בס"ד לפרשת דברים התשפ"ג
ברוכים הבאים לספר דברים!
הסיפורים והמצוות שאנו מכירים כבר מספרים קודמים, מופיעים כאן מזווית אחרת לגמרי, אנו מגלים את הסיפור מנקודת מבטו המיוחדת של משה רבנו. אפילו עשרת הדברות מקבלות כאן כמה שינויים, כך סיפור ההתעכבות הממושכת בהר סיני היא בעצם בעיה של עם ישראל, חטא המרגלים מתחיל מבחינת משה מהיוזמה של בני ישראל, ועוד דוגמאות רבות.
סוגיית מינוי השופטים מופיעה אף היא בצורה ממש שונה, אם בספר שמות ההצעה למינוי שפוטים באה מצד יתרו מתוך דאגה למשה, הדגש בהצעה של יתרו היה על האישיות של הדיינים, אנשי חיל, יראי א-לוהים,אנשי אמת ושונאי בצע.כאן מתוארת תמונה אחרת, משה רבנו מספר לנו על הקושי שהיה לו לשאת לבדו את משא העם, בעקבותיו משה פנה לעם ומבקש מהם "הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם". מפרש רש"י בשם הספרי "וידעים לשבטיכם. שֶׁהֵם נִכָּרִים לָכֶם, שֶׁאִם בָּא לְפָנַי מְעֻטָּף בְּטַלִּיתוֹ, אֵינִי יוֹדֵעַ מִי הוּא וּמֵאֵי זֶה שֵׁבֶט הוּא, וְאִם הָגוּן הוּא, אֲבָל אַתֶּם מַכִּירִין בּוֹ, שֶׁאַתֶּם גִּדַּלְתֶּם אוֹתוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם (ספרי)". לעומת המתואר בחומש שמות כאן הדגש של משה רבנו הינו שהשופטים צריכים להבחר בהמלצת העם שמכיר אותם ויודע את טיבם.
את אותו קו משה רבנו ממשיך כשהוא מצוה את השופטים את עקרי המשפט ואומר: וָאֲצַוֶּה אֶת־שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין־אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין־אִישׁ וּבֵין־אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ׃ (דברים א,יד) המסר הראשוני מהפסוק שהשופט צריך לשמוע בגובה האזנים את שני בעלי הדין. צריך להתייחס בשווה לכולם.
עכשיו נתבונן היטב בהדגשות של משה רבנו בהדרכת השופטים
א. נבין מדוע אומר כאן משה "בעת ההיא"?
ב. מדוע הוא אומר לשופטים לאמור, מי צריך לאמור למי?
רש"י כותב " בעת ההוא. מִשֶּׁמִּנִּיתִים אָמַרְתִּי לָהֶם אֵין עַכְשָׁיו כִּלְשֶׁעָבַר, לְשֶׁעָבַר הֱיִיתֶם בִּרְשׁוּת עַצְמְכֶם, עַכְשָׁו הֲרֵי אַתֶּם מְשֻׁעְבָּדִים לַצִּבּוּר" לפי פרושו משה רוצה כאן לומר לשופטים שהמינוי הזה מוציאם מרשות היחיד שלהם ומצריך אותם להתמסר כולם למען הציבור.
בעל הטורים הולך בכיוון אחר בהבנת ה"בעת ההוא" וכך כותב " ואצוה את שופטיכם בעת ההוא. כל דיין ודיין בדורו כמשה בדורו וזה הוא את שופטיכם בעת ההוא שיהיה בו." לפרושו העת ההיא פרושו כל עת ועת במשך ההיסטוריה. אולם יש להתבונן מה המסר כאן, האם החיזוק הוא דווקא לשופטים שלא ימנעו מעשיית המשפט בטענה שהם אנשים קטנים לעומת דורות קודמים, או שאדרבה זו הנחיה לציבור שהוא לא יזלזל בפסיקתם מטענה דומה, ודורש מהעם שיבינו כי אלו הדיינים שה' שלח והתאים לדור הזה, או אולי בכלל הוא בא לומר לשופטים שהם צריכים לשפוט בהתאם לדור שלהם, לצרכיו, מעלותיו וחסרונותיו ולא להשליך עליו פסקי חכמים מדורות קודמים כאלו שלא מותאמים לדור.
הקדושת לוי שומע כאן עוד מסר-"בעת ההוא" פרושו שזו מצוה זמנית, כי לעתיד לבוא בבוא המשיח כבר לא יהיה צורך לשמוע, יהיה ניתן להריח כי המשיח יהיה מורח ודאין וידע עם מי הדין מבלי לשמוע את בעלי הדין.
הכלי יקר בא לענות על שתי השאלות בתשובה אחת וכך כותב " ונראה שהזהירם על עינוי הדין אלא בעת ההיא לאמר באותו עת שברור לדיין להיכן הדין נוטה מיד יאמר פלוני אתה זכאי פלוני אתה חייב." הכלי יקר מדבר על האיזון החשוב שהדיינים צריכים לעמוד בו, מחד להיות מתונים בדין,מאידך אומר הכלי יקר, מיד בעת שאתה כבר יודע מה הדין אתה צריך לומר אותו,לפסוק ולא למרוח את הדיון המשפטי.
לאור החיים ישנו הסבר אחר לציווי "לאמר" שהדיינים צריכים לאחר ששמעו כל בעל דין לחזור על דבריו ולומר בבית הדין, זאת אומרת אתה טוען כך! ועל ידי זה יתברר על נכון שהם הבינו נכון את טענות בעלי הדין.
אפשר עוד להבין את לשון הכתוב "לאמור"- לומר לנו לכל ישראל. שהלימוד באמת איננו רק לדיינים, כולנו צריכים לקיים את 'שמוע בן אחיכם', כל אחד במסגרת עיסוקיו, דיבורו וחינוך ילדיו . לכן אומרת התורה לאמר, שהדיינים באופן ניהול הדיון המשפטי משמשים דוגמא ומעבירים מסר לציבור כיצד יש להתנהל.
עוד קומה מעניינת, אנו הרי מתפללים השיבה שופטנו כבראשונה ויועצנו כבתחילה, אפשר לפרש כי אנו מייחלים שהשופטים יהפכו ליועצים שלנו ולא יהיה צורך כלל בפסיקה שיש בה קושי אלא רק "שמוע בין אחיכם".
לסיום נתמקד בפשט הציווי "שמוע בן אחיכם"?
מובא בגמרא "אמר רבי חנינא אזהרה לבית דין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חבירו, ואזהרה לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו קרי ביה נמי שמע בין אחיכם"(סנהדרין ז ע"ב)
הדיינים צריכים להקפיד לשמוע כל צד רק בנוכחות הצד השני. הסברה היא שאדם ירא לשקר בפני בעל דינו, ולא בפניו יותר קל לו לשקר.(על פי ההלכה בעלי הדין צריכים להשמיע בעצמם את דבריהם בבית הדין ואין להם אפשרות להתחבא מאחורי עורכי דין) הלימוד השני שהוא מביא לבעל הדין שלא יטעים דבריו לפני בוא בעל דין חברו, נראה שרבי חנינא לומד מהלשון "לאמור" שניסינו להבין את מטרתו, שהתורה רוצה להעביר את המסר שלא רק השופטים המקצועיים יקפידו על זה אלא שגם אנחנו האנשים הפשוטים נקפיד על זה.
האברבנאל שומע עוד צליל במאמר הפסוק וכך כותב "שלא ירצו לשמוע הבעלי דינין ויהיה המשפט בעיניהם לעמל רב וכמאמר התנא החושך עצמו מן הדין וכו'. ועל זה הזהירם מרע"ה ואמר שמוע בין אחיכם וגו'. ר"ל אל תמנעו עצמכם מלשמוע כי אחיכם הם. וכמו שבהיות ג' אחים ויריבו הב' מהם. האח הג' יכנס ביניהם לשפוט להם ולשום שלום. ככה השופט ראוי שישמע דברי המריבים וידון ביניהם כאלו הם אחיו. וזהו שמוע בין אחיכם:" הוא רואה כאן אזהרה לדיינים שלא ימנעו מלעשות דין ויראו את בעלי הדין כאחים שלהם.
אור החיים הקדוש אף שומע כאן לימוד נוסף חשוב וכך כותב "עוד ירצה להזהירם להתחכם מתוך הדברים הנאמרים בין הטוענים להכיר אמיתות הענין, והגם שעל פי הטענות יזכה הזכאי ויתחייב החייב אם נכרים מתוך סדר דבריהם ומעקימת שפתיהם הפך מה שנתחייב הדין אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, והוא אומרו שמוע לשון השכלה, בין אחיכם פירוש מה שיעברו ביניהם מהדברים ומההתווכחות," לפרושו הדיינים צריכים להקשיב ולהתבונן לשפת הגוף של בעלי הדין ולמה שביניהם, כדי לכוון לאמיתה של תורה.
אחרי הלימוד של אור החיים הקדוש אפשר גם להבין שהציווי שמוע בין אחיכם,מדבר על הדיינים היושבים בדין שהם הקרוים כאן אחים, שלא יהיו עקשנים וכל אחד מתבצר בדעתו, אלא ישכילו להבין שהשכינה ביניהם, וכדי לשפוט צדק צריכים לשמוע היטב למה שעובר בין הדיינים.
לסיכום יש כאן חתיכת לימוד לדיינים/שופטים בישראל כיצד לזכות להוציא פסק אמת מתחת ידיהם, אבל גם לנו הפשוטים יש לימוד גדול, עלינו להשכיל כי האמת והשכינה לא נמצאים כולם אצל מי מאיתנו אלא דוקא "בין אחיכם" בתווך שבין האחים והאוהבים.
הדברים האלה מזכירים את הדיבור של ה' יתברך אל משה רבנו שהיה שומע אותו מבין הכרובים. אנחנו מכירים תופעה מיוחדת זו בעולם הישיבות כשבלימוד החברותא זוכים פעמים רבות לשמוע את דבר ה' מבצבץ דווקא מהתווך שבין הלומדים, כשזוכים בלימוד אז שכינה ביניהם.