בס"ד לפרשת שופטים התשפ"ב
זה נושא סופר משמעותי, בכל מערכת השלטון. וגם בתוך ארגונים והתארנויות שונים, נכון שבשלטון דיקטטורי זו בכלל לא שאלה, ברור מי שם אומר את המילה האחרונה, אבל זו גם בדיוק הבעיה, כאשר זכויות וחיי האדם נרמסים ללא יכולת עצירה. ולכן במדינות דמוקרטיות השאלה הזו נשאלת גם נשאלת, ועדין לא נמצא הפתרון המושלם לשאלה זו. גם במדינת ישראל הנושא לא פתור, לא במוסדות המדינה וגם לא במבנה והתנהלות המפלגות השונות, ויש ויכוחים סביבו. כיום בארץ - הבג"ץ ניכס לעצמו את הזכות לומר את המילה האחרונה, איזה חוקים שהכנסת חוקקה יתקבלו ואיזה לא, וישנה התרעמות גדולה כנגד זה.
מה אומרת התורה בנושא זה?
יש שלשה גופים שאומרים את המילה האחרונה,
אחד, חוקי התורה הם העומדים מעל הכל.
הכל כפופים אליהם. הסנהדרין יכולה לדון את כולם. יכולה לבטל החלטות של המלך אם הן סותרות הלכה מהלכות התורה. גם עצם מינוי המלך צריך לקבל את הסכמתם של הסנהדרין.
השני, המלך (או כיום הממשלה) עומד מעל הכל,
הוא יכול לחוקק חוקים אזרחיים, יכול לגייס חיילים לצבא,יכול לחייב את האזרחים לשלם מיסים, יכול להלאים נכסים (תמורת פיצוי הולם לנפגעים), גם חברי הסנהדרין עצמם כפופים להחלטותיו . הצבא ,המשטרה ושאר הגופים המבצעים כפופים אליו. יכול אפילו לדון דיני נפשות שלא על פי כללי המשפט התורי (כגון החלטה על פי עד אחד בלבד או הודאה עצמית או בלי התראה וכדו') במצבים מסוימים (רמב"ם הל' מלכים ג,ה. הל' רוצח ב,ד. הל' סנהדרין יח,ו). וכן הוא יכול לדון מי שמורד במלכותו והעונש המירבי המותר הוא מוות (רמב"ם הל' מלכים ג,ח-ט).
השלישי הוא, הנביא עומד מעל הכל,הוא זה שזכותו לומר את המילה האחרונה. כוחו של הנביא לבטל כל חוק של המלך וכל הוראה או הלכה של התורה בהוראת שעה, מלבד מצוה אחת בתורה שאין רשות לנביא לבטלה-איסור ע"ז.
מה למדנו מכאן? מי גובר על מי?
מערכת איזונים זו מזכירה לי את משחק אבן נייר ומספריים. האבן שוברת את המספרים, אבל הנייר עוטף את האבן, והמספריים גוזרים את הנייר. אמנם הנביא עומד מצד מה מעל כל השאר, וזה מאפשר לקודקוד עולם להתערב במקרים יוצאי דופן בנעשה כאן ולתת הנחיה שונה מהרגיל. אבל הנביא ללא קבלת נבואה מאת השם,אין דינו שונה מכל חכם אחר, וגם הוא כפוף לסנהדרין שזכותה לדון אותו ככלל ובפרט לבדוק שאכן נביא אמת הוא. והיא גם זכאית מהתורה לדון את המלך בכל הנוגע למשפט התורה, וזכאית לבטל כאמור החלטות שלו אבל רק בתנאי שהן נוגדות את התורה. והמלך? כמעט שאיננו מוגבל בכלום אם התמנה על פי נביא ,העם קבלוהו עליהם ואיננו סותר את מצוות התורה.
וכאן מונחת אולי התשובה לשאלה קשה, כיצד יתכן ששמואל הנביא פחד משאול המלך שיהרגנו. והשאלה קשה כי הלא שמואל הנביא הוא שמשח את שאול למלך, והוא קיבל הוראה חדשה מאת השם למשוח למלך את דוד בן ישי, וכיצד יתכן שמי ששקול היה כנגד משה ואהרן וקיבל הוראה מאת השם יתברך יפחד משאול המלך? ונראה שבזמן הביניים עד משיחת דוד בפועל,אם היה שאול המלך עוצר את שמואל היה יכול לדונו למיתה על פי כללי התורה, לכן הוא פחד.
הסטורית עם ישראל נפל על פי רוב בשל המלכים שלא קבלו עליהם את הגבלות הנביאים והחכמים, נביאים נרדפו על ידי המלכים אפילו עד כדי הוצאה להורג, חכמי הסנהדרין הוצאו להורג כשהמלך זיהה בהם סיכון למלכותו ומערכת האיזונים לא עבדה כמתוכנן. כיוון שהמלך הוא בעל העוצמה, בעל השליטה ברשויות המבצעות, אם הוא לא מספיק צדיק הוא פורק מעליו עול החכמים והנביאים.
המלך הינו בעל הסיכון הכי גדול אבל מצד שני גם הפוטנציאל הכי גדול. מבאר זאת מי השילוח כאשר הוא מדבר על המלך האידיאלי, שיש במלך דבר אדיר, בעצם זה שתקנות וחוקים שהוא מתקן מחייבים את כולם "כל היוצא מפיו הם דברי אלוהים"(מי השילוח ב,פרשת שופטים)
גם נציגות השם בעולם עברה כמה שלבים במהלך ההיסטוריה, מאז אבי הנביאים משה רבינו ועד סוף עידן הנבואה, הנביאים הם אלו שהיו אומרים את המילה האחרונה. מאז היה הסנהדרין/בית הדין אומר את המילה האחרונה.
השלב הבא יהיה מלך המשיח. זה שצריך לקבל הן את הסכמת הנבואה והן את הסכמת הסנהדרין, כשיגיע הוא יהיה זה שאומר את המילה האחרונה, דווקא כי תהיה לו הענוה להקשיב לחכמים ולנביאים. וזוהי הצורה בה הוא יוכל להשלים את תיקון העולם, וזו תהיה הגאולה הכללית של העולם.
בנוגע להתנהלות מדינת ישראל כיום, מחד אני מזדהה עם המתנגדים לשלטון הבג"ץ על הכנסת, כי לא מתקבל על הדעת שאנשים שלא נבחרו על ידי הציבור, ישליטו את התפיסה הפוליטית שלהם על החלטות נבחרי הציבור ויחליטו איזה חוק בגי"ץ ואיזה לא. מצד שני גם על פי המודל של התורה יש מקום לגוף שתפקידו לבחון את החלטות הכנסת וקבילותם בהתאם לתורת השם, לערכי הנצח, אבל בתנאי שערכים אלו הם הכוח ממנו הוא יונק.
ולסיום
גם בתוכנו אנו נערכת אותה מלחמה פנימית, מי יגיד את המילה האחרונה,
האתגר הגדול שלנו שהנפש שהיא המקבילה למלך במדינה, תהיה לה הענוה להקשיב לעצות השכל=החכמים, להנחיית הנשמה=דבר הנביא.
כשזה יקרה זו תהיה הגאולה הפרטית שלנו.