בס"ד עשרת ימי תשובה התשפ"ג

האם נכון לחזור ולפרוט את החטאים שלנו שנה אחרי שנה? 

יש בחז"ל מחלוקת בדבר :  

תָּנוּ רַבָּנַן: עֲבֵירוֹת שֶׁהִתְוַדָּה עֲלֵיהֶן יוֹם הַכִּפּוּרִים זֶה, לֹא יִתְוַדֶּה עֲלֵיהֶן יוֹם הַכִּפּוּרִים אַחֵר. וְאִם שָׁנָה בָּהֶן — צָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת יוֹם הַכִּפּוּרִים אַחֵר. וְאִם לֹא שָׁנָה בָּהֶן, וְחָזַר וְהִתְוַדָּה — עֲלֵיהֶן עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״כְּכֶלֶב שָׁב עַל קִיאוֹ כְּסִיל שׁוֹנֶה בְּאִוַּלְתּוֹ״.  רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: כׇּל שֶׁכֵּן שֶׁהוּא מְשׁוּבָּח, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד״.(יומא פו)

יותר מכך אפילו באותה שנה, לאחר שבראש השנה עשינו כבר תשובה מאהבה, תשובה מתוך המלכה בלי וידויים ובלי תעניות, מדוע אנו צריכים לעסוק אחר כך כך בעשרת ימי התשובה בתשובה מחודשת בתעניות ובווידוי על החטאים, אשר לכאורה היא במעלה פחותה מאשר התשובה מאהבה שכבר עשינו בראש השנה?

אמנם נכון שראש השנה העניק לנו כוחות, יציבות ורצון לתקן את מעשינו בעבר. אבל לאחר שלמדנו שבתשובה מאהבה כל הזדונות נהפכים לזכויות, שוב מה יש לנו לעסוק בחטאים שלנו?

יתכן לומר שאמנם את הזדונות שנהפכו לזכויות אכן כבר אין צורך לתקן,

ומה שאנו מתקנים זה את החטאים- העבירות בשוגג, בחוסר תשומת לב, אותם כן צריך לתקן, דווקא את המעשים שעשינו מבלי דעת מבוררת, אותם לא מחשיבים לנו לזכויות.

אבל נראה שיש כאן עניין עמוק,
דווקא לאחר התשובה מאהבה מתעורר צורך לשוב ולהתוודות על מעשים וחטאים ישנים על מעשים שעד הרוממות שעלינו אליה בעקבות התשובה, לא ראינו צורך או לא מצאנו חשק להתחרט עליהם. 

זאת אומרת שככל שאנו מתקדמים יותר בחיים בתיקון אנו מגלים עוד ועוד חלקים בנפשנו שעוד לא מתוקנים ועליהם מתוודים. ויתכן שאפילו אותם חטאים שכבר התוודנו עליהם בעבר, אנו מרגישים צורך לשוב ולהתוודות כי אנו כבר עם רגישות יותר גדולה לחטאים וקלקולים.
בכיוון זה הלך רבי צדוק הכהן מלובלין וכך כותב בספרו צדקת הצדיק קל״ד:

פעמים נדמה לאדם שכבר שב ונמחלו חטאיו ואחר זמן חוזר ומתעורר להתמרמר על חטאיו ‏ומרגיש ששני המחשבות אינם דמיון. ובאמת שניהם אמת דקיי"ל (יומא פו: ) עבירות שהתודה ‏יוה"כ זה חוזר ומתודה ביוה"כ הבא ואפי' בעבירות שההלכה דלא זז משם עד שמוחלין לו והרי גם ‏זה אמת. רק כמו שאין שיעור לכל מעלות האדם במדריגתו כך אין שיעור למדרגות התשובה. וכפי ‏מעלת האדם והשגתו כך הוא תשובתו. כי כל עניני האדם על יחס א' והאדם אינו עומד במקום א'...כשמגיע אל מעלה ומדריגה יותר ‏גדולה אז כפי מדרגה זו לא התחיל לשוב עדיין וחטאתו נגדו תמיד מדרגא לדרגא [וכשהוא ‏במדריגה התחתונה כבר תיקן כפי מדרגתו החטא וכן בכל דרגין ועולמות ואין עוד רושם. ומ"מ ‏כשמתעלה חוזר החטא בכל תוקפו ודבר זה עמוק בחכמה.

עומק נוסף מצאנו בספר סידורו של שבת,
על בסיס אותה המחלוקת שראינו האם נכון לשוב להתוודות על חטאים שכבר עשינו עליהם תשובה, הוא מסיק כי דוקא בתשובה מאהבה יש התעוררות גדולה ועניין להתוודות על חטאים מהעבר, 

וזה לשונו:

מה שאמר דוד כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד לא שהיה ירא שלא נמחל לו כי ודאי היה בטוח בחסדי אל שהבטיח למחול לשבים ואמר כי ביום הזה יכפר עליכם שמחל לו על אותו עון. רק שתמיד היה נגדו מעשה החטא שלו כדי לזכור האש תבערת היצה"ר שבער בעת העבירה לקח' אותו עתה למצות ה' וע"כ אמר וחטאתי נגדי תמיד שתמיד ממש נגדי החטא כדי שאעביר על מדתי ממדת החטא לעשות המצות…ובזה נכון מה שאמרו (יומא פ"ו ע"ב) גדולה תשובה שזדונות נעשין לו כזכיות והוא כי כשיעשה תשובה על דרך הזה ועושה מכל מדות הרעות שעשה בהם העבירות עושה בהם הכל מצות ה' הנה ודאי כן נעשה דוגמתו למעלה להעשות מן הזדונות שלו זכיות מדה כנגד מדה ופרי מעלליו יאכל וזה דוקא כששב מאהבה באופן שבארנו ולא כן אם שב רק מיראה והוא שב רק מחטאיו אבל אינו מעביר על מדותיו לקחת אותם לאהבת ה' ורק שהוא ירא שלא יענשהו בעוה"ז או בעוה"ב.

על פי ביאורו של סידורו של שבת יוצא כך,

מי שעדין נמצא בתשובה מיראה לא טוב להתוודות על חטאיו שוב ושוב, כי אולי הוא עדין בהזדהות עם המעשים המקולקלים,
אבל השב מאהבה בודאי שכל זכרון של חטאיו לא ימשוך אותו למטה אלא דוקא מגביר ומחזק אותו בתשובה ובעבודת השם, וכך זכרונות חטאיו נעשים לו כזכויות.

לסיכום:
דוקא מה שהיה נראה כשאלה זה מה שחושף לנו את מעלת התשובה מאהבה,
השב מאהבה כבר לא מונע מחשבונות של רווח והפסד. 

מה שעומד מאחרי הווידויים איננו החשש מעונש על החטאים אלא הרצון להיות כמה שיותר זך ונקי, כמה שיותר טובים,
זכרון החטאים בדרך של הוידויים זהו כלי נפלא לקדם אותנו למעלה ולזכך אותנו, ומפני כך טובים הם לנו וטובים לעולם כולו.
שנזכה כולנו להיכתב בספרם של אוהבים.