בס"ד לפרשת פינחס התשפ"ג
בפרשתנו מבקש משה מה' למנות לו מחליף, וכך הוא אומר:
יִפְקֹד יְ-הֹוָה אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכׇל־בָּשָׂר אִישׁ עַל־הָעֵדָה׃
אֲשֶׁר־יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת יְ-הֹוָה כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין־לָהֶם רֹעֶה׃
הקב"ה בתגובה אומר למשה לסמוך את ידו על יהושע בן נון, ובכך למנות אותו למחליפו:
וַיֹּאמֶר יְ-הֹוָה אֶל־מֹשֶׁה קַח־לְךָ אֶת־יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן אִישׁ אֲשֶׁר־רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת־יָדְךָ עָלָיו׃
מה מבטאת סמיכת היד שה' מבקש ממשה לעשות ליהושע?
אבן עזרא מפרש את הציווי לסמוך את ידו על יהושע, שבא ללמד את ישראל שמשה רבנו סומך על יהושע כפשוטו. מאמין בו שהוא האדם הראוי להנהיג את ישראל אחריו.
רש"י על פי ה'ספרי' פירש שונה את הסמיכה וכך כותב:
וסמכת את ידך עליו. תֵּן לוֹ מְתֻרְגְּמָן שֶׁיִּדְרֹשׁ בְּחַיֶּיךָ, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ עָלָיו, לֹא הָיָה לוֹ לְהָרִים רֹאשׁ בִּימֵי מֹשֶׁה:(במדבר כ״ז:י״ח) לפי רש"י המשימה היתה לתת ליהושע לדרוש ברבים בפני משה. אולם המטרה זהה לפרוש האבן עזרא, המטרה לפרסם בעם ישראל שכולם ידעו שמשה בחר בו להיות ממשיכו.
הנצי"ב מפרש כי יש בסמיכה השפעה ממשית על הנסמך מעבר לגילוי היורש והבעת אמון בו, וכך הוא כותב:
וסמכת את ידך עליו. שתהא לו סיעתא דשמיא לכוין האמת ודעת ישרה. וזהו כעין תועלת סמיכה להוראה שמועילה לסיעתא דשמיא. משום דאפילו איש שראוי לזה נדרש לסיוע מן השמים לכוין האמת כדאיתא בכתובות ד״ס לענין תלמיד בפני רבו. שמשום הכי אסור להורות אע״ג שראוי. מכל מקום אין לו סיעתא דשמיא לכך: (העמק דבר על במדבר כ״ז:י״ח)
חיזוק לפרוש זה אנו יכולים לקבל מהתיאור של יהושע בספר דברים: וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, מָלֵא רוּחַ חָכְמָה כִּי-סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת-יָדָיו עָלָיו (דברים לד,ט). ביאור זה מתחבר גם לנשיאת הכפיים של הכהנים כשהם מברכים את ישראל, נשיאת כפיים זו דומה מאוד לסמיכה, והיא באה להוריד סיוע מן השמים לראשי המתברכים.
הכלי יקר מבאר את הסמיכה מתוך ההשוואה בין סמיכת יהושע וסמיכה על קרבן:
אנו רואים בתורה שהסמיכה מופיעה לא רק במינוי בעלי משרה אלא אף סמיכה על קרבנות. יש להתבונן מה הקשר ביניהם. מבאר הכלי יקר ואומר "מנהיגי העם צריכין לקבל עליהם על מנת שיהיו כפרה ואשם על כל העם כמ"ש (דברים א יג) ואשימם בראשיכם. ולמדו רז"ל מכאן (דב"ר א ט) שאשמת העם תלויה במנהיגיהם, וכמו שסמיכת יד על הקרבן היינו ליתן שמץ ודופי של הסומך על הנסמך והוא הקרבן, כך סמיכות יד זו ליתן שמץ ודופי של כל ישראל על מנהיגיהם לאמר שאשמת העם תלוי בהם".
כיום קשר זה נקרא קשר סמכות ואחריות. אם אתה נותן לי אחריות לדבר מה, אתה מחויב לתת לי גם את הסמכות, את היכולת לפעול ולעשות כדי לעמוד באחריותי. וכן להיפך אם קבלתי סמכות לדבר מה, ברור הדבר שאני גם אצטרך לתת דין וחשבון מה עשיתי עם סמכותי. הדבר ידוע שכל אחד יתן דין וחשבון בשמים בהתאם ליכולת הפעולה וההשפעה שלו, מי על ביתו, מי על עירו ומי על כל ישראל.
נמצאנו למדים שיש בסמיכה שלושה דברים: הענקת סמכות, הטלת אחריות והשפעה רוחנית.
מהי בדיוק הסמכות שהעניק משה רבנו ליהושע בן נון?
כדי לענות על שאלה זו, נחזור לדייק בפסוקים, ונעלה כמה שאלות. לכאורה בקשתו של משה חוזרת על עצמה: "אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם, ואשר יוציאם ואשר יביאם". ועוד שאלה, מדוע כשמשה סומך על יהושע הוא סומך בשתי ידיו, הרי ה' אמר לו 'וסמכת את ידך' - יד אחת?
מסביר הכלי יקר: "משה מסר ליהושע שני מיני הנהגות, האחת היא ההנהגה בתורה ומצות. השניה היא ההנהגה המדינית. ועליהם אמר אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם," הנהגת התורה - אשר יוציאם ואשר יביאם, והנהגה מדינית - אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם. ומבאר הכלי יקר שלכן משה סמך אותו בשתי ידיו, כי העניק לו שתי הנהגות; אשר יוציאם - הנהגה בכפיה על התורה והמצוות, אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם - זו הנהגה מדינית והיא צריכה להיות בנחת.
איזו אחריות משה הטיל על יהושע בן נון?
גם על כך עונה הכלי יקר, מנהיג רגיל נתפס רק על חטאי המעשה שהציבור חוטא בהם, אבל יהושע בן נון איש אשר רוח בו, ויודע להלך כנגד רוחו של כל אחד מישראל יש לו אחריות גם על הרהורי העבירה של ישראל, וגם לזה מכוונת הסמיכה בשתי ידים.
מה אנו יכולים לקחת מזה להיום?
ראשית, לתת לנבחרי הציבור סמכות ולא רק אחריות. לדוגמא, אנו לא יכולים לבוא בטענות לשר לביטחון לאומי על מצב הביטחון האישי במדינה, ומצד שני לא לאפשר לו לקבל החלטות להתוות מדיניות לפעילות המשטרה וכדו'. שנית, מעבר לסמכות ואחריות אנו זקוקים שתהיה לנבחרי הציבור גם סיעתא דשמיא. אמנם אין לנו כעת את משה רבנו, אבל חשוב להתפלל על מנהיגי הציבור שהקב"ה יתן בליבם עצות טובות ומחשבות טובות להנהיג את הצאן בדרך טובה.