בס"ד הדרך לפסגה לפרשת ואתחנן התשפ"ב
וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת־יְ-הֹוָה אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכׇל־לְבָבְךָ וּבְכׇל־נַפְשֶׁךָ׃(דברים ד,כט)
למה מתחיל בלשון רבים וממשיך בלשון יחיד?
וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם, מאיפה? מה בא ללמד אותנו "מִשָּׁם"?
למה הפסוק משתמש בלשון מציאה שלכאורה לא מתאים,הייתי מצפה ל"והשגת"?
למה עובר הכתוב מלשון בקשה ללשון דרישה בחלקו השני?
חז"ל אמרו ששלושה באים בהיסח הדעת משיח,מציאה ועקרב. מה באו לומר לנו? ישנן שתי דרכים לבואו של המשיח בדרך מציאה או דרך עקרב. ככל הנראה מקביל לדברי חז"ל זכו עם ענני שמיא,לא זכו עני ורוכב על חמור. אור החיים הקדוש מבאר כאן ובפסוק הבא אחריו: בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד־יְ-הֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ׃ ששני פסוקים אלו מתארים את שתי הדרכים שהזכרנו לגאולה.
עכשיו מובן למה אומר הכתוב "ומצאת"- גאולה כמו מציאה. מציאה לא רק מתארת הפתעה טובה, אלא גם ובעיקר קבלת דבר הגדול מהבקשה, מציאה מלווה עם התרגשות והתרוממות רוח. נוסף לזה השימוש בזמן עבר מעצים את עוצמת המציאה, זו תהיה מציאה במלוא מובן המילה ללא כל פיקפוק.
מאיפה באה הבקשה? על איזה שָּׁם מדובר?
אומר רבי נחמן מברסלב :וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁנָּפַל לְאֵיזֶה מָקוֹם לֹא טוֹב בַּחֲטָאָיו, וַאֲפִלּוּ אִם נָפַל לַמָּקוֹם שֶׁנָּפַל, לְמָקוֹם נָמוּךְ וּמְגֻשָּׁם וּמְלֻכְלָךְ מְאֹד ח"ו, רַחֲמָנָא לִצְלָן, אַף-עַל-פִּי-כֵן צָרִיךְ שֶׁיִּזְכּוֹר בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁשָּׁם יֵשׁ מָקוֹם שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְעַל-כֵּן אֵין שׁוּם נְפִילָה בָּעוֹלָם כְּלָל, כִּי גַּם מִשָּׁם יוּכַל לַחֲזֹר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר נִדָּח לְשָׁם בִּבְחִינַת (דברים ד׳:כ״ט) וּבִקַּשְׁתָּ מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ, מִשָּׁם דַּיְקָא, מִמָּקוֹם אֲשֶׁר הוּא שָׁם, כַּמּוּבָא בְּשֵׁם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב ז"ל.(ליקוטי הלכות ציצית ג,ט)
נמצאנו למדים שדוקא תחושת הנמיכות "השָּׁם" היותר מגושם, מאפשר לנו להגיע לדרישה בכל לבבנו,להשתוקקות עצומה להשם ולהשגת המציאה.
ולמה עבר משה רבנו מבקשה לדרישה?
הוא פותח בבקשה כי כלפי השם לא שייכת דרישה, מי אנו שנדרוש ממנו,בטח לא מי שהגיע כל כך נמוך. אבל אנו כן יכולים להגיע לדרישה עוצמתית מאוד בנפש שלנו לגאולה וישועה. אם כן הבקשה מכוונת אל השם והדרישה מבטאת את עוצמת הבקשה בלבבנו. חכמינו אומרים שכל מקום שנאמר לבבך הכוונה בשני חדרי הלב, בשני היצרים שלנו. וצריך להעמיק ולהתבונן בזה. האתגר שלנו הוא לשכנע את היצר הרוצה לתת,שבשביל שנוכל לתת אנו צריכים להיות מחוברים למקור החיים. גם את היצר שלנו הרוצה לקבל נלמד, שהדבר הטוב ביותר בשבילו, לפנות אל השם. ללמד אותו שמקור כל השפע שהוא משתוקק אליו נמצא רק בשמים!
אנו לעיתים נתפסים למחשבה שרק כשנגיע למצב מיאש הנראה חסר תקנה נצליח להוציא מעצמנו בקשה עוצמתית לריבונו של עולם, ונזכה לגאולה, האם זה חייב להיות כך?
נראה מדברי אור החיים הקדוש, בזה שהוא מציין כאן שני מסלולים, שבא לומר לנו שלא רק שלא חייבים להגיע לצרות כדי להיגאל, אלא אם נזכה להתעורר ולקרוא להשם בכל לבבנו מבלי הצר, נשיג גאולה הרבה יותר מעולה, נזכה למציאה! לעומת התיאור "וְשַׁבְתָּ עַד־יְ-הֹוָה אֱלֹהֶיךָ" שבפסוק הבא שמלמד על תהליך ארוך, שתחילתו עד ולא עד בכלל. עוד הבדל בולט בין הפסוקים, הפסוק הראשון מתחיל כאמור בלשון רבים, בתנועה ציבורית רחבה, ולכן גם הישועה עוצמתית וכוללת כל יחיד. לעומת זאת הגאולה השניה פרטית ואולי לא כולם יזכו לה חלילה.
מה המסלול הנכון, להדביק את המוח שלנו בהשתוקקות הנפשית אל השם, או להיפך להשליט את המוח על הלב ולתקן את מאוייו של הלב שלנו שיהיו כלפי השם? אנו מוצאים הן בעולם והן בישראל את שתי התנועות האלו, ואף בתוכנו אנו, אנו מוצאים אותם.
מהפסוק שלנו נראה שהלב הוא המנוע, ואם נדרוש את השם בכל לבבנו אז גם שכלנו יתרומם מאפריריותו. אולם לעומתו כמה פסוקים אחריו אומר לנו משה רבינו משפט מחץ אחר: וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל־לְבָבֶךָ כִּי יְ-הֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל־הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד׃"
כאן אנו שומעים צליל אחר, כאן המוח צריך להשיב את הלב, ללמד אותו שאין עוד מלבדו, שאפילו אם אנו מרגישים כאן בארץ חסרי אונים, אין עוד מלבדו. הסיבה שהשם מסתיר את מלכותו לעת עתה, כדי לאפשר לנו להיות שותפים לתיקון עולם. ובכלל לאפשר לנו להיות קיימים. עצם קיומנו וקיום העולם הוא רק כי השם מהווה אותו רגע רגע.
למה אומר הכתוב וַהֲשֵׁבֹתָ,לכאורה יותר מתאים היה לומר " ואמרת" אל לבבך? למדנו שנצרכת כאן עבודת צוות ודיאלוג בין הלב והשכל. מקור הרצון וההשתוקקות בלב, זהו המנוע, אבל בלי בהירות אמונה, בלי תכנון נסיעה לא יעזור לנו מנוע חזק. רבונו של עולם אנו מבקשים גאולה, אנו מבקשים את פניך, הקשר איתך יביא את הרפואה לכל העולם, יביא אותנו למציאת מקומנו, יביא שמחה לליבותנו, האהבה תחיה את כולם. מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱ-לֹהִים וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן. יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם. כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר. מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב.(מתוך תהלים לו)