בס"ד

לפרשת תצוה התשפ"ג

מספרים כי כאשר פגש האדמו"ר מגור את החפץ חיים, אמר לו אני מברך אותך שבקרוב תדליק אש בשבת תלך יחף ותסחוב אבנים, החפץ חיים ענה ברגש, אמן, שאלו אותו התלמידים, רבנו מה זה הקללות המוזרות הללו? ענה להם, קללות? הרי הוא בירך אותי שבקרוב אהיה הכהן הגדול, אדליק את אש המערכה בשבת, אלך יחף ואסחוב על כתפי את אבני השוהם, הבה נתבונן בפריט לבוש מעניין זה אשר לבש הכהן הגדול ובדרך כלל אנו פחות שמים אליו לב, שתי אבני השהם שהוא נשא על כתפיו. כן מלבד אבני החושן שהכהן נשא על לבו, 12 אבנים כנגד 12 שבטי ישראל,אבן לכל שבט. כל שבט והצבע המיוחד שלו. הכהן הגדול גם נשא את שמות השבטים על כתפיו. כאן מדובר רק על שתי אבנים ,שתיהן אבני שוהם, בנוסף לאבן השהם שנמצאת גם בחושן. על כל אחת מהאבנים היו רשומים שמות ששה שבטים. וכך נאמר: וְשַׂמְתָּ אֶת־שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת־שְׁמוֹתָם לִפְנֵי יְ-הֹוָה עַל־שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹן׃(שמות כח,יב)

כמובן, השאלה מה תפקידם? בשביל מה אהרן הכהן היה צריך לשאת את שמות השבטים גם על ליבו וגם על כתפיו?

ייחודיותה של אבן השהם למרות שהיום איננו יודעים בדיוק איזו אבן זו- ויש עליה דעות שונות במפרשים. אבל מה שבטוח שזו האבן של שבטי יוסף הצדיק=אפרים ומנשה. לכן האבן הזאת שבחושן שכנגד יוסף היא גם מכילה על כתפיו את השבטים כולם, דבר זה מתחבר לנו לכך שיוסף הצליח ברוב חכמתו לחבר את המשפחה, ולהחזיר אליה את השלום והשלווה. גם אפרים ומנשה מהווים לדורות לסמל של אחוות אחים, כמו שאנו מברכים את ילדינו בכל ערב שבת "ישימך א-לוהים כאפרים ומנשה…" ואף בגאולה יש למשיח בן יוסף תפקיד לחבר ולאחד את כל השבטים.

ההופעה הכפולה של השבטים בחושן ובאבני האפוד מבטאת שתי בחינות חשובות, יש כאן מחד את שמירת הייחודיות של כל שבט ושבט, ואת זה אהרן הכהן היה נושא על ליבו. לא טשטוש זהויות ומחיקת גוונים שונים שישנם בעם. דרכם גם היה מגיע דבר ה' וההדרכה שלו בהתאם לשאלה שהפנה אליו הכהן הגדול. אבל לא פחות חשוב מהצד השני השבטים גם מופיעים באבני השהם, כאן הם צריכים להצטופף ששה שבטים על כל אבן והאבנים גם זהות אחת לשניה. כאן האבנים יושבות על הכתפיים ומופנות כלפי מעלה. כאן הדגש הוא של אחדות ביננו ובין הקב"ה, ולכן כאן כל השבטים הם מאוחדים ביחד בתפקיד המרכזי של העם כולו.

הדבר מזכיר את מעמד הברכה הקללה שעם ישראל ערך בכניסתו לארץ, ששה שבטים עמדו על הר גריזים שהוא שכם אחד וששה שבטים על הר עיבל שהוא השכם השני, על שתי כתפי רכס ההרים מצפון ומדרום לשכם בנחלת יוסף הצדיק. שם הם קבלו על עצמם את המחויבות לקיום מצות ה' כאומה אחת מאוחדת. לימים כשתתפצל הממלכה לשתים, כשתפסק אותה ערבות זה לזה- יעשה זאת ירבעם בן נבט בשכם (מלכים א,יב)

רבי נתן בליקוטי הלכות כותב :  וְעַל כֵּן כָּל הַשְּׁנֵים עָשָֹר שְׁבָטִים הָיוּ כְּלוּלִים בִּשְׁתֵּי אַבְנֵי הַשֹּׁהַם, זֶהוּ בְּחִינַת שְׁנֵי עֵדִים שֶׁמְּבָרְרִין הָאֱמֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת יִחוּד חַמָּה וּלְבָנָה, שֶׁעִקַּר תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט עַל יְדֵי זֶה וְכַנַּ"ל.(חו"מ הלכות דיינים ב,לז)

עוד בארו חכמינו שאחת האבנים היתה כנגד הפסוק שמע ישראל ה' א-לוהינו ה' אחד" והשניה כנגד הפסוק "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" וכך גם מספר האותיות החקוקות עליהן היה זהה לפסוקים

 25 אותיות על כל אבן. שני פסוקים אלו משמשים ל"קבלת עול מלכות שמים" בשתי דרגות יחוד עליון ויחוד תחתון. על פי זה שתי אבני השהם היו בתפקיד משדר כלפי שמים המבטא אמירה לקב"ה אנחנו מאוחדים ביננו ומקבלים את מלכותך עלינו. בזה נעשה התיקון לקלקול של עבודה זרה שהיא אכן מבטאת את ההיפך מיחוד ה', ובאמת כאשר חז"ל מציינים את התפקיד הרוחני של כל בגדי הכהן, בנוגע לאפוד נאמר שהוא בא לתקן את קלקול הע"ז. ולפי הרעיון הזה עיקר התיקון של האפוד נעשה על ידי שתי אבנים אלו היושבות על כתפי האפוד.

נמצא שהכהן הגדול היה משמש מתווך: הוא היה שליח שלנו כלפי השם יתברך בעבודה ובתפילה לכוון את ליבנו לאבינו שבשמים וזה בא לידי ביטוי בין השאר באבני הזכרון שנשא על כתפיו. והוא גם היה שליח של ה' כלפי האומה וכל השבטים וזה בא לידי ביטוי בעיקר בחושן המשפט. 

לסיום נתמקד בכך שהתורה קוראת לאבנים אלו 'אבני זכרון' ובעצם הכהן מבצע את נשיאת אבני הזכרון על כתפיו, אומר הבאר מיים חיים שפעולה זו מבטאת את הצורך שהכהן ישא את עם ישראל על כתפיו כמי שנושא ילד קטן על כתפיו לשומרו מן המזיקים. הזכרון מובא פעמיים בפסוק,פעם אחת לומר לכהן לזכור אתנו, את מי שהוא מייצג כלפי ה', ופעם שניה כלפי שמים שה' יתברך יראה אותנו ויזכור אותנו לטובה. מובא במדרש: עֲבוֹדָתוֹ אֵינָהּ עֲבוֹדָה וְנִתְחַיֵּב אִלּוּלֵי שְׁמוֹתָן שֶׁל שְׁבָטִים חֲקוּקִים עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו,(קהלת רבה ז,א). נראה מהמדרש שזו לא רק המשימה שלו לזכור את ישראל בעבודתו,אלא גם מקור הכוח שלו לעמוד מול השם יתברך. עם ישראל זקוק לכהן הגדול שיכפר עליו והכהן הגדול זקוק לישראל כדי לעמוד מול השם יתברך.

גם אנו נקרא השבת על זכרון לא רק על אבני הזכרון אלא גם אם "זכור את אשר עשה לך עמלק". חז"ל אמרו כדי להקדים זכירה למעשה. גם לנו בזכרון זה ישנם 2 פנים, אנו מצוים לזכור מחד את שנאת עמלק אשר רוצה להביא לפרוד לשכחה לניתוק בין המוח והלב. ומנגד אנו צריכים לחבר את המוח והלב, לשים על כתפינו את שמות כל השבטים,להתפלל עבור כל העדה,לבקש את טובת כל עם ישראל, לך כנוס את כל היהודים.