בס"ד
לפרשת צו התשפ"ג
כל הכהנים מצוים ביום המשח אותם לעבודה במקדש להביא מנחה לה'. יוצא דופן מהם הוא הכהן הגדול שהוא מביא כל יום מנחה לה', מנחה זו עולה כליל לה' ואין הכהנים אוכלים ממנה כלל, וכך מובא בפרשה:
זֶה קׇרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר־יַקְרִיבוּ לַי-הֹוָה בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת מִנְחָה תָּמִיד מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב׃
עַל־מַחֲבַת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶנָּה תֻּפִינֵי מִנְחַת פִּתִּים תַּקְרִיב רֵיחַ־נִיחֹחַ לַי-הֹוָה׃
וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו מִבָּנָיו יַעֲשֶׂה אֹתָהּ חׇק־עוֹלָם לַי-הֹוָה כָּלִיל תׇּקְטָר׃
וְכׇל־מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל׃
וכך כותב רש"י: אַף הַהֶדְיוֹטוֹת מַקְרִיבִין עֲשִׂירִית הָאֵפָה בַּיּוֹם שֶׁהֵן מִתְחַנְּכִין לָעֲבוֹדָה, אֲבָל כֹּהֵן גָּדוֹל בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר מִנְחָה תָּמִיד וְגוֹ' וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו מִבָּנָיו וְגוֹ' חָק עוֹלָם:
מדוע מנחה זו עולה כולה כליל, מסביר הרמב"ם שאם הכהן היה אוכל ממנחה זו כשאר מנחות שמביאים ישראל, כאילו לא הביא מנחה כלל,לכן המנחה עולה כולה לה'.
שאלה שהעסיקה רבים, מדוע הכהן הגדול צריך להביא בכל יום את המנחה הזו?
האברבנאל מביא כמה תשובות לדבר הנה חלקם:
-
כידוע אומרים קשוט עצמך תחילה ואחר כך קשוט אחרים, לכן הכהן הגדול צריך כל יום להביא את המנחה כביטוי של תשובה אישית.
-
בזה הוא מעורר ליבם של ישראל גם לפשפש במעשיהם ולעשות תשובה, הנה הם יאמרו לעצמם הכהן הגדול מביא מנחה ואני לא אביא?!
-
במעשהו זה הוא גורם שלא יתביישו ישראל גם הם להביא את קורבנותיהם.
-
בהביאו מנחה זו, שהיא זולה הוא מעודד את העניים שלא יתביישו בכך שהם מביאים מנחה בלבד, הלא אפילו הכהן הגדול מביא קרבן מנחה כזה בכל יום.
-
הבאת המנחה ממקמת את הכהן הגדול בעמדת ענוה ודלות מול הקב"ה. והיא מאוד חשובה להצלחת תפקידו.
-
בהבאת המנחה הוא מכריז בעצם שכל עניינו לעשות רצון ה' ולא הנאת בטנו. וזהו שכולו עולה כליל.
כיוון אחר של מבט על מנחת הכהן הגדול, שהוא מתחדש בכל יום בעבודת הקב"ה כביכול כל יום הוא מתחנך מחדש לעבודתו. הדבר מקביל למנורה בבית המקדש שבכל יום בהעלות הנרות עליה היא נחנכת מחדש. ומקביל לנשמה שלנו המתחדשת בכל יום תמיד. השם משמואל משוה זאת למלאכים שמתחדשים כל יום תמיד, וכך כותב: וכמו המלאכים אף שהם נקראים עומדים ואינם הולכים מדרגא לדרגא וכמו אתמול כן היום, ומ"מ כולם עונים באימה ואומרים ביראה ברגש עצום ואינו נתישן אצלם מאומה(שם משמואל צו,ד).
המנחה הזו מתחברת לזה שהכהן הגדול צריך לשמור על עצמו שלא להטמא לשום מת אפילו לא לשבעת הקרובים,קרי מנחת התמיד עוזרת לו לשמור את עצמו בקדושה ובטהרה מיוחדים.
עוד צריך לזכור שכל הקורבנות עתידים ליבטל ,וקורבנות המנחה לא. כבר כתבתי על זה בעבר, שכאשר יסתיים תיקון העולם,כל מעשה שיש בו תיקון כבר לא יהיה נצרך ואילו קורבנות המנחה לא יבטלו כי הם במהותם קרבנות תודה ותודה שייכת גם לעולם מתוקן. ויש הקבלה בתורה בין קרבנות התמיד בהם כבש אחד בבוקר וכבש אחד בין הערביים, לבין מנחת התמיד אף היא מחציתה בבוקר ומחציתה בין הערביים. נמצא שכאשר יתבטלו קרבנות התמיד בעתיד, מנחת התמיד תתפוס את מקומם במקדש. הכהן הגדול בהביאו את מנחת התמיד מקשר אותנו לעולם שכולו טוב, לעולם שבו המנחה נמצאת במרכז עבודת השם.
ככלל אנחנו מתקשים לעשות בכל יום מעשה שיש בו התחדשות פנימית. התחברות לנקודת הכהן הגדול שבנו,לנשמתנו, יכולה לעזור לנו להתחדש כל יום בתפילה,בלימוד התורה ובכלל בחיינו, ולומר תודה בכל יום בהתרגשות גדולה לריבונו של עולם על כל החיים והטוב שהוא נותן לנו.