בס"ד על חושך ואור בפרשת ויחי התשפ"ג
פרשת ויחי הינה הפרשה היחידה בתורה שאין רווח לפניה. בכל שאר הפרשות יש רווח לפחות של 8 אותיות מהפרשה הקודמת, ואז זו נקראת פרשה סתומה, ובדרך כלל פרשה מתחילה בשורה חדשה וזו נקראת פרשה פתוחה. כאן בפרשה אין אפילו רווח של 8 אותיות. מה בא הדבר ללמדנו? עסקו בזה רבות המדרשים והזהר והפרשנים השונים.
רש"י מביא מהמדרש כותב: לְפִי שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּפְטַר יַעֲקֹב אָבִינוּ נִסְתְּמוּ עֵינֵיהֶם וְלִבָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִצָּרַת הַשִּׁעְבּוּד, שֶׁהִתְחִילוּ לְשַׁעְבְּדָם; דָּבָר אַחֵר: שֶׁבִּקֵּשׁ לְגַלּוֹת אֶת הַקֵּץ לְבָנָיו, וְנִסְתַּם מִמֶּנּוּ. בִּבְ"רַ:
הסברים אלו לא ממש מסבירים מדוע אין רווח בינה לבין פרשת ויגש,אלא רואים את הענין שהפרשה סתומה כמסר עתידי בפרשה, לפרוש ראשון מכאן מתחילה תקופת חושך בהיסטוריה שלנו, שתמשך עד ליציאת מצרים. לפרוש שני ברכות השבטים שמברך אותם יעקב אבינו בפרשה יצאו סתומות.
בזהר הקדוש מובאת דעה נוספת של רבי שמעון בר יוחאי שכן עונה לנו על השאלה, וכך מובא שם:
רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, מַה כָּתוּב לְמַעְלָה? וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד, וְכָתוּב וַיְחִי יַעֲקֹב, שֶׁלֹּא רָאוּי לְהַפְרִיד בֵּין זֶה לָזֶה. מַה הֵם עוֹמְדִים בְּתַפְנוּקִים שֶׁל מְלָכִים וּמְקַבְּלִים לְעַצְמָם עֹנֶג וְכִסּוּפִים, אַף יַעֲקֹב גַּם עוֹמֵד בְּתַפְנוּקֵי מְלָכִים בְּעֹנֶג וְכִסּוּף לִעַצְמוֹ, לֹא נִפְרָד זֶה מִזֶּה. וְכָאןֹ נִקְרָא וַיְחִי, שֶׁהֲרֵי כָּל יָמָיו לֹא נִקְרָא וַיְחִי, מִשּׁוּם שֶׁכָּל יָמָיו הָיוּ בְצַעַר, בְּצַעַר נִמְצְאוּ, כָּתוּב עָלָיו (איוב ג) לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלֹא נָחְתִּי וַיָּבא רֹגֶז. אַחַר שֶׁיָּרַד לְמִצְרַיִם נִקְרָא וַיְחִי. רָאָה אֶת בְּנוֹ מֶלֶךְ, רָאָה אֶת כָּל בָּנָיו צַדִּיקִים וְכֻלָּם בְּתַפְנוּקֵי וְתַעֲנוּגוֹת הָעוֹלָם, וְהוּא יוֹשֵׁב בֵּינֵיהֶם כְּיַיִן טוֹב שֶׁשּׁוֹקֵט עַל שְׁמָרָיו, וְאָז נִקְרָא וַיְחִי יַעֲקֹב, וְלֹא הִפְרִיד בֵּין וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד לְבֵין וַיְחִי יַעֲקֹב, וְכָךְ רָאוּי.(זהר מתורגם ויחי רט"ז ע"ב)
רבי שמעון מסביר שאין רווח בין הפרשות כי הנושא שבו הסתימה פרשת ויגש- השלווה והשלום במשפחה הם שהביאו את יעקב אבינו לרמת חיות גבוהה ביותר ולברכות הנבואיות שהוא ברך את בניו. ואומר הזהר: וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, הַלֵּב רוֹאֶה בַּנְּבוּאָה, בְּמִצְרַיִם, שֶׁיִּהְיוּ בָנָיו בְּכַמָּה גָלֻיּוֹת, עַד כָּאן, וְעַד עִדָּן שֶׁל קֵץ הַמָּשִׁיחַ. וְלֹא הִגִּיעָה לַנְּבוּאָה שֶׁל וַיְחִי אֶלָּא בְּמִצְרַיִם, וְהִיא הַנְּבוּאָה הַמְעֻלָּה שלא התנבאו כְּמוֹתָהּ וְלֹא הִגִּיעָה לְשׁוּם אִישׁ מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים, אֶלָּא הוּא וּמֹשֶׁה. בְּמֹשֶׁה כָּתוּב (שמות לג) כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי. בְּיַעֲקֹב כָּתוּב וַיְחִי יַעֲקֹב. וַיְחִי, נְבוּאָה שֶׁיָּרְדָה מֵהָאַסְפַּקְלַרְיָה הַמְּאִירָה.(זהר מתורגם פרשת ויחי רי"א)
לפי דעת רבי שמעון, היות הפרשה סתומה דוקא מתפרש למעלה ויתרון, ובא ללמד את התנאים שאפשרו ליעקב אבינו להשיג את ההשגות הגבוהות שהשיג שערוב ימיו בארץ מצרים. ובאמת הוא פלא גדול, כיצד דוקא בארץ מצרים שהיתה ארץ מאוד מקולקלת זכה לכך יעקב אבינו? ועוד צריך עיון כיצד הדברים יכולים להתישב עם דברי החכמים שהביא רש"י (ואף הם מוזכרים בזהר הקדוש) שרצה יעקב אבינו לגלות הקץ ונסתתם ממנו או שהתחילה תקופת החושך לעם ישראל?
אומר הבית יעקב על התורה:
ויחי יעקב בארץ מצרים. ענין ארץ מצרים שהיא ערות הארץ שהוא מקום היותר פרוץ מכל העולם, לפי שאין שם שום גוון מיראת ה' ואפילו יראת עונש. כי בכל הארצות צריכין למטר, ויש להם יראה פן ימנע מהם, אבל ארץ מצרים אין צריכה למטר מפני שהנילוס עולה ומשקה, ולכן זרמת סוסים זרמתם שמתפשטים בכל התאוות. וזהו דאיתא בכתבי האריז"ל (בלקוטי תורה פ' תצא ר"ה כי תצא) והוא מזוה"ק (תצא רעט) כי גלות מצרים הוא כנגד קוצו של יו"ד. כי קוצו של יו"ד הוא האור הגדול מראשית אצילות האור, ואין לאור הזה שום שייכות לעוה"ז. אכן כבר נודע כי כל הענינים הגבוהים שבגבוהים אין יוצאים לפועל בעוה"ז רק ע"י ההיפך, כדאיתא בזוה"ק (תזריע מז:) … וכן מזה האור יש נגד זה בעולם הזה מצרים הנקרא ערות הארץ, שהם רחוקים מאד מאור, והם לגמרי בשכחה והסתרה גדולה. ויעקב אבינו ע"ה בירר, שגם במקום הזה עבד את הש"י ולא נכנס בשכחה והסתר כלל. וזהו דאיתא בזוה"ק (ויחי רטז: שהבאנו למעלה) … כי במקום הזה קנה יעקב שיהיה דבוק בהש"י ויתפשט כח קדושתו על כל זרעו אף שלא מדעת, כמו שנתבאר לעיל. וכדאיתא בזוה"ק (שם) דאינון קיימין בתפנוקי מלכין, ויעקב ג"כ היה בתפנוקי מלכין בכח קדושה כמבואר שם, שהשיג נחלה בלי מצרים, שאף שלא מדעת לא יפרד מהש"י אף רגע. ומזה נצמח שישראל הלכו אח"כ במדבר וראו כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם. כי שם במדבר לא נצרכו גם ללחם, כי רק הש"י הוא מחיה. וזה היפך מכח מצרים, כי לא בשביל מטר לבד נצרך אל השי"ת רק בכל דבר, ובלעדו לא יגיע אדם לשום דבר אף מעניני עוה"ז: (בית יעקב ויחי י״ג:א׳ )
הנה הבית יעקב עונה לנו כיצד זה שיעקב אבינו זכה להשגות האור היותר עליון דוקא במצרים, כי בראשית הופעה של אור עליון בעולם הזה-הוא בא דוקא במקום החושך הגדול יותר, וגלות מצרים כנגד קוצו של יוד שזהו האור היותר עליון. ומצרים הינה ארץ היותר רחוקה מהאור העליון. הסיבה לזה הוא מבאר, שבדרך הטבע אין יראת שמים במצרים,בגלל שהם לא תלוים בגשמים והם ניזונים מהנילוס. זכה יעקב אבינו בארץ מצרים לחיות חיי רווחה ושלווה, והחידוש הגדול בזה שהם לא הסירו אותו מיראת השם,מדבקות בה'. וכך לא רק שיעקב אבינו זכה לנבואה עליונה,אלא גם זכה להוריש לזרעו אחריו דבקות בה' אפילו אם יהיו בחושך גדול.(כבר קדם לו יוסף הצדיק שהתחיל להחליש את חושך מצרים בתיקונים שעשה שם)
עכשיו אנו יכולים להבין שאין סתירה בין החכמים, רבי שמעון ציין את מקור הכוח של יעקב אבינו היות הפרשה סתומה נתן לו השגות עליונות ביותר. החכמים שאומרים שכיוון שמת יעקב התחילו ימי החושך של בניו במצרים, התחיל השעבוד כי יעקב אבינו כבר תיקן והוריש לזרעו דבקות בה' כזו שחושך מצרים לא יסיר אותם מהקדושה,אבל כן יפרה אותם וירבה אותם במאוד מאוד. וגילוי הקץ שנסתתם? כבר אמר לנו הזהר שזו היתה דוקא נבואה גבוהה מאוד כזו שרק משה רבינו מלבד יעקב אבינו זכה להשיג. אם כן הכוונה שנסתתם, איננה שהוא לא השיג את ההשגות אלא שהוא הביא אותם בלשון סתומה. לומר שלנו אלו אורות גבוהים מידי, ולטובתנו הם צריכים להיות סתומים. לאט לאט בחלוף השנים אנו הולכים וזוכים לראות ולהבין את החבוי בברכות השבטים.
הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל יֹשְׁבֵי בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת אוֹר נָגַהּ עֲלֵיהֶם.(ישעיה ט,א)