הוא איננו מתלונן על עיכוב השכר לצדיקים אבל שואל את השם "מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה שָׁלוּ כָּל־בֹּגְדֵי בָגֶד "(ירמיהו יב). רש"י מפרש ששאלתו היתה על הצלחת נבוכדנצר, או אנשי ענתות הרשעים שרדפו אותו. כנראה בסיס שאלתו היה שאלו רשעים גמורים וכבר התבאר שרשע וטוב לו הינו רשע שאיננו גמור, אבל רשע גמור-אמור להיות לו רק רע.
מלאכי אחרון הנביאים בעת הקדומה, גם מתייחס לטענה זו מהצד של הקב"ה, טענתו שהקב"ה מעכב את עשיית המשפט בארץ, כי היא תביא את הקץ לרשעה והיא תבוא רק בסוף תקופת המבחן, הניסיון שאנו עוברים כאן בעולם. יחד עם זאת אומר מלאכי שהקב"ה מקדים את עשיית הדין לעם ישראל ככלל והצדיקים בפרט. סיבת הדבר בדומה למה שהבאנו במשל למעלה, לעזור לנו לתקן את דרכינו ולמנוע מאיתנו להסתאב כמו אומות אחרות. וְקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּט וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים וּבַנִּשְׁבָּעִים לַשָּׁקֶר וּבְעֹשְׁקֵי שְׂכַר־שָׂכִיר אַלְמָנָה וְיָתוֹם וּמַטֵּי־גֵר וְלֹא יְרֵאוּנִי אָמַר יְ-הֹוָה צְבָאוֹת׃וכִּי אֲנִי יְ-הֹוָה לֹא שָׁנִיתִי וְאַתֶּם בְּנֵי־יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם׃(מלאכי ג,ד-ה)
יצא לנו כאן לימוד גדול, ככל שאנו נבחר יותר ויותר בדרך הטוב כך אנו נזכה למבחנים תכופים יותר, כמו שראינו במשל למעלה. אמנם יש משהו מלחיץ בריבוי משפטים, אבל זה מה שבא הנביא לומר לנו-לשמוח בזה ולהתעודד מזה שזה לטובתנו. עוד עידוד חשוב אנו למדים דוקא מספר איוב. ספר איוב מביא לנו שאלה זו (בגדול,כמעט כל הספר סובב סביבה). בין כה וכה הוא מביא:הֶן־כׇּל־אֵלֶּה יִפְעַל־אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם־גָּבֶר׃ לְהָשִׁיב נַפְשׁוֹ מִנִּי־שָׁחַת לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים׃(איוב לג,כט-ל)
מה כוונתו שהאל יפעל פעמים שלוש עם גבר להצילו מהשחת? מובא בתלמוד הירושלמי הסבר זה: שׁוֹמֵר אָדָם אֶת עַצְמוֹ מִן הָעֲבֵירָה פַּעַם רִאשׁוֹנָה שְׁנִייָה וּשְׁלִישִׁית. מִכָּן וָהֵילַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁמְּרוֹ.(סנהדרין י) קרי אין לנו מה להילחץ מריבוי וזרוז המשפטים, כי בכל נושא שאנו כבר הצלחנו לעמוד בו בהצלחה שלוש פעמים-השם ישמור אותנו שלא נפול בו בהמשך חיינו.
מכאן גם הסבר מדוע הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, כל זה כדי לעזור להם לתקן את כל הצריך תיקון. באהבתו הגדולה לצדיקים השם לא דוחה את המשפט שלהם כאנשים פשוטים, הם מקבלים עזרה מהבוחן כבר תוך כדי המבחן.
פרשת מסעי מסכמת את מסעות עם ישראל בימי המדבר. מסעות אלו גם רומזות לכלל מסעות עם ישראל במשך ההיסטוריה עד לגאולה השלמה וגם רומזות למ"ב מסעותיו של כל אדם במשך ימי חייו. מהם מסעותיו של אדם? כל מיני תיקונים שאנו עושים כאן בעולם. כשאנו מסיימים לעשות תיקון מסוים, השם מוציא אותנו למסע חדש. הרווח בין מסע למסע מאפשר לנו להפיק מסקנות ולקחים מהמסעות הקודמים ולהצליח לעבור בהצלחה את המסעות הבאים לקראתנו לשלום.
בדומה לתלמיד שמבקש לקבל משוב/ציונים תוך כדי המבחן, כך השם נתן לנו את המ"ב מסעות בחיינו,כל מסע מביא איתו את הלקחים שלו,ומהם אנו יוצאים למסע הבא בחיינו חכמים יותר וגיבורים יותר. האתגר שלנו לראות בעין חיובית את המבחנים שאנו עוברים בדרך. לשמוח בהם אף אם קבלנו ציון נמוך על אחד המסעות שלנו בחיים, כי בזכותו הציון הסופי יוכל להיות הרבה יותר טוב. וזהו שאומר הנביא עמוס "רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל־כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כׇּל־עֲוֺנֹתֵיכֶם׃"(עמוס ג,ב) ריבוי המבחניים בדרך- זה המחיר שאנו משלמים, והשכר בסופה בוא יבוא במלוא תפארתו :עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ׃ לְהַגִּיד כִּי־יָשָׁר יְ-הוָה צוּרִי וְלֹא־עַוְלָתָה בּוֹ׃(סיום שיר של יום השבת -תהלים צב)