בס"ד לפרשת ראה התשפ"ב
אחרי שראינו בפרשה קודמת שלהגיע למציאות גן עדן,לחיים שאין בהם כל חולי וכל מדוה,לא עקרות ולא עניות,לא מלחמות, ושאר צרות, לזה נזכה רק בהשלמת הגאולה בימות המשיח,עת ככלל נשמור את משפטי התורה,בדגש על המשפט הציבורי. גם ראינו שהשם מסתיר את השכר והעונש על מעשה בני האדם כאן בעולם, עד עת רצון. ובכן עד אז, מה כן יצמח לעובד השם מצדקתו, איזה פירות יאכל בעולם הזה? האם כבר כאן בעולם הזה הזמני, נראה טובה שצומחת לעובדי השם, או שעלינו רק לחכות לבואה בבוא יום השם?
אמנם כבר אמרו חכמינו ש"היום לעשותם ומחר לקבל שכרם"(עירובין כב), דהיינו העולם הזה הוא עולם העשיה ועולם הבא הוא עולם השכר, אבל גם בפורזדור חייב להופיע מאור הטרקלין. גם בעולם הזה נתן לנו השם יכולת הרגשה לדעת שאנו נמצאים בדרך הנכונה. גם כאן עם כל ההסתר והחושך אנו יכולים לזכות לסיפוק ושמחה.
פרשת ראה מתמקדת בעולמו של היחיד, היא מציירת לנו את הדרך הנכונה לנו כיחידים להגיע להצלחה שלנו. היא מתארת לנו חיים של ברכה ושמחה, כאשר נשמע אל מצוות השם. השמחה מופיעה שבע פעמים בפרשה בהקשרים שונים, נכון להתבונן בהם לכל מי שמשתוקק להשיג שמחה. הסיפוק והשמחה,זה דבר נפלא, הם גם תורמים לנו להכרה שאנו נמצאים בדרך הנכונה וגם אינם "פוגעים" במדיניות הא-לוהית של הסתרת השכר והעונש עד לגאולה השלמה. הבה נתבונן:
-
וַאֲכַלְתֶּם־שָׁם לִפְנֵי יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֵיכֶם וּשְׂמַחְתֶּם בְּכֹל מִשְׁלַח יֶדְכֶם אַתֶּם וּבָתֵּיכֶם אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ׃(דברים יב,ז)
-
וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֵיכֶם אַתֶּם וּבְנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְעַבְדֵיכֶם וְאַמְהֹתֵיכֶם וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בְּשַׁעֲרֵיכֶם כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה אִתְּכֶם׃(דברים יב,יב)
-
כִּי אִם־לִפְנֵי יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ בּוֹ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ׃(דברים יב,יח)
-
וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר־תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ׃(דברים יד,כו)
-
וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם׃(דברים טז,יא)
-
וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ׃(דברים טז,יד)
-
שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַי-הֹוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר יְ-הֹוָה כִּי יְבָרֶכְךָ יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ׃(דברים טז,טו)
ראשית הביטוי החוזר על עצמו כאן רבות הוא 'לפני השם', אם נלמד לחיות חיים שהם 'לפני השם' נחיה חיים של שמחה, חיים שהשם נוכח בהם. הרב קוק היה נוהג מידי פעם לומר,שהשאלה שאנו צריכים לשאול את עצמנו "מה השם רוצה מאיתנו" והיא יותר מדויקת מהשאלה השגורה בפי האנשים האם אסור או מותר? זו דוגמא לחיים לפני השם.
מה הדרך? אומרת התורה שנביא את כל הנדבות,התרומות והנדרים אל המקום אשר יבחר השם. המסר הפשוט, שנביא את כל הזבחים והנדבות לבית המקדש, למקום שהשם בחר בו! לנקודה שמחוץ לתחום הבחירה שלנו שבה מתחולל החיבור עם האין סוף.(בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ). יותר עמוק מזה, לכולנו יש צד של חסד,של נתינה ואנו צריכים לכוון אותו נכון להתאים אותו לרצון השם,להביא את הנתינה שלנו להיות 'לפני השם'. ולכן הפרשה מדברת בנוסף על ביעור הע"ז מן הארץ, ביעור הנתינה שאיננה מכוונת כלפי הטוב האין סופי.
עוד מסר חזק שעולה מן הפסוקים כאן, אנחנו נצליח להיות שמחים כאשר נדאג שכל הנלוים אלינו במעגל המשפחתי ובמעגל הלאומי גם יהנו מהשפע שלנו. כשם שהבדידות הולכת עם העצבות, כך השמחה באה עם החיבורים החברתיים. לא תהיה שמח אם אשתך לא תשמח איתך, ולכן בפעם הראשונה הפסוק אומר "אַתֶּם וּבָתֵּיכֶם". אחר כך המעגלים הולכים ומתרחבים "אַתֶּם וּבְנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְעַבְדֵיכֶם וְאַמְהֹתֵיכֶם וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בְּשַׁעֲרֵיכֶם" והמעגל הכי גדול כולל גם את "וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה".
לשמוח בכל משלח ידינו לפני השם-המסר שעולה כאן, אם נכיר ונחיה את היות כל השפע והברכה שבמעשה ידינו כמתנת שמים אז נזכה לשמוח, כי שום דבר אינו מובן מאליו, שום דבר לא חייבים לי, שום דבר לא בא באוטומט. אפשר להבין שלשמוח לפני השם הכוונה להודות להשם על כל משלח ידינו, ואפשר גם להבין שהאתגר לשמוח בכל משלח ידינו, להפסיק לעשות השוואות לאחרים, להפסיק לעשות חשבונות אם הייתי בוחר במקצוע אחר אז בטח הייתי שמח, אלא למצוא את השם נוכח בכל משלח ידינו."וְהִנֵּה־בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים יְ-הֹוָה עִמָּכֶם וַיֹּאמְרוּ לוֹ יְבָרֶכְךָ יְ-הֹוָה׃" (רות ב,ד)
אינני מתכוון לומר שאסור לנו להחליף מקצוע אם איננו מרוצים ממנו, אבל האתגר להתמקד בהווה ולא בעבר, כמו שפותחת הפרשה "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה׃".
המדרגה הכי גבוהה של השמחה מתוארת בפסוק השביעי שהבאנו המדבר על פי חז"ל על שמיני עצרת, שהוא מכוון כנגד השלמת הגאולה, השמחה תהיה כה גדולה שהיא לא תצטרך אמצעים להשיגה, כמאמר חז"ל "מצוות בטלות לעתיד לבוא". וזהו שאומרת כאן התורה "וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ" . וישעיה הנביא מעודד אותנו ואומר: כִּי-בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ, וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן; הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת, יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה, וְכָל-עֲצֵי הַשָּׂדֶה, יִמְחֲאוּ-כָף.(ישעיה נה,יב).